אתמול סיימתי לקרוא את "התלקחות"

N o R i K o

New member
נו, תביאי לי משפט כזה
MJ


משפט שבו קטניס מבינה שהיא אוהבת את פיטה.
אני גם אוהבת לצטט את זה שכשקטניס הולכת למשחקים השניים היא אומרת שהיא רוצה להודות לגייל על כך שנתן לה לאהוב אותו, בצורה המוגבלת שהיא מסוגלת אליה, ולומר לו שעצם העובדה שהיא רצתה לברוח איתו מוכיחה שהיא בחרה בו ולא בפיטה.
בחיי שקראתי את הסדרה מספיק פעמים בשביל לזכור ציטוטים בעל פה. אני יכולה לצטט לך את קטניס אומרת לפיטה שמה שהם עושים זה להגן אחד על השני. אני יכולה לצטט לך את קטניס אומרת שהשאיפה שלה היא ליצור מקום בטוח לילדים של פיטה. אני יכולה לתאר לך את הרגע שבו קטניס מבינה שהיא מאבדת את פיטה, וכתוצאה מכך היא מנשקת אותו ואומרת לו "תישאר איתי". וזו הנשיקה היחידה שהיא נותנת לו אי פעם שהיא לא עבור המצלמות או כדי להשתיק אותו. זו נשיקה שנועדה לקשר אותו למציאות. כי הדבר היחיד שהופך את פיטה למי שהוא זה האהבה שלו לקטניס.
אבל לא קיים אף משפט שבו קטניס מבינה מה היא באמת מרגישה כלפי פיטה. לא קיים אף משפט שבו היא מאמינה שמה שהיא עצמה מרגישה כלפיו הוא מעבר למה שמכריחים אותה להציג. באף שלב של הסדרה היא לא אמרה אף דבר כזה. אפילו בסוף, קטניס לא אומרת מה היא מרגישה כלפיו. היא אומרת שהיא איתו בסופו של דבר בגלל סיבות X,Y ו-Z. כשהוא שואל אותה אם היא אוהבת אותו היא אומרת שכן. אבל לא מגיע אף ווידוי מצידה. יש פעם אחת שהיא כביכול אומרת משהו שהוא קצת מעבר לזה - כשפיטה בקפיטול, היא אומרת שהיא הולכת להיימיץ', כי הוא יבין אותה כי גם הוא אוהב את פיטה. מה זה אומר על האהבה שלה? שיש לה אהבה של מדריך משחקים למיועד? היא הסבירה לנו בדיוק למה היא אוהבת את פיטה בווידוי הזה. כי הוא חלק מהקבוצה של המיועדים הניצולים, כי הוא מבין את הצד הזה. וקטניס אוהבת גם את פיניק, ואת ג'והאנה, ואת היימיץ' כמובן... אבל אין לה צורך לשים את הרגשות שלה בסימן שאלה כי אף אחד לא מכריח אותה לאהוב אותם! כך שאני בטוחה שאם קטניס הייתה יוצאת מהמשחקים כשגם לה וגם לפיטה היה ברור שהכל משחק, הם היו נשארים ידידים טובים ותו לא.

