אתמול בערב קרה דבר חשוב ונהדר

[bluehorizon]

אתמול בערב קרה דבר חשוב ונהדר

אני אמא לזאטוט בן 9 חודשים שנולד בלידה מהגיהנום. יש עוד זמן (די הרבה אפילו) להריון הבא, אבל אני לאט לאט מנהלת את "ועדת החקירה" שלי ומסיקה מסקנות. המסקנה הראשונה: אני לא חוזרת יותר לחדר לידה. או במרכז לידה או בבית. עם מיילדת פרטית צמודה (או רופא מיילד, עוד נראה לגבי זה) ודולה. מרכז לידה תה"ש לא לוקח לנל"קיות, אז אופציה אחת ירדה. לניאדו לפעמים כן לוקח, אבל זה קצת רחוק מהבית, ואני לא בטוחה שהנסיעה תהיה לעניין. הכי מרגיש לי נכון בבית. גם לפני הלידה הראשונה הרגיש לי יותר נכון בבית, אבל בנזוגי שלל על הסף. וכאן מגיע הדבר החשוב והנהדר - אתמול בעודי יושבת עם בנזוגי בערב ומתבכיינת על זה שמגיעה לי חוויה מתקנת (אלוהים, ואני בכלל לא בהריון..) הוא התחיל בנאום הרגיל שלו "אני לא אתן ידי לדברים לא אחראיים", ו-"אני לא מוכן להיות מעורב בטירוף כזה" ו-"אם תבחרי בבית את תלדי בלעדי". בעיניים של בנזוגי, בבית החולים הצילו לנו את הילד. בעיניים שלי - אם בית החולים לא היה עושה לי overdose של פיטוצין, לא היתה סיבה שהילד בכלל יהיה בסכנה. אבל אז הגיע משהו שלא ציפיתי לו - "אלא אם כן תוכיחי לי אחרת" . שאלתי - "אתה רוצה evidence based medicine ? " (מחקרים רפואיים שמפורסמים בעיתונים מכובדים, עם תכנון מחקר וגודל מדגם שעובר את הביקורת שלנו, הם משהו שאצלנו בבית סוגר ויכוחים) והוא ענה "אז אני אהיה מוכן לשקול את העניין". ואללה? אז אני אשמח לקישור למאמרים שמוכיחים את הבטיחות של לידת בית. הם ישר יכנסו לתיקיית vbac שפתחתי לעצמי ב"מועדפים", וישלפו משם בבוא היום.

 

[טלימה]

צודק (והתנצלות)

אין לי זמן לתשובה ארוכה, אז מקשרת לך בינתיים. ממליצה לקנות את the thinking woman's guide

 

[איילת נתנאל]

וואו ../images/Emo50.gif

אבל קחי בחשבון שאין כמעט מיילדות שלוקחות VBAC בבית (בארץ). מקווה שתצליחי להוכיח לו, ואני מבטיחה לשמור את כל מה שיצורף כאם, לשימוש בעת הצורך

 

[יעל אוסטרליה]

../images/Emo105.gif בטוחה שיש אחרות בפורום עם

יותר מידע ממני (אני חדשה בפורום וגם בענייני לידה... ) קראתי את הסיפור שלך וכמעט בכיתי - מקווה שבפעם הבאה יסתדר כמו שאת מקווה.

 

[אם פי 3]

אני אשתדל לקשר לך בערב

(מהבית) כמה דברים. בינתיים - יש קישורים במאמר בנושא לנל"ק במאמרי הפורום. כמו כן, חיפוש על המושג HOMEBIRTH ואולי גם SAFETY, ואם את רוצה אז גם VBAC או HBAC שזה HOME BIRTH AFTER CESAREAN, יניב לך שלל אפשרויות.

 

[צימעס]

לבל"ק? מונח שלא מתגלגל על הלשון.

מהתומרת?

