שמחה לשמוע
אין לי חיה אהובה, אני בעייתית כשזה מגיע לחיות...
יש לי כמה חברים, שכשאנחנו הולכים ביחד ויש חתול או כלב (או סוס, לצורך העניין) בהמשך השביל, הם מיד תופסים לי את היד, כי אחרת אני אלך מיד ללטף (את מה שזה לא יהיה) ואגרום לעיכוב של כל הקבוצה...
את שני העשורים הראשונים לחיי, העברתי בתחושה שאני אחת הנשים הכי מכוערות ומטומטמות שמהלכות על פני הפלנטה.
זה למרות שהיו לי בני זוג החל מגיל 16, מה שמראה לך שביטחון עצמי וזוגיות לא בהכרח קשורים אחד בשני.
הייתי נעלבת ובוכה מכל שטות שמישהו אמר לי, ביליתי לא מעט שעות בקריאה ומלאכת יד בבית, כי לא כ"כ רציתי אינטראקציה.
היו לי 2-3 חברות, אבל גם איתן הרגשתי שהן בעצם עושות לי טובה שהן מבלות איתי.
עד כיתה ח', למשל, לא העזתי להקריא את שיעורי הבית שלי בכיתה, כדי שלא יגלו כמה אני סתומה. אז הגעתי לא פעם למצבים, שהמורה ביקשה ממני להקריא מה כתבתי (אחרי שהיא בדקה מחברות וחשבה שהתשובה שלי ראויה להקראה, כנראה) ואני פשוט הייתי תוקעת עיניים ברצפה וסותמת את הפה עד יעבור זעם. אני יכולה לשער, שחלק מהתלמידים חשבו שאני סוג של אוטיסטית, כי הייתי נסגרת באיזה סוג של בועה ולא מגיבה לאף אחד עד סוף השיעור.
בגיל 20 החלטתי שלא ייתכן להמשיך להרגיש ככה, בעיקר כי פגשתי אנשים ונשים שהיו בעיניי הרבה יותר מכוערים או מטומטמים (או שניהם גם יחד) ממני. אז הבנתי שיש פה בעיה, אבל לא ידעתי איך לפתור אותה. לקח לי עוד כמה שנים להחליט שאני עושה מעשה, התחלתי לדבר עם אנשים וליזום שיחות, סתם כדי ללמוד איך יוצרים אינטראקציה. בתקופה הזאת, היתה מישהי שקראה לי פעם "ידידותית-יתר". זה מאוד העליב אותי, אבל אחרי שהתגברתי על העלבון, הבנתי שאני עושה משהו נכון ברמה הבסיסית, רק "לוחצת" יותר מדי. אני רוצה לקוות שבסיום התהליך, אני אגיע לסוג של אמצע - ככה שאני אוכל לפתוח שיחות עם אנשים, אבל לא לכפות אינטראקציה על מי שלא מעוניין בזה...
אני נכנסת לכל פורום חדש שנפתח בפרדס - בד"כ זה כדי לגלות שאין לי מה לחפש שם, אבל מה אכפת לי לבדוק.
פה היו הודעות שהיה לי מה להגיד בהקשר אליהן, לאט לאט גיליתי שבעצם - גם אם אני נמצאת בזוגיות, זה לא אומר שיש לי ניסיון בכל האספקטים של זוגיות, ככה שבהחלט יכול להיות שאני מתאימה לפה. חוץ מזה, חלק גדול מהודעות ה"שלום אני חדש פה", תיארו תחושות שאני זוכרת באופן חד ומאוד כואב, ככה שאני בהחלט מתחברת למה שאנשים פה כותבים.
מקווה שלא שכחתי כלום...
הזיכרון בגילי, את יודעת
עשרה דברים שאת אוהבת בעצמך וגורמים לך להרגיש טוב.
]
