אתם מאמינים ש...

[שבט]

אתם מאמינים ש...

לקויי למידה זה מצב כרוני, מצב קבוע שאי אפשר לשנות אותו? לאחרונה שמעתי את זה. אני עד עכשיו האמנתי שכן יום אחד המצב של ישתנה- (כמובן שאם עזרה מתאימה) לא במאה אחוז אבל לפחות ישתנה. אם זה נכון אז יש בכלל טעם ללכת להוראה מתקנת? כי הרי אם זה קבוע אז מה יש לתקן? אולי זה סתם בזבוז זמן וייצא מזה רק אכזבה

 

[im mitzi]

נו לא ידעת?

למה ללכת להוראה מתקנת, כי יש מקרים זה עוזר, זה נותן כלים שעוזרים להתמודד עם חומר או צורות לימוד שלא הכרת. לא לכולם זה עוזר!

 

[יונה שורק]

שמעתי על כך

ברוב המקרים לא מקובלת עלי ההחלטה הזו. פתחת פה ויכוח עתיק, לדעתי... לקות למידה נובעת מכל כך הרבה גורמים, שרק אבחון שיכול ב-100% לקבוע שהגורם הוא גנטי - אולי מוסמך להגיד שהוא מצב בלתי הפיך. אולי וגם אז.. יהיו שיטענו, שע"י למידה נכונה, הוראה מתקנת, אסטרטגיות למידה וכל השמות שניתנים ללמידה בצורה שונה - אפשר לשפר חלקים רבים בלקויות הלמידה. אבחון איננו בדיקת דם - וגם על בדיקת דם יש החולקים וטוענים שאפשר לשנות את הערכים ע"י טיפול מסוים, אלטרנטיבי וכו'. בקשר לשאלתך, האם יש טעם ? - ברוררררררררר שיש !! אחרת למה אנחנו כאן ? בדרך כלל אני מעדיפה להגיד שיש קושי בלמידה, לנסות לשפר את התפקוד כמה שאפשר בזמן נתון, ואם אחרי הטיפול הזה הבעיה לא משתפרת - זה כנראה כרוני, כך שבמקום לתקן או לטפל בבעיה, יש צורך לעקוף אותה או להחליף את דרכי הביטוי הדרושים. (לדוגמא, שגיאות כתיב, אם מישהו לומד את החוקים, מבין אותם, אך לא מצליח ליישם כשבזמן אמת נדרש לכתוב... ואין לו מושג האם כותבים כך או אחרת.. כנראה שזה כבר כרוני... וגם על כך יש החולקים, שבגיל מאוחר יותר, אולי יצליח אחרת..) מבלבל ? אמן ! אני בעד קצת בלבול, קצת מחשבה (אולי הרבה) קצת ניסיון... החלטות ואפשרות לשנות אותן.

 

[שבט]

יונה...

אני עכשיו לומדת אסטרטגיות למידה תוך כדי שיעורי העשרה אינסטרומנטלית ואני חושבת שזה לרוב כן עוזר ויעזור לי להתגבר על קשיים. למרות שגם פה יש דברים שלא נקלטים למרות שניסינו כמו להתאים צליל לתנועה בעיקר חולם, שורוק, קמץ קטן.ופה אולי באמת אין יותר מה לעשות. אבל חוץ מיזה אחת ההמלצות באבחון שלי זה גם הוראה מתקנת בחשבון ופה אמרו לי אנשים שאין טעם כי כבר ישבתי כל החיים עם מורים פרטיים ואם עד עכשיו לדוגמא אני לא יודעת את לוח הכפל או שאני מחשבת באצבעות סימן שכלום לא עזר וזה אכן כרוני. ובגילי ( 23) זה יהיה בזבוז זמן הוראה מתקנת. האמת שזה די אכזב אותי לשמוע את זה כי תמיד קיוויתי שיום אחד אני יוכל לחשב עודף או כמה אחוזי הנחה יש על החולצה. ואני באמת לא רוצה לבזבז זמן או עוד כסף אם אין סיכוי. אז את אומרת ששוה לי לנסות הוראה מתקנת למרות הכל? או פשוט לוותר .