 

[אם פי 3]

my computer crashed

so it will be delayed. I hope we can restore it sorry

 

[תלמ ינואר]

bluehorizon אני מצרפת קישור בנושא

לשרשור שהתנהל כאן בפורום ויש בו קישורים שעשויים לעזור לך. ספרים שלדעתי גם עשויים להיות רלוונטיים מבחינתך הם: לידה בבית / אילנה שמש, הוצאת אדם. לידה פעילה / ג'נט בלאסקאס, פרדס הוצאה לאור. טבעי ללדת / גילה רונאל, מירה ארצי-פדן, עלמה כהן-ורדי, הוצאת כתר. לגבי התנגדות בן הזוג, אני אישית אמרתי לבן זוגי שבאותה המידה שהוא מעוניין לקבל נתונים ומחקרים הקשורים לבטיחות של לידת בית כך גם אני מצפה לקבל ממנו נתונים ומחקרים המוכיחים ההיפך. רוצה לומר, מבחינתי יש כאן הדדיות. לא אני אצטרך לעבוד קשה כדי "להוכיח" לו את עמדתי והוא יוכל להצדיק את עמדתו ב"ככה זה" ו"לסגור עניין". אצלי בכל אופן, זה ממש לא עובר. ומבחינתי כל עמדה שמוצגת צריכה להיות מוכחת או לפחות מגובה בנתונים, בדיוק באותה המידה. למותר לציין שאני לא קיבלתי שום מחקר המוכיח שבהריון בסיכון נמוך לידה בבית בטוחה פחות מלידה בבית החולים ושהוא לעומת זאת, בהחלט קיבל נתונים המוכיחים שלידה בבית בהריון בסיכון נמוך בטוחה באותה המידה ואפילו יותר מאשר לידה בבית חולים. וכעת ההכנות ללידת הבית נמצאות בעיצומן. ואגב, ישנו מחקר של דר' אבנר שיפטן עם נתונים מעודכנים לגבי לידת בית ואת יכולה לראות חלק מהנתונים שלו בקישור האירוח שלו שהוספתי, אבל אני לא יודעת היכן מפורסמים המחקר וממצאיו בצורה מלאה ומסודרת, אז אולי אחרות יוכלו כאן לעדכן. שיהיה בהצלחה.

 

[אשכר ש]

יופי, זו התחלה מצויינת ../images/Emo13.gif

אני זוכרת שגלשת פה מדי פעם, אך לא יצא לי לקרוא את סיפור הלידה (גם עכשיו קצרה בזמן אז יותר מאוחר אקרא). צר לי שחווית הלידה הייתה רעה

. מצרפת לך קישור לתרגום מחקר שגם פורסם ב- 2005 ב BMJ. מקווה שזה עונה על הקריטריונים שלכם. http://www.midwives.co.il/Articles/Article.asp?ArticleID=339&CategoryID=113 ממליצה לך גם לעיין במאמרי וקישורי הפורום. בהצלחה

 

[חולמת ומקווה]

מנצלת הזדמנות להצטרף...

כשקראתי את ההודעה שלך הרגשתי כאילו אני היא זו שכתבה אותה. גם הלידה הראשונה שלי היתה תהליך לא נעים שהסתיים בקיסרי חירום. אמנם אני עוד לא בהריון (וגם עוד לא מנסה) אבל בשבועות האחרונים מחשבותיי עסוקות מאוד בכל הקשור ללידה הבאה. גם לי יש כבר תיקיית VBAC במועדפים וה-GOOGLE עובד שעות נוספות. קראתי את סיפור הלידה שלך ונעצבתי... אבל בסופו ראיתי שיש בה שלמות והכרה בכל מה שקרה - זה ההבדל ביני לבינך, אני עד היום בוכה בכל פעם שאני נזכרת במה שקרה ואין לילה שאני לא מריצה את כל שהיה אז בראש בניסיון לגלות מה הייתי יכולה לעשות אחרת - קשה לי עם זה, ואני לא מצליחה להתגבר. אני מקווה שאוכל להיות חזקה ולהשלים עם זה לפני ההריון הבא - אני יודעת שאני חייבת - אחרת אין סיכוי ללידה טבעית. אז לאחר כמה שבועות של קריאה פסיבית, הנה אני - בנתיים רק מתכוננת... אני רוצה בפעם הבאה לעשות את זה כמו שצריך. אני גם רוצה את החוויה המעצימה הזאת שנגזלה ממני וגרמה לי לאכזבה ועצב (והרגשת אשמה על שאני מרגישה כך..)