עכשיו - לגבי גייל - אני מצטערת, גייל של MJ ממש לא שונה מהגייל של הספר הראשון. אני אומרת את זה כי קראתי ממש עכשיו את הפרק הראשון כחלק ממועדון הקריאה, וכבר שם גייל מאוד מכוון מטרה ומאוד מראה לך כמה הוא בז לקפיטול וכמה הוא רוצה לעשות הכל כנגדם. וקטניס היא היחידה שהוא חושף את זה בפניה. היא אומרת שכשהם עומדים מול מאדג' והוא מעיר לה באירוניה על השמלה, היא יודעת טוב מאוד מה עובר לו בראש. והיא מסכימה איתו, היא עצמה פשוט מפחדת לפתוח את הפה, כי אם במקרה פרים תשמע אותה, פרים האופטימית והחיובית שמוצאת לבבות ורודים בכל דברים שלילי - היא תתקלקל. זה גם למה גייל לא אומר שום דבר למול האחים שלו.
כשגייל ב-13 הוא נמצא במקום בטוח. הוא נמצא במקום שבו המשפחה שלו בטוחה, אז למה לדאוג? הוא נמצא בעמדה עליונה. הוא קרוב לקוין.
ועדיין, הוא עושה הכל עבור קטניס. הוא מאמין שהקרבה שלו לקוין היא "קישור" טוב עבור קטניס המרדנית שלא מוכנה אפילו להקשיב לה. הוא מסביר לקטניס מאיפה נובעות העמדות שלו. קטניס כועסת עליו לפעמים, הם רבים כשהיא לא מצליחה להבין אותו, כשהוא משקר לה לטובתה. אבל בסופו של דבר היא תמיד חוזרת אליו. היא תמיד משלימה איתו. כשהם יוצאים למלחמה בפועל, הוא היחיד שהיא סומכת עליו. יותר מבוגס שהוא חייל מנוסה, יותר מפיניק, שהכי מבין את הכאב שלה של המשחקים ובניגוד לפיטה הוא עדיין "שפוי", עד כמה שזה אפשרי, הרבה יותר מפיטה.
הם מסכמים ביניהם להרוג אחד את השני כשזה יגיע לרגע האמת, אם הם ייתפסו. אבל כשזה מגיע לרגע הזה, קטניס יודעת שהיא פשוט לא יכולה לתת לזה לקרות. היא יודעת שגייל יכול לשרוד את זה. היא לא יכולה לתת לו ללכת. וזה בניגוד לפיטה, שימים על גבי ימים היה בקפיטול ובמקום לאחל לחילוצו, היא איחלה שימות. ובהזדמנות זו - קוין לא רצתה לסכן את החיילים שלה בכניסה לקפיטול כדי לקחת את פיטה. אם קטניס לא הייתה הערך העליון עבור גייל, אין שום סיבה שהוא היה הולך להציל אותו. שום סיבה.
ובסופו של דבר... אני מצטערת, אין דבר שאני שונאת יותר משאומרים "גייל הרג את פרים". את רצינית? פספסת לחלוטין את הפואנטה של כל הקטע הזה!

סנואו אומר לקטניס שגייל הרג את פרים כדי לגרום לה לאבד אמונה בהכל. כדי לגרום לה להחלש. אם גייל באמת עבד רק לפי האינטרסים שלו ושל קוין, למה שיהיה לו אכפת מקטניס הממורמרת שמטילה עליו אשמה? למה שלא ישאר כחייל של קוין ב-13, במיוחד עכשיו, שניה לפני שהיא הולכת לעמוד בראש פאנם?
אז לא, אכפת לו מקטניס. הוא לא שואל אותה אם היא תסלח לו, הוא פשוט אומר לה "אני יודע שלא תסלחי לי כי הייתרון היחיד שלי היה שהגנתי על המשפחה שלך." קטניס מסתכלת עליו ואומרת שהיא יודעת שזה לא נכון, אבל היא פשוט לא מסוגלת לענות לו. ושוב, אני תמיד אומרת, הוא נותן לה את הקשת שלה ואומר לה לא להחטיא כדי להוכיח לה שהוא בצד שלה. שהוא לא בצד של קוין. שהוא מבין אותה. ואז קטניס הורגת את קוין. האשמה האמיתית. כי גייל ממש, אבל ממש ממש, לא אשם במוות של פרים. הוא ממש לא הרג אותה, והוא לא יעשה את זה בחיים.
פיטה לא הרג לה את האחות (גם גייל לא) אבל הייתה לו כוונה מלאה לרצוח את קטניס עצמה. ולא משנה כמה עיוותו לו את המוח, גייל לא היה עושה את זה בחיים. אני אוהבת את פיטה, באמת, אבל החלק הזה פשוט הוכיח לי כמה האהבה שלו היא שטותית. כמה היא לא תלויה בשום דבר שהוא הגיוני. באיזו קלות ניתן היה לעוות את הזכרונות הבודדים שלו מקטניס. אם גייל היה מגיע לקפיטול... מישהי כאן כתבה את זה כאן בעבר, נראה לי שעמית (Mrs Wing) - סביר להניח שהוא היה פוגע בעצמו לפני שהוא היה נותן להם לפגוע בזכרונות שלו או ביקרים שלו. ואאל"ט, היא טים פיטה...

