hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
אתמול בשעות הערב הסתובבתי קצת בשכונה שלי. פתאום ומבעד לגדרות אחד הבתים, התעופף לו כדור, קטן, עשוי פלסטיק, חלול וממולא באוויר, כזה של ילדים, ונחת על המדרכה.
מיד נשמעו זעקות שבר של כשניים או אולי שלוש ילדים קטנים.
"כדורי! כדורי!", הם זעקו.
ניגשתי אל הכדור, שנחת במרחק מה מחצר הבית והגדר המפרידה בינה לבין הרחוב, הרמתי את הכדור עם היד והחלתי לעשות את דרכי אל עבר הגדר.
פתאום ראש הופיע מעבר לראש הגדר. אמם של הילדים.
"כן, היי, סליחה, אתה יכול להחזיר לנו את הכדור?"
שאלה מגוחכת. את הרי רואה אותי מחזיק את הכדור שלכם וצועד לעברכם. אישה מצחיקה.
לרגע ראשה נעלם שוב מעבר לגדר. כנראה פנתה אל הילדים. אמרה להם משהו. אולי משהו בסגנון של "הנה, מישהו מביא לנו את הכדור".
כיוונתי וזרקתי את הכדור אל תוך שטח החצר, אך לפתע שוב פעם הפציע ראשה של אמם של הילדים מעבר לגדר, בדיוק במסלול של הכדור, ובמקום לנחות בתוך החצר, הכדור פגע בראש שלה וניתז בחזרה שוב פעם אל הרחוב.
"וואי, סליחה", התנצלתי.
"הכול בסדר", היא ענתה.
שוב פעם ניגשתי אל הכדור, הרמתי אותו, וזרקתי אותו פעם נוספת אל תוך החצר. הפעם הכדור לא פגע באף-אחד, ונחת בתוך החצר בהצלחה.
"ילדים, מה אנחנו אומרים לאיש הנחמד?"
"תודה!" קראו אליי הילדים.
"בכיף".
המשכתי בדרכי במבוכה מסוימת.
לא נעים.
שלא תבינו אותי לא נכון. אני אוהב לתת לבנות בראש. פשוט לא ככה
מיד נשמעו זעקות שבר של כשניים או אולי שלוש ילדים קטנים.
"כדורי! כדורי!", הם זעקו.
ניגשתי אל הכדור, שנחת במרחק מה מחצר הבית והגדר המפרידה בינה לבין הרחוב, הרמתי את הכדור עם היד והחלתי לעשות את דרכי אל עבר הגדר.
פתאום ראש הופיע מעבר לראש הגדר. אמם של הילדים.
"כן, היי, סליחה, אתה יכול להחזיר לנו את הכדור?"
שאלה מגוחכת. את הרי רואה אותי מחזיק את הכדור שלכם וצועד לעברכם. אישה מצחיקה.
לרגע ראשה נעלם שוב מעבר לגדר. כנראה פנתה אל הילדים. אמרה להם משהו. אולי משהו בסגנון של "הנה, מישהו מביא לנו את הכדור".
כיוונתי וזרקתי את הכדור אל תוך שטח החצר, אך לפתע שוב פעם הפציע ראשה של אמם של הילדים מעבר לגדר, בדיוק במסלול של הכדור, ובמקום לנחות בתוך החצר, הכדור פגע בראש שלה וניתז בחזרה שוב פעם אל הרחוב.
"וואי, סליחה", התנצלתי.
"הכול בסדר", היא ענתה.
שוב פעם ניגשתי אל הכדור, הרמתי אותו, וזרקתי אותו פעם נוספת אל תוך החצר. הפעם הכדור לא פגע באף-אחד, ונחת בתוך החצר בהצלחה.
"ילדים, מה אנחנו אומרים לאיש הנחמד?"
"תודה!" קראו אליי הילדים.
"בכיף".
המשכתי בדרכי במבוכה מסוימת.
לא נעים.
שלא תבינו אותי לא נכון. אני אוהב לתת לבנות בראש. פשוט לא ככה