 

[יונה שורק]

חשבון

לוח כפל יש כמה פטנטים שאפשר לזכור. אחוזים וקשקושים - אם מבינים זוכרים, ואין מה לזכור בעל פה. יש שיטות לעזור לזכור. וגם... כן.... יש משחקים ללמוד כפל אם תרצי... אפשר לנסות קצת.

 

[יונה שורק]

אהה וגם....

כן... יש שלב בו אומרים - די ! ומשתמשים במחשבון לחישובים. את יכולה תמיד לדמייין שאת בארץ זרה, ומחשבת את הכסף במטבע שלך... זה לוקח זמן ... ובעניין הנחות ? לא תמיד יש לי סבלנות לעשות חישובים, ואני מבקשת מהמוכרת שתגיד ישר כמה זה.. וזהו... אין לי ליקוי למידה בחשבון, אולי בגלל זה אני מרשה לעצמי ומוותרת בחישובים...

 

[שבט]

פאדיחות

זה קצת פאדיחות להסתובב עם מחשבון ובטח להוציא אותו ולעשות חשבונות באמצע החנות או הקניה, במסעדה. בנתיים אני פשוט נותנת למי שאיתי לעשות את החישובים. או עושה באצבעות מה שאני יכולה. אבל זה לא יכול להיות כך כל החיים שלא לדבר כשיהיו לי ילדים ואצטרך לשבת איתם על ש"ב בחשבון. איך אני יוכל לעזור להם? אני פשוט לא! בגלל זה חשבתי שיום אחד , דרך הוראה מתקנת שהמליצו לי אצליח לעשות זאת ולחשב.

 

[עדו בן צבי1]

האם מחשבון בשעון יעזור לך להימנע

מאי נעימות? אגב, כשאת מראה לסובבייך שאת נבוכה מעצמך, הם משתכנעים שיש סיבה למבוכה. אם תהיי גאה בעצמך הם יראו אדם עם אופי חזק שמודע לחסרונותיו. איש לא מזלזל בי כשאני מסביר שחוש הזמן שלי חלש מאוד, שעבור תיאום של פגישות חד פעמיות אני חייב לשלוף יומן אלקטרוני ועבור תיאופ פגישות קבועות אני נותן להם את הטלפון של אישתי. אני פשוט מסביר שזה חלק מהלקות שלי. לגבי לימוד הבן, וכאן אנחנו עוברים לנושא הפורום השני שאני עוסק בו, המורה של היום כבר אינו הכל יודע. היום מקובל ללמוד עם הבן ויתכן מאוד שכמו הרבה הורים אחרים, את תביני עקרונות בסיס בחשבון טוב יותר כשתלמדי אותם עם בנך. אם זה לא יילך בשום אופן, אבא שלו יעזור לו בשיעורי הבית בחשבון. התעודדי. אין בושה בחולשות.

 

[שבט]

האמת שזה יכול

להיות רעיון טוב- מחשבון שעון. בכל מקרה הרי היום יש גםמחשבון בפלאפון אז אני תמיד משתמשת בו. אבל זה לא אותו דבר. חישובים זה דבר שמשתמשים בו יום יום.אי אפשר בלעדיו. ואני לא אוציא פלאפון באמצע הקופה ואגיד לקופאית רגע חכי אני צריכה לחשב אם את מחזירה לי כמות נכונה של עודף. זה לא ריאלי בכלל. ויותר מאשר אני מתפאדחת מאחרים אני מתביישת בעצמי שאני לא מסוגלת לחשב חישובים הכי פשוטים. וזה פשוט משגע אותי! וזה כבר נהיה מן חלום פשוט לדעת לחשב לבד ולא עם מחשבון.

 

[עדו בן צבי1]

מאוד לא נעים ומניסיון אישי - זה

ניתן לשינוי. לי עזרה הוראה מתקנת של הרבה שנים וטיפול תרופתי יקר בניו יורק (כשעוד גרתי בישראל).