תודה למי שקראה עד כאן

 

[bluehorizon]

אז זהו, ש-

היום יש לי הרבה השגות על מה שכתבתי אז. וגם היום כשקראתי את הסיפור לידה שלי שוב - שוב בכיתי. אני חושבת שיש כמה נקודות זמן בתהליך שהייתי צריכה לקחת בהן החלטה אחרת. אני לא מאשימה אף אחד מלבד את עצמי. הייתי יהירה - חשבתי שאני מספיק חזקה כדי להתמודד עם ההשלכות הנפשיות של סביבת בית חולים. הייתי מוכנה מעולה, אבל לא הכנתי לי סביבה מתאימה. התאמנתי למרתון, אבל באתי יחפה. אז עכשיו אני בסטטוס אחר, מסובך הרבה יותר, עם הרבה יותר חרדות, ובבוא היום אני אצטרך לפרק את כולן אחת אחת ולהתמודד.

 

[debby12]

עכשיו קראתי את הסיפור של בלו הוריזו

וכרגיל - יש לי הרבה מה להגיד

<קצרי דבי קצרי, ערב חג בחייאת>. קודם כל - לידה-מהגהינום-בליס, כידוע למי שמכירה אותי, זה שמי השני, כך שאני מכירה היטב את הז'אנר..... ושנית יש לי משהו שאולי יעודד את שתיכן... סיפור-הלידת-גהינום שלי הוא בספין אחר (ע"ע הפתיחה המפורסמת של טולסטוי ל"אנה קרנינה" - כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו באושרן וכל המשפחות האומללות שונות זו מזו באומללותן) בקיצור, הסיפור שלי הוא רעלת הריון, הרבה שעות, לחץ מתמיד מלווה באיומים לחתום על הסכמה לניתוח קיסרי ו....סירוב עקשני לחתום מצד החתומה מטה - יען כי כשמרגיזים אותה לא משיגים שום שיתוף פעולה. להיפך. בקיצור - לידת הזוועות הסתיימה בלידה וגינלית רגילה ופשוטה בלי אף סיבוך, חתך, קרע כלום. אממה? בתחושה שלכן אם זה מה שהיה קורה אצלכן אולי היה יותר מוצלח? (נגיד - אם היה נגמר בלידה וגינלית בלי קרעים). אז זהו שלא.... הלידה הזו היא הטראומה הכי דפוקה שקרתה לי - למרות שלכאורה נגמרה כלידה קלה. מה שאני מנסה לומר בזאת היא שגם אם הייתן עושות אחרת או היה נגמר אחרת - עדיין זה לא אומר שזה לא היתה הופכת ללידה מהגיהינום בחוויה הסובייקטיבית שלכן שגורמת לכן לדכדוך בכל פעם שאתן מעלות את זה בזכרונכן (זה מה שקורה לי כשאני חושבת על זה). אינשאללה - לידות מעצימות וטובות לכולן. זה מגיע לנו. בזכות ולא בחסד.

 

[חולמת ומקווה]

אבל יש שוני אחד שמשנה הרבה -

הלידה. בהריון הבא אני אהיה בסיכון גבוה יותר לשיליה נעוצה או לשילית פתח (שבשני המקרים אני יכולה לשכוח מלידה טבעית ולהגיד שוב שלום לסקלפל

) אני יודעת שאני עוד לא בהריון ושהכל יכול להיות ושלא כדאי להכנס לדאגות ממשהו היפותטי - אבל הפחד קיים. לא שחלילה אני מזלזלת ברגשותייך ואינני מנסה להוריד מערכן - אבל אם היתה לי אפשרות לבחור, הייתי בוחרת בלסיים עם לידה ואגינלית. כל האירוע ערער את בטחוני ביכולתי ללדת וקשה לי עם זה במיוחד לאור הסיכונים הנוספים. תודה על התשובה שכתבת. ועל מילות החיזוק.

 

[הילהל]

שיליה נעוצה זה לא עניין לקיסרי

קודם כל - כי ממילא זה מגלה רק אחרי הלידה, כשהשיליה מסרבת לצאת. אין דרך לגלות את זה קודם. ושנית - זה מטופל בניתוח רביזיה, שזו בעצם גרידה של השיליה, ולא מעורבים כאן סכינים. אני ילדתי פעמיים לידות וגינליות שהסתיימו בהוצאת השיליה הנעוצה ברביזיה. לגבי שיליית פתח - זה כבר עניין אחר לגמרי ואין לי בו ניסיון.

 

[אמא של פילפילון]

יש דרך לזהות קודם

באולטרהסאונד, אם כי לא רופאים רבים באמת יודעים לעשות זאת היטב.

