אנסה לומר משהו
ומקווה שלא תקחי את זה כביקורת על התנהלות חייך, אלא כשאלות וקווים מנחים לכיוון שנראה לי חשוב יותר. השאלה, לדעתי, "האם זה באמת נשמע כל כך רע?" לא השאלה הרלוונטית. מאחר והתשובה שלה משתנה מאדם לאדם. השאלה שיותר חשובה "האם זה גורם לך להרגיש כל כך רע לומר את זה - בת 32 ורווקה?" כשאת עם עצמך, במחשבות שלך, במקום שאת מדברת ומבקרת את עצמך, את שלמה עם העובדה הזו? היא מפריעה לך או מנקרת בך מבפנים? עצם שאילת השאלה ברור שכן, אבל חשוב יותר היא מה הסיבה לכך. מה גורם לך לחוש לא בנוח עם הגיל שלך, בעידן שאפשר להבא ילד לעולם גם בגיל סמוך ל-50 (ברור שעם קשיים וסכנות אבל אפשרי מאוד). ומה גורם לך לחוש לחוצה בעידן שאפשר להכיר בן זוג חלומי בכל גיל, ואני ממש מתכוון שבכל גיל. יכול להיות שזה עניין של מוכנות, עניין של הסתכלות אל הרחוק, את אומרת שעכשיו אל לא רוצה ילד, וסיפרת לנו את העניין הכלכלי, יכול להיות שהם הגורמים? או שאולי את בתהליך כלשהו עם עצמך שאת רוצה לסיים אותו לפני הקמת משפחה? אני יודע שסביר מאוד שיש לך את התשובות לכל השאלות האלה והן לא מחדשות לך כלום. אבל הן גם התשובות לאותן דודות ו"שופטים" כאלה ואחרים לגבי הגיל ומעמדך בחברה. בסופו של יום את חייבת את התשובות לשאלות שלהם אך ורק לעצמך, כך שאם ישאלו אותךך שוב, הינה הן. לגבי האם זהנשמע כל כך רע? לא. זה נשמע מעשה אחראי (מהמעט שאני יודע עלייך), ואנשים אחראיים נוטים להשיג את שלהם. אז יש עלייך