אם את רואה את קטניס וגייל מגדלים ילדים שהם סנואו וקוין... צר לי, נראה לי שלחלוטין פספסת את הפואנטה של הדמויות של שניהם. כי קטניס גידלה ילדה נהדרת ומקסימה בשם פרים, והרחיקה אותה מכל רע. גייל לא נתן לאף אחד מהאחים שלו לקנות אסימונים, וכשהוא חשב על בריחה הוא תמיד העלה אותם כראשונים. ואם השמעת הדעות שלו בפניהם הייתה גוררת פגיעה בהם, בכל צורה שהיא, אז קטניס הייתה אומרת לו. בכך היא מאזנת אותו. בכך היא גם מאזנת אותו בסוף, כי הכאב שלה על המוות של פרים גרם לו לפקוח עיניים. כי זה לא באשמתו, ממש ממש ממש לא. אבל זו פצצה שהוא תכנן, אז הוא מרגיש שיש לו חלק בזה. הוא מרגיש שיש לו דם על הידיים. בדיוק כמו שקטניס מרגישה שהיא אשמה במוות של פיניק ובוגס ואפילו פרים. ובסופו של דבר, היא אשמה הרבה יותר ממנו, הרי היא גרמה למלחמה להתחיל לפרוץ, לא?


ואני אומרת הרבה פעמים - בסופו של דבר, על אף שאני כל הזמן מצהירה כמה אני טים גייל, אני הכי הכי טים קטניס. ואני הכי רוצה שיהיה לה טוב. וכמו שאמרתי, עם פיטה היא תמיד תרגיש שהיא חייבת לו. היא תמיד תרגיש שהוא טוב ממנה, שהיא לא ראויה לו. אני לא רוצה שקטניס תמות כי אני אוהבת אותה וקראתי את הסדרה בשבילה. זה שקטניס של הסוף דפוקה, לא אומר שהקטניס שהתחלתי לקרוא בגללה דפוקה. והקטניס שהתחלתי לקרוא בגללה היא הקטניס שאוהבת את גייל.

tl;dr - נראה לי שאת מוזמנת להצטרף לרשימת האנשים שמסכימים לא להסכים איתי
 

Sharonmxx

New member
רק רציתי להודיע שקראתי הכל!

את בטח יכולה להבין שאני לא מסכימה עם שום דבר ממה שכתבת, והייתי כותבת עכשיו על כמה שאני חושבת שאת טועה אבל אני לא ביום טוב אז נצטרך לוותר על זה הפעם. גם נראה לי שיהיה מיותר אם אני אענה לך כי אנחנו ממש לא באותו כיוון, אני מעוורת על פיטה ואת על גייל. זה לא ישתנה. את גם ככה את תתנגדי לכל מה שאני אכתוב ואני אתנגד למה שאת תכתבי, ואז זה לא יגמר עד שהמקלדת של אחת מאיתנו תתרסק וזה לא נשמע משהו ששווה לנסות אותו.
אז כן, להסכים שלא להסכים זה רעיון ממש טוב
 

N o R i K o

New member


אני לא חושבת שאני מעוורת על גייל, אבל אני חושבת שחודשים של cheering for him באמת גרמו לי להישמע כך
אז הכי טוב
 

MaiRLow

New member
המטאפורה של השריר לא נכונה בעיני. MJ


מה שאת אומרת בעצם זה שקטניס התאמצה והתאמצה והתאמצה עד שהיא הגיעה לנקודת שבירה, ואז היא הייתה צריכה להתפתח ולהתחזק - להיות עם גייל. את מבינה כמה צפוי ונורמלי זה? טוב, אז התאמצתי והתאמצתי ונשברתי ואז חזרתי להיות מי שהייתי קודם. כן, למדתי והתחזקתי, אבל אני עדיין אותה ילדה ממחוז 12 שרוצה להיות עם גייל. זה כאילו לא היה שום שינוי, היא חזרה למצב הטבעי שלה. באיזה ספר שקראת הגיבור חוזר למצב הטבעי שלו בסוף הספר? איזה עניין יש בלקרוא ספר שההתחלה והסוף שלו זהים? איפה ההתפתחות של הדמות אם היא חוזרת להיות ציידת לא חוקית במחוז 12?