 

[הילהל]

מה זה נותן?

הרי מתבקש היה לבדוק אצלי הפעם (אני כבר נחשבת "בסיכון" בגלל ההיסטוריה). ולא היה שו מעקב. ואולי עדיף? כי מה זה היה נותן? רק יותר התערבויות מן הסתם. בגלל ה"סיכון" נאלצתי ללדת בבי"ח. יידעתי את הצוות. הם הקפידו להיות מאוד עדינים אחרי הלידה, כי בסורוקה כמעט גמרו אותי עם אגרסיביות בניסיונות להוציא את השיליה. היה די ברור לכולנו (לצוות, לי, לדולה שלי) שהשיליה הזו לא יוצאת.. ובכל זאת נתנו צ'אנס ועשו ניסיונות מעודנים לעזור לה. לא הלך. הלכנו לרביזיה. בגל שהיו כ"כ עדינים אפשר היה לעשות הכל בהרדמה אפידורלית, ולא הרדמה מלאה כמו בסורוקה. להיות בהתאוששות רגילה ולא בט"נ. הכל היה רגוע מאוד. לא נראה לי שידיעה על היותה נעוצה בוודאות היתה משנה הרבה. והאמת שגם לא ברור לי איזה חלק בבעיה יש לשיליה עצמה ואיזה חלק יש לחוסר הרצון או היכולת של הרחם שלי להתכווץ לאחר הלידה (קיבלתי המון המון חומרים מכווצים - בעירוי וגם לרחם בשטיפה). וגם לרופאים זה לא באמת ברור.

 

[אמא של פילפילון]

יש נשים שאצלן זה כן שיקול

אם לנסות לנל"ק או לא, למשל. השאלה לא הייתה מה זה נותן, אלא אם אפשר ואפשר בוודאי. אם לבדוק או לא, זו כבר שאלה של גישה (אני מסכימה שלא תמיד כדאי לבדוק כל מה שאפשר).

 

[אם פי 3]

Placenta accreta after Cesarean

(instead of teeth breaking with my English, I copy from an article on the subject

Placenta Accreta Placenta Accreta occurs when the placenta attaches deeply to the uterine wall, and does not detach normally in the third stage of labour. It can cause severe blood loss as the uterus is unable to clamp down while the placenta remains in it. The placenta usually has to be surgically removed afterwards. The rate of placenta accreta is much higher in women with a prior caesarean, than otherwise. It is most likely to be found in combination with placenta praevia. If the placenta is nor implanted over the cervix, then the rate of severe placenta accreta is very low. However, when severe placenta accreta occurs, it can life-threatening, whether it was diagnosed beforehand or not, and whether you planned a vaginal birth or a repeat caesarean. The only advantage to having a repeat caesarean is that you are already in the operating theatre when the emergency happens. Placenta accreta can be diagnosed by MRI (magnetic resonance imaging) scans, but this check would normally only be used when a woman has already been diagnosed as having placenta praevia. If it is confirmed that you do not have placenta praevia, then your caregiver is unlikely to be worried about the possibility of placenta accreta. Some doctors and midwives worry that the chance of placenta accreta is increased if the placenta is implanted over the scar from a past caesarean, and the uterus was closed with a single layer of stitches rather than a double layer [3]. If the location of your placenta is checked with a scan and confirmed to be clear of the scar, then presumably you should be able to rule out this worry as well. If the scan suggests that the placenta is implanted on the front (anterior) wall of the uterus, rather than the back (posterior) wall or top (fundus), as is more common, then you might want to discuss this with your midwife. Your risk of placenta accreta is still extremely low if you do not have placenta praevia, but it is a factor you might wish to consider.​

 

[הילהל]

לא בטוחה שהבנתי הכל

אם הבנתי נכון - רק אם השיליה היא שיליית פתח יעשו אבחון ב MRI לבדוק אם היא גם נעוצה. ואם היא לא שיליית פתח - ניתן ללדת רגיל. נכון?

 

[אם פי 3]

What I understood

is that the chances for Placenta Acrreta without Placenta Previa are too low, so diagnosis is superfluous. On placenta previa - you must have cesarean anyway. and Placenta Acrreta is dengerous also on Cesarean. (I personnaly (virtually( know of someone that had this, and the cesarean didnt save her uterine

at least the baby was ok(