אין רק שיטה פמינסטית אחת
בביקורת הפרשנית של המקרא. בכלל אני מוחה נגד כל ה"א הידיעה למיניהם - *ה*יהדות, *ה*פמיניזם, *ה*מקרא, יש כל כך הרבה דעות בתוך זה. אני בכל אופן בטוחה שהפרשנות הפמיניסטית לא קובעת שכל הנשים פעלו דרך המיטה. יעל, למשל, ממש לא עושה זאת. לקרוא את הסיפור ככה זה לקרוא אותו קריאה גברית מלכתחילה. יעל מנצלת את היותה שייכת למחנה האויב לכאורה (חבר הקיני), סיסרא מגיע אליה כדי להסתתר, ולא כדי לשכב איתה, הוא מבקש לשתות, היא נותנת לו משקה אחר בחוכמתה, הוא לא מנסה לעשות כלום, ואין ביניהם שום מתח מיני, הרבה לפני הוא נרדם, ומוצא את מותו תחת יתד האוהל. שני ספרים מומלצים באשר לקריאה פמינסטית של התנ"ך, וכמה הערות לגבי הפרשנות הפמינסטית בצידם - 1. הבריאה לפי חוה / אילנה פרדס. בהוצ' הקיבוץ המאוחד. הפרק הראשון מומלץ במיוחד כיוון ששם היא מתייחסת לכיווני הקריאה הפמינסטיים השונים של התנ"ך. בגדול אפשר לחלק זאת לשתיים: פמיניסטיות שמבקשות להדגיש כמה התנ"ך שובינסטי (סימון דה בובאר היא דוגמה מובהקת לזה בין החוקרות הפמינסטיות המוכרות), עד כמה דמויות הנשים מוצגות באור שלילי, עד כמה הן נחותות, ואיזה תפקיד גרוע מייעד להן הטקסט. מחקר מסוג שני, ואליו משתייכת אילנה פרדס הוא זה שמבקש לחלץ את הקולות הנשיים מתוך הטקסט ולהציג תוך קריאה באור פמינסטי את דמויות הנשים החיוביות, החזקות. זוהי קריאה שחותרת לעומק הטקסט, אל הרבדים הסמויים ומבקשת לראות הרבה מעבר לפני השטח. קריאה כזו מבחינה כמה נשים חזקות, חכמות, וכאלה שמוארות באור חיובי קיימות במקרא. 2. קוראות מבראשית: נשים ישראליות כותבתו על נשות ספר בראשית, עורכה: רותי רביצקי. בהוצאת ידיעות אחרונות, יהדות כאן ועכשיו (1999) - אוסף מאמרים ויצירות פואטיות שונות שכתבו נשים לגבי נשים מהתורה. אוסף זה משקף נאמנה כמה מגוונת ההסתכלות הפמינסטית והנשית בכלל על הדמויות המקראיות. רחל רייך, למשל, במאמרה הנהדר "הביטו אחורה בחמלה" מראה באיזה אור שלילי מראים (בעיקר חז"ל) את אשת לוט, ועד כמה זה לא נכון, המבט אחורה לא חייב להיות בגלל התאווה לכסף ולזהב שהשאירה אחריה, זה יכול להיות גם געגועים לבני המשפחה שנשארו מאחור.