הבחירה בפיטה היא זאת שהשלימה את קטניס מהרבה בחינות. גייל היה מחזיר אותה למקום שבו היא רצתה להיות, אבל היא יודעת ומבינה שגם אם היא רוצה להיות שם היא לא יכולה. היא לא יכולה להתגבר על הטראומות שלה לבד. וגייל לא כל כך מעוניין לעזור לה בזה, וגם אם הוא כן רוצה לעזור לה - הוא לא יכול. הוא אולי מבין ומכיר את הקטניס של לפני המשחקים, אבל זאת לא אותה קטניס. היא, כמו כולנו, רוצה לחזור למקום שהכי נוח לה בו. אבל לפעמים צריך להבין שהמקום שבו הכי נוח לנו הוא לא בהכרח המקום הנכון מבחינתנו. וקטניס עם פיטה - זה נכון. היא יכולה להגן עליו והוא יכול לנסות להגן עליה. במערכת יחסים בין קטניס וגייל בספר השלישי יש הרבה שברים, דברים שאי אפשר לגשר מעליהם. אבל לא משנה כמה שברים יש בין פיטה לקטניס יש להם את היכולת לעזור אחד לשני לגשר מעליהם. זה משהו שאין לגייל ואף פעם לא היה לו.
 

N o R i K o

New member
MJ


באיזה שלב אמרתי שקטניס תחזור להיות ציידת לא חוקית ב-12?

להפך, אמרתי שקטניס תחזור לנקודת ההתחלה שלה, רק חזקה יותר. כלומר, תחזור למחוז 12 שהיא רצתה להיות בו תמיד, עם המשפחה שהיא רצתה להיות איתה תמיד, רק שהפעם, על אף שהיא נחלשה, על אף שהיא איבדה את פרים, היא חזקה יותר, היא הצילה את פאנם, היא מוכנה לקחת את הסיכונים שהיא פחדה מהם בתחילת הספר - להתנגד לקפיטול, להתחתן, להביא ילדים...
מלך האריות, ראית? הסרט מתחיל כשהקוף המוזר (איך קראו לו?) מרים את סימבה. סימבה מאבד את אבא שלו. סימבה בורח כי הוא לא רוצה להתמודד. סימבה מבין שהוא חייב להתמודד. סימבה חוזר לצוק התקווה, המקום שהוא הרגיש שהוא אשם בו, שהוא פגע בו, מציל אותו, וחוזר לנלה, חברת הילדות שלו, לאמא שלו. הקוף המוזר מרים את הילד שלו ושל נלה. גלגל החיים שמטלטל אותנו?
הארי פוטר שמתחיל את המסע שלו בקינגס קרוס, מסיים אותו בקינגס קרוס בפעם הראשונה ופוגש את דמבלדור, מסיים אותו בקינגס קרוס בפעם השניה אחרי שהוא הביס את וולדמורט.
אף פעם לא אמרתי שזה "המצב הטבעי". גם לא אמרתי שקטניס צריכה לחזור למי שהיא הייתה. אמרתי שקטניס רוצה לחזור לנקודת ההתחלה. לנקודה שבה היא תמיד שאפה להיות. פשוט אחרי שהיא התחזקה. אחרי שהיא עברה את ההליכים שהיא הייתה צריכה לעבור.
איך אומר השיר של אנסטסיה... In the end I wanna be standing at the beginning.

וכמו שאמרתי לשרון - מערכת היחסים של גייל וקטניס הוכיחה כבר איך היא מגשרת על קשרים. הם רבים בדיוק פעמיים בספר - פעם אחת כשהוא מסתיר ממנה את המצב של פיטה, פעם שניה כשהוא מתכנן את הפצצות של 2 וזה מזכיר לה את המוות של אבא שלה. גם לגייל זה מזכיר את המוות של אבא שלו. מבחינתו זה עין תחת עין- כי גם גייל נפגע מהמשחקים. הוא אמנם לא היה בהם, אבל הוא נפגע בדרכו שלו.
לא משנה כמה שברים יש בין קטניס ופיטה, הם יכולים לגשר? כשהוא ניסה לרצוח אותה? כשהוא עדיין לא בטוח ברגשות שלו אליה?
קטניס מפחדת ליצור שברים בינה לבין פיטה, כי שוב, היא מרגישה שהיא חייבת לו. איך היא יכולה לכעוס עליו אם היא הביאה אותו למצב שהוא נמצא בו? איך? היא לא יכולה להאשים אותו בשום דבר. פיטה לא יכול ליצור שברים בינו לבין קטניס כי הוא מסומא מרוב אהבה אליה. הוא לא בטוח ברגשות שלו, ובו בזמן יודע שהיא הדבר היחיד שיש לו.
המערכת יחסים הזו היא לא בריאה. כל זוג רב לפעמים. כל זוג מאשים לפעמים את הצד השני, ומשלים כשהוא מבין איפה האשמה שלו. קטניס מספרת לנו כבר בפרק הראשון מה היא לא אוהבת בגייל. מצד שני, היא אומרת שהיא מבינה לחלוטין למה הוא נוהג ככה. שהיא מקבלת את זה. והוא עדיין האדם שגורם לה לאושר הגדול ביותר. גם בסוף הסדרה, קטניס מבינה מה גרם לגייל לנהוג כמו שהיא נהג. והעובדה היא שהיא מתגעגעת אליו גם אחרי שפיטה חוזר.