 

[papylove]

הוראה מתקנת

אין שום פדיחה בכלום הרי את לא גנבת מאף אחד כלום אין לך במה להתבייש בשום דבר אז מה אם את מסתובבת אם מחשבון ומחשבת את מה שאת צריכה לחשב אז אולי יהיו כאלה שיסתכלו עלייך אז אם תתחילי לתת דין וחשבון לכל פלצן אז לא תגיעי רחוק. אני יכולה להגיד לך מנסיון אישי שיש לי בבית שני ילדים אחד לקוי למידה והשניה אם הפרעות קשב וריכוז והרבה פעמים אנשים הסתכלו עלי או על התנהגות הילדים או על הציונים שלהם במבחנים או בתעודה ותמיד יהיה מישהוא שהוא לא מרוצה או משיהוא שיגיד תראו את זה ותראו את את זה אני מקבלת את ילדי איך שהם אם המגבלות שלהם ולא מתביישת בשום דבר אז אני לא צריכה מחשבון אבל הגברת שלי רעשנית חבל על הזמן והרבה פעמים גם מגושמת אז מה הרבה פעמים מפנים אלינו מבטים מדברים אחרי הגב אז? בגלל זה אני לא יצא?זה מה שיש את צריכה לחיות עם זה לכן אין לך הרבה ברירות לחיות עם זה ולא לשים לב לאף אחד אלא רק מה שטוב לך ועם את צריכה מחשבון אז תוציאי מחשבון אולי בהתחלה תתבישי ויהיה לך קשה אך אחרי פעם פעמים שלוש גם לא תשימי לב למה שאומרים ולגבי הוראה מתקנת בחשבון כן אם את צריכה אז כן תיקחי אולי עוד לא מצאת לך את המורה המתאימה כידוע שיש מגוון רחב של מורות אך לא כולן עוזרות לכל אחד ושוב מנסיון לבן שלי היתה מורה מעולה אם המלצות סוף הדרך מה גם שהיא עובדת מתי"א ומדריכה מורות אחרות היא עזרה להמון ילדים וגם סטודנטים אך לבן שלי היא לא עזרה במיוחד הרבה פעמים בשיעור אצלה היה מבין ומגיע הביתה שוכח החלפנו מורה והפלא ופלא לא רק שעזרה לו אלא גם קידמה אותו בהרבה. נכון להיום שהוא עולה לחטיבה נכון שהוא עדיין צריך הוראה מתקנת אך היגיע למצב כזה שהוא ממש זוכר דברים רבים ומוכן מבחינת חשבון בהרבה מובנים שילדים אחרים לא לכן לסיום אל תתיחסי לאחרים אלא רק לצרכים שלך בלבד ובסוף תראי כשלך יהיה טוב אז גם לאחרים יהיה טוב וחוץ מזה מה אכפת לך מאחרים שבכלל גם את לא מכירה? את צריכה להתחשב רק במה שטוב לך בלבד ואז הכל יהיה אחרת

 

[עדו בן צבי1]

אנשים שמסתכלים-זה מזכיר לי.

הבן שלי כמעט בן 4 ונלחם באוטיזם (די בהצלחה). אנשים שמבלים איתו דקות אחדות או שעה עשויים לא להבין שמשהו איתו לא בסדר במיוחד לאור העובדה שחיצונית הוא נראה בסדר (חתיך). לא מזמן אישה אחת נעצה בנו מבטים ממושכים ומתנשאים באוטובוס כי ההתנהגות שלו לא הייתה נורמטיבית אם כי לא הפריעה לאף אחד. כשנמאס לי ממנה ביקשתי מהילד בעברית, אנגלית וצרפתית שיומר שלום לאישה 'הנחמדה' שמתעניינת בו. הוא לא התייחס לבקשתי ולכן לקחתי את ידו ונפנפתי לה לשלום בשמו.

