זה נכון.. ברמה עקרונית רק האדם עצמו
בסופו של דבר פותר את בעיותיו..הקטע הוא שגם כשאני מנסה לצאת מהדיכאון שהפסיכיאטרית קוראת לו תגובתי קיומי ואשמח אם תסביר לי מה ההבדל בהרגשה.. אז גם כשאני מונעת מעצמי הרס עצמי קשה לי לאכול וזה כבר בלי קשר לתפיסת גוף שלי.. עכשיו אתה מבין למה אשפוז במחלקת הפרעת אכילה נחוץ? או שאני תועה? תודה על ההתיחסות שלך,מיכל.