ודבר אחרון...
כשקטניס יוצאת מהמשחקים בפעם הראשונה (פאק מי, אני זוכרת כבר את אלפי הפעמים בהן רשמתי את זה כאן), היא אומרת שהיא, פיטה והיימיץ' צריכים לחזור לשגרה, אבל זה בלתי אפשרי אחרי המשחקים. אז היא צדה, פיטה אופה והיימיץ' שותה, וככה כל אחד מתרגל למציאות הנאחסית שהם נפלו אליה.
בסוף הספר קטניס אומרת בדיוק את אותו משפט. מה שאומר שהיא לא התפתחה. לא השתנתה. היא חזרה בדיוק לאותה נקודה מגעילה שבה היא הייתה ביציאה מהמשחקים. נקודת האובדן שהיא לא ידעה מה לעשות בה. המציאות שהיא הייתה צריכה לכפות על עצמה. אני לא רוצה את זה לדמות הראשית שלי.
 

MaiRLow

New member
אז צריך להסכים על לא להסכים. MJ


אני לא חושבת שאף אחד - לא חשוב מי זה, לא חשוב אם הוא היה במשחקי הרעב או לא, לא חשוב אם הוא חי בפאנם או היום - צריך לשאוף להגיע לנקודת ההתחלה שלו. כל מה שאמרת על מלך האריות ועל הארי פוטר (והארי פוטר זה באמת הסדרת ספרים שאני הכי מעריכה ואוהבת ביקום) נכון, אבל מה שאהבתי במשחקי הרעב זה את החדשנות שלו, מכל הבחינות. גם את זה שהדמות הראשית לא בהכרח חוזרת לנקודה הקודמת שלה.
למה זה שהיא חוזרת על אותו המשפט אומר שהיא לא השתנתה? איך את יכולה להגיד דבר כזה בהסתמך על משפט אחד? כל ה30 עמודים האחרונים של הספר השלישי לא מצביעים על שינוי? המעבר שהיא עשתה באיך שהיא תופסת את עצמה ובאיך שהיא תופסת את התפקיד שלה בעולם שלהם?
זה ספר, וכל אחד רואה אותו מזווית אחרת, וזה בסדר גמור. אם לספר הייתה רק נקודת מבט אחת הוא היה פשוט ספר גרוע. אני לא מסכימה עם נקודת המבט שלך, כי אני לא חושבת שזאת הגישה שאני הייתי רוצה לנקוט בה אם הייתי במקום קטניס. אני לא חושבת שלחזור לאהוב שלי מגיל 12 ולהעמיד פנים שכלום לא קרה זה בריא. אני חושבת שלהתמודד זה בריא. אני חושבת שלהתגבר ולהמשיך הלאה - לאפות, לצוד ולשתות, זה בריא. זה נכון בכל מקום בחיים - גם בספר הראשון וגם בשני ובשלישי וגם היום בחיים שלי. לחזור לבית הישן שלי במחוז 12 ולהעמיד פנים שלא ניצחתי במשחקי הרעב? לא בריא. מה הטעם בלחיות בשקר?
ועכשיו יש לי שאלה אלייך. אני יודעת שאצלי זה עובד ככה: אם אני קוראת ספר שאני לא אוהבת את הסוף שלו, אני לא אוהבת אותו. נקודה. זה לא אומר שאני לא אקרא אותו שוב ושוב - להפך. אבל זה לא יגרום לי לאהוב אותו. והשאלה שלי אלייך היא - אם את כל כך לא אוהבת את הסוף וכל כך מתנגדת לזה שפיטה וקטניס יהיו ביחד, איך את יכולה עכשיו, בראייה לאחור, לאהוב את כל הסדרה? אני יודעת שאם אני הייתי מעדיפה שגייל יהיה עם קטניס וזה לא קרה, בחיים לא הייתי יכולה להגיד, במבט לאחור, שאני אוהבת את הסדרה בשלמותה. את כל כך מקובעת על קטניס וגייל ובו זמנית יודעת את הסוף, איך זה לא הורס לך את כל החוויה מהספרים? איך זה לא הורס לך את כל החוויה מהויכוח? אני מודה שרק מלקרוא את הקיבעון שלך על גייל וקטניס אני מתבאסת נורא.
 

