לא נכון. למשל אני אתיאיסט. אבל
לעתים קרובות אני משתמש במילה "אלוהים" במובן חיובי. למשל בנושא איכות הסביבה אני אומר שאסור לאדם להרוס את מה שעשה אלוהים, כשאני מתכוון לסביבה הנקייה, האוויר והים, הנחלים והדיונות, החי והצומח. וזה בערך הטבע, מילה כוללנית מידי. מונח - כמונח שלם! - ספרותי בלבד, לא מדעי. אני יכול גם לצטט את התנ"ך, שנכתב בידי בני אדם עבור בני אדם: למה לי רוב זבחיכם?... מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי? לא תוסיפו הביא מנחת שווא, קטורת תועבה היא לי!... חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח, נלאיתי נשוא!... גם כי תרבו תפילה אינני שומע: ידיכם דמים מלֵאו!" - ישעיהו הנביא (פרק א´) על צביעות הממסד הדתי. ולוויכוח "האקדמי" על קיים או לא קיים אי אפשר כמובן ללא הגדרת המשהו הזה שקיים או לא קיים. אם נגדיר שאלוהים היא(!) אשתי, אז הוא קיים! סליחה: היא קיימת! האתיאיסט הטבעי ביותר הוא האדם ה"רגיל" ביותר, שאינו נכנס ל"פילוסופיות" ולפלפולים יתרים על המפץ הגדול או על "משמעות היקום" או על "יעוד החיים" או "אם הוא קיים בכלל או רק נדמה לו". אדם זה כשיראה שאבן עומדת ליפול עליו פשוט יזוז הצדה ולא יחכה ש"כוח עליון" כלשהו יציל אותו. מאידך, האדם זקוק לאגדות. למשל לאגדות ילדים כשאנחנו ילדים, ולכל מיני סיפורים מדהימים כשאנחנו מבוגרים. פעם בני האדם חלמו לעוף כציפורים בשמיים. המציאו את אגדת איקרוס. אח"כ המציאו כדורים פורחים, מטוסים, חלליות. אנשים אוהבים גם מסגרת חברתית. רבים מוצאים מפלט בדת או בסיפורים על צלחות מעופפות - הגרסה "המדעית" של "כוח עליון". מבחינה זו אתה צודק, וגם רבים ממשתתפי הפורום אינם מתעקשים להגדיר אלוהים, ופשוט אינם מאמינים באגדות, בניסים, בצלחות מעופפות או באלוהים, וסתם נזהרים מהאבן הנופלת. אבל אם אתה מדבר עם מישהו שמתעניין בנושא, לא חשוב באיזו "רמה", אפילו נכנס לפורום בנושא, ורוצים לדון בשאלה אם קיים או לא קיים, אז אין מנוס מהגדרה (שספק אם נצליח לברוא אותה).