 

[papylove]

זה מה שניסיתי להסביר

יכולים להסתכל וימשיכו להסתכל אז אנחנו מי שאנחנו ואסור לנו להלחם במגבלות שלנו אלא לחפש דרכים לשפר. ואם אין בררה זה מה יש בכלל לא צריך להתיחס המגבלות של האחרים הם לעיתים יותר גרועים מהמגבלות שלנו. לכן שבט יקרה לך אני ממליצה לחפש מורה להוראה מתקנת אחרת ואם את זקוקה למחשבון לחישוב גם בסופר וגם בכל מקום זה לא נורא

 

[יונה שורק]

עדו... יש סתירה בדבריך

אתה אומר - אל תשימי לב לאחרים, תתייחסי רק לצרכייך, ובקשר לבן שלך, כשנמאס לך מהאישה הזאת נופפת ביד שלו, כדי שהיא תפסיק... זה לא היה צורך שלו, וגם לא שלך... ובכל זאת לפעמים אנחנו עושים דברים כשאחרים צופים בנו, כי לא נעים וכו'. כמה שננסה להמעיט בכך... לפעמים אנחנו לא עומדים במשימה החשובה הזו - להיות קשוב לצרכים שלי..

 

[עדו בן צבי1]

|אייקון של תפוז נבוך|

זה היה מקרה בו ההתרדה נמשכה ונמשכה עד שלא הצלחתי להתעלם ממנה.

 

[עדו בן צבי1]

אנשים ממש מומחים בהרפית ידים.

אני עד היום לא יודע את לוח הכפל בעל פה אלא מחשב אותו במהירות וכשהאיזון התרופתי שלי היה בשיאו הייתי סטודנט לא רע לסטטיסטיקה. רפואה, פסיכולוגיה וחינוך לעקיפת מוגבלויות הם שטחים מתפתחים ויש בהם גם פריצות דרך. רק נביאים יודעים מה לעולם לא יהיה אפשרי או למה אין אף מומחה בעולם שמצליח כבר עכשיו לפתור את הבעיה. התבוסתנות של האנשים האלה מקוממת. אני בן 34 ואיכות חיי הולכת ומשתפרת בעיקבות טיפולים שאני ממשיך ואמשיך לנצח לחפש ולצרוך. אני משוכנע שאפשר למצוא את המורה המתקן הנכון בשבילך (או מטפל אחר) שיעזור לך לתפקד הייטב במתטיקה. אולי יאפשר לך לחשב בלי האצבעות ואולי הוא יאפשר לך תפקוד סביר למרות חישוב באצבעות.

 

[עדו בן צבי1]

סיבה גנטית אינה מחייבת בעיה כרונית.

קחי לדוגמא אוטיזם על רקע של אינטגאציה בין חושית רעה (המקרה של הבן שלי). אינטגרציה בין חושית רעה ניתן לשפר בריפוי בעיסוק. הגנטיקה קובעת שיש צורך בהתערבות בגיל מוקדם מאוד כדי להגיע למצב נורמלי. היא לא קובעת נכות לכל החיים. כתוצאה מאינטגרציה בין חושית רעה, התינוק והפעוט מתקשים להבין את העולם שסביבם ויש לעשור להם להבין עניינים מהוטיים שאדם בריא לומד לבד כי אם התינוק לא יבין אותם בדחיפות הוא יפתח בעיות תקשורת. אם הפעוט לא יבין אותם בדחיפות יהיה לו קשה יותר ויותר לצאת ממעגל האוטיזם ככל שהוא יתבגר. הפסיכולוגיה ההתפתחותית מלמדת אותנו מה צריך ללמוד כדי לפתח אישיות בריאה. קושי בלימוד הזה, משולב בטיפול לא נכון יגרום למצב לא בריא. הגנטיקה כשלעצמה יוצרת מכשולים שהרבה פעמים ניתן לעקוף. אפשר להיות בריאים למרות גנטיקה חולה. דוגמא שניה: תינוק משותק רגליים: נכון להיום, אין פתרון לשיתוק אבל צריך לעזור לתינוק ולפעוט ללמוד מה שאחרים לומדים בלי עזרה. הוא לא יכול להגיע אל סביבתו כדי לחקור אותה וצריך לבלות איתו שעות ולהנגיש לו את הסביבה. מי ששיתוק רגליים והזנחה גרמו לו לשכב במיטה כל ילדותו ומנעו ממנו לחקור את סביבתו יתפקד כמפגר למרות שהפתולוגיה הראשונית שלו לא חייבה מצב כה גרוע.

 

[עדו בן צבי1]

אפשר לעקוף את הבעיה ואפשר לצמצם

אותה. יש הטוענים אפילו שאפשר לצמצם אותה עד להיעלמותה המוחלטת. אני לא מתעניין בשאלה האם הצימצום יכול להיות על להיעלמות מוחלטת. מה שמעניין אותי שהן הטיפולים לצימצום והן הטיפולים ללמידת עקיפה שיפרו לי מאוד את התפקוד ואפשרו לי לעשות דברים שלא יכלתי לעשות קודם. חלק מהדברים האלה אי אפשר לקחת לי. דוגמא קלאסית לעקיפה: ריטלין לבעיות ריכוז. ברגע שההשפעה חולפת, חוזרים לנקודת המוצא. דוגמא טובה לצימצום הבעיה: הטיפול באנטי היסטמינים שאני לוקח אצל דר' לוינסון סניו יורק. גם כשנאלצתי להפסיק את הטיפול לשלוש שנים, לא חזרתי עד לנקודת ההתחלה התפקודית. האם הוראה מתקנת היא צימצום או עקיפה? לא בטוח שאני מתעניין בתשובה. כל מה שאיכפת לי זה שההוראה המתקנת איפשרה לי קריאה וכתיבה באיכות סבירה בשפת אמי. אני מפחד לחשוב כיצד היו נראים חיי בלא ההוראה המתקנת.

 

[דפנה זילבר]

להעלים? לא יודעת! לחיות עם זה בשלום

אפשר גם אפשר. אומנם אי אפשר ללמד עיוור לראות אבל בהחלט אפשר ללמד אותו לקרוא, להיות עצמאי... כך גם עם ליקויי למידה לסוגיהם. אני עצמי עדיין מחשבת בעזרת האצבעות (בליווי עוד כמה וכמה ליקויים) ויחד עם זאת מורה לילדים עם ליקויי למידה בחשבון (גם מדריכת מורים ומרצה) ומובילה ילדים לבגרות בהצלחה רבה. אני עדיין כותבת עם שגיאות - אם כי עם השנים והטיפולים הן פחתו מאד - אז מה???????? בשביל זה יש לי בעל וילדים שעושים הגהה על כל חומר שאני כותבת - ואני כותבת הרבה כולל מאמרים וחוברות... ההבדל המרכזי בין הגישה שלך לאצבעות לגישה שלי הוא בכך שאני ממש לא מסתירה את אצבעותי - כל אחד רשאי לחשוב עלי כרצונו... בסופו של דבר ברוב המקרים אני זוכה למבטי הערכה על שלמרות הכל הצלחתי... אין שום מקום לבושה - להפך אני גאה בכך שלמרות הקשיים אני לא מוגבלת. כן בהחלט יש טעם לטפל בקשיים בחרי מטפלים נכונים - תני להם סיכוי ויחד עם זאת אם אינך מרגישה בשינוי תוך 3-6 טיפולים בדקי אפשרויות נוספות.... בהצלחה דפנה

 

[יונה שורק]

ההבדל בינך לבינה

היא צעירה יותר, אולי... .גם לי אין בעיה לחשוף ליקויים, אבל זו תכונה שאולי ישנה כשמתבגרים ומבינים שיש דברים חשובים יותר או פחות. מי שמתחיל את דרכו בחיים העצמאיים כבוגר, לא תמיד יכול להרשות לעצמו חשיפה כזו. זה דבר שיבוא לאט לאט. ויש כאלו, שאף פעם לא יחשפו בפני אחרים שום קושי..