N o R i K o

New member
באמת צריך להסכים על זה
MJ


כי... אני לחלוטין לא מסכימה עם שום דבר שאמרת כאן.
קודם כל, את מכניסה הרבה משפטים שלא אמרתי. מעולם לא אמרתי שקטניס הולכת להעמיד פנים שכלום לא קרה. להפך, הדגשתי שוב ושוב את העובדה שכל מה שעבר עליה גרם לה לחזור לנקודת ההתחלה מחוזקת. ואני שוב אחזור לאנלוגיה לשריר - הוא נשבר ונחלש, ונחלש ונחלש, ובסוף נבנה מחדש, חוזר למצב שבו הוא היה - כשריר לא שבור - אבל חזק יותר. אז זה מה שציפיתי מקטניס לעשות - להבין שהמוות של פרים קרה בגלל שהגורל רצה כך, והכניסה שלה למשחקים הייתה למען פאנם כולה, ולא רק עבור עצמה, אבל אם כבר היא הצליחה להגיע למצב הזה, אז לחזור לחיים שהיא שאפה אליהם - החיים השקטים במחוז 12 - רק שהפעם היא יכולה להרשות לעצמה חתונה וילדים עם גייל - כי אז זה נראה בגדר פנטזיה מגוחכת במציאות שלהם, ועכשיו זה אפשרי. בדיוק כמו שהארי מגיע לקינגס קרוס ויודע שהצלקת לא כאבה לו 19 שנה
ובדיוק כמו שסימבה מרים את ילדו ויודע שזה קרה בזכותו ובזכות הלחימה שלו על צוק התקווה.
והיי, את סותרת את עצמך - לצוד, לאפות ולשתות - מה שהם עשו ביציאה מהמשחקים, בנסיון להתעלם מכל מה שעבר עליהם- זה לא להמשיך הלאה. זה לחזור לנקודת החולשה. זה לחזור למקום שבו לא היה לה טוב. אם כבר לחזור לנקודה אי שם מאחור, זה לנקודה שבה היה לה טוב. ושוב, חלילה לא בהתעלמות מהעבר שלה. קטניס שיוצאת מהמשחקים ובוחרת לצוד, פיטה שבוחר לאפות, היימיץ' שבוחר לשתות - כולם הם האלו שבוחרים להתעלם. פיטה שבוחר להתעלם מהדחייה של קטניס. קטניס שבוחרת להתעלם מהידיעה שהיא פגעה בפיטה. היימיץ' ששנים על גבי שנים בוחר להתעלם מכל מה שהקפיטול גזר עליו, ושוקע ביגון ובאלכוהול. והמשפט הזה מבחינתי מסמל את הסוף. קטניס שבוחרת להתעלם מכל הדברים שהיא נלחמה עליהם - וזה לא רק גייל - זה הבית המקורי שלה במחוז 12, לא הבית של שכונת המנצחים, זה המוות של פרים, זו אמא שלה - זו קטניס שבוחרת להתעלם מכל מה שעבר עליה. הרי קטניס נכנסה למשחקים מלכתחילה עבור פרים, עבור גייל, עבור אמא שלה. כל צעד שלה וכל דבר שהיא עשתה היה רק עבורם. הכניסה שלה למשחקים? עבור פרים. החיבור שלה לרו? כי היא הזכירה לה את פרים. החיבור שלה לפיטה? כי בשניים יש לה יותר סיכוי לנצח, ופרים ביקשה שהיא תנצח. ואז פתאום מגיע המוות של פרים ובמקום שקטניס תתן לאחותה את המוות הראוי לה, היא פשוט יושבת להתבוסס בזוהמה שלה, להתמכר למורפליום ולחשוב על כמה שנורא העולם? מבחינתי כל 30 העמודים האחרונים של הספר השלישי מצביעים על כך שהסדרה נהרסה.
קטניס לא עוברת בהם שינוי, היא צונחת וצונחת לתהום. עד שהיא מגיעה למצב שהיא מבינה שאין לה הרבה ברירות. היא מגיעה למצב שבו היא הייתה ביציאה מהמשחקים הראשונים, להתעלמות. לבחירה בציד, אפייה ושתיה והשלמה עם המציאות, במקום לחימה על מה שיקר לה. המשיכה הלאה? אני לא חושבת. עובדה שהיא עדיין חושבת על גייל. עובדה ששנים אחרי, לא רק שעדיין יש לה סיוטים - זה מתקבל על הדעת, היא עדיין לא רוצה ילדים. גם אם היא בעולם הטוב שהיא יצרה. היא עדיין עושה את זה רק עבור פיטה. כי שוב, היא חייבת לו. כך עובדת מערכת היחסים שלה. "פיטה כל כך רצה, לא יכולתי לומר לא." זה מבחינתי נקרא לחיות בשקר.
את צודקת, לכל ספר יש המון נקודות מבט שונות. אבל נקודת המבט שהצגת בהודעה שלך היא לחלוטין לא נקודת המבט שלי...

ולשאלתך - הממ, את יודעת כמה מגולשי הפורום הזה לא אוהבים את הסוף? נראה לי שהרוב המוחץ. למעשה, תמיד כשאנחנו נתקלים במישהו שכן אוהב את הסוף, אנחנו פוערים עיניים ואומרים - "וואו, באמת?! O_O" ואפילו מקנאים בו.

אבל זה ש-30 העמודים האחרונים של MJ הם זוועת עולם והדמות האיתנה של קטניס לחלוטין מאבדת את עצמה, לא הופך את שניים וחצי הספרים שלפני כן לגרועים. לא הופך את כל המסקנות שהסדרה הציגה בפנינו לחסרות ערך. אני חושבת שהסדרה כולה נוסעת במסלול מאוד מכוון, עד הסוף שבו היא לוקחת איזה פניה לא ברורה. יש בה המון דברים שמאוד אהבתי. מערכת היחסים של גייל וקטניס, למשל. אבל הנה, אני יכולה לומר לך שמאוד אהבתי את מערכת היחסים של קטניס ואמא שלה. שהרגשתי שמתחת לפני השטח קטניס מאוד מאוד אוהבת אותה, מאוד מעריכה אותה, מאוד מתגעגעת אליה. ממשפטים בודדים של קטניס הרגשתי כמה היא חשובה לה, כמה היא בערך עליון עבורה, על אף כל מה שהיה ביניהם. בדיוק כמו גייל וקטניס שצריכים לגשר על המון דברים, לטענותיכן, הנה, הקשר שלה עם אמא שלה הוא דוגמה מצוינת.
ידעתי שפרים תמות כי ספויילרתי מאוד מאוד מוקדם. הייתי בטוחה שזה יהיה הרגע שבו קטניס תבין את הכאב של אמא שלה ותסלח לה על הכל, או שלחלופין אמא של קטניס תבין שלא נשאר לה אף אחד מלבדה והשתיים יתחברו. יגשרו על הכל דרך הכאב המשותף. זה לא קרה. אבל זה לא אומר שמערכת היחסים של קטניס ואמא שלה לא מדהימה בעיניי. זה לא אומר שאני לא חושבת שהיא כתובה בצורה מאוד יפה, שהיא אומרת לנו הרבה על מערכות יחסים בכלל ועל יחסי אם ובת בפרט. זה שקולינס בחרה לסגור את זה ב"בסוף אמא שלה הלכה וביי" לא אומר שכל מה שקראתי עד עכשיו היה שקר.
אני אוהבת להתייחס לסדרה כסדרה עם סוף פתוח. שאני עצמי סגרתי בה את הקצוות שאני רציתי לסגור. אחד מהם הוא שקטניס ואמא שלה מתאחדות שוב. גם שקטניס בבית הישן שלה ב-12, שאנחנו יודעים שפאנם בידיים טובות, שהיא הפכה לרפובליקה דמוקרטית. זה שקטניס תהיה עם גייל זה רק בונוס מבחינתי. כשאני מדמיינת את הסוף אני רואה את קטניס חוזרת ל-12 עם אמא שלה ושתיהן מקימות מחדש את המרפאה הקטנה שלהן. היא תחזור לצוד עם גייל כי זו מבחינתה ההגדרה לאושר. פיטה יפתח את המאפייה מעבר לפינה כי זו גם המציאות שהוא שואף אליה. הזמן יעשה את שלו וקטניס תבחר בגייל כי הוא הנכון עבורה, בעיניי. פיטה ישאר הידיד הכי טוב שלה כי הוא באמת חולק איתה רגעים שייחודיים רק לשניהם, והיא באמת אוהבת אותו מאוד. אבל אחרת. כבן זוג זה לגמרי גייל. אבל שוב, זה רק בונוס. הנכונות שלי להגן על גייל בכל הודעה כאן זה רק כי אני חושבת שכל המהות של הדמות שלו מתפספסת בעיניי הרבה אנשים שאוטומטית פוסלים אותו בגלל המעשים הקיצוניים שלו. אני מרגישה שקטניס מבינה לגמרי למה גייל עושה מה שהוא עושה. עובדה שהיא משלימה עם זה בסופו של דבר. אני מרגישה שגם גייל מבין לגמרי באיזה נקודה הוא מאבד את עצמו. בעיניי קולינס יצרה את הדמות שלו כדי לגרום לנו לחשוב איפה אנחנו נהיה במציאות כזו. מתי הטוב הופך לרע. אבל היא עשתה את זה גם כדי להזכיר לנו שכל אדם הוא אדם. שלפעמים גם האדם שאת הכי סומכת עליו, שאת הכי מאמינה בו, יכול לאבד עשתונות. וזה לא יהפוך אותו לאדם רע. זה פשוט יהפוך אותו לאדם שרע לו.
אם קולינס לא רצתה שגייל וקטניס יהיו ביחד בסוף, לתקוע אותו בתור הצלע השלישית במשולש זה הכי דמדומימי ומיותר שיכול להיות. הרי... אם קטניס אוהבת את פיטה... למה? בשביל למשוך קוראים? הוא יכל באותה מידה להיות סתם בן דוד שלה. סתם מישהו שהיא מכירה ממחוז 12. אבל עצם העובדה שהוא הגבר שהיא אוהבת, ובכל זאת הוא טועה ונכשל ובכל זאת היא אוהבת אותו - מוכיחה באיזה מבחנים מערכת היחסים שלהם מסוגלת לעמוד. ולא אכפת לי שבעמוד האחרון היא אומרת שגייל הוא אש... עמוד לפני כן הוא האדם שהיא הכי רצתה לידה על הסלע. גם אחרי שהוא "הרג" את אחותה. כשהיא יורה בקוין - היא קוראת לו. לא להיימיץ'. לא לפיטה. לגייל. כי הוא היחיד שמבין אותה עד לפרטים הקטנים האלה.
ו.... שאלו אותי בעבר את השאלה הזאת. "איך את יכולה לתמוך כל כך בגייל וקטניס על אף הסוף שלהם?"
אז הלכתי וכתבתי על זה 24 עמודי וורד. שאני אפרסם כאן, מתישהו.


אני מודה שגם אני מתבאסת בכל פעם מחדש שאני חושבת על הסוף הזה. אבל אז אני חושבת על שני ספרים מדהימים ומבינה למה אני אוהבת את הסדרה הזו.
 

shaharEB

New member
מסכימה עם חלק..אבל
MJ

אבל אני עדיין חושבת שהיא צריכה להיות עם גייל.
הוא יכול לשמור את קטניס שפויה ,כי הוא מכיר אותה כל כך טוב.
להגיד שבשניהם יש אז נשמע לי כמו תירוץ בשביל לא להרגיש שהיא הפסידה אותו
 

N o R i K o

New member
זה לא כולם, זה רק אנחנו


מה, לפני שהגעתי לקומונה, הייתם טים פיטה
 
אני הייתי טים פיטה שאוהבת מאוד את גייל

ובשורה התחתונה אני הבנתי איזה טים אני רק בקריאה השניה או השלישית
אני טים הייטמיץ!! הוא ללא ספק הדמות הכי גאונית בספר הזה
 

N o R i K o

New member
את טים מתחמקת


או שאת באמת רוצה שהיימיץ' וקטניס יהיו ביחד... ואז... אין לי מה לומר לך כי אני עצמי אמרתי בתקנון שלא יפה לומר איכס...
 
איייייכככככככככככססססססס

או נוי למה להגעיל


טוב יש לי טים
MJ















































































אני טים אוי אני לא מאמינה שהיא לא עם גייל דמט! טוב אבל פיטה כזה מקסים אז בסדר
 
CF

אני לא חושבת שבאותה נק' זמן עלה לה בכלל הרעיון למרוד בהם..
אני חושבת שהיא רק הייתה בשוק מהעניין שהיא צריכה לצאת לשם שוב כי אין לה ברירה אחרת ...
וכן הזירה היא סוג של גאונות בספר הזה
 
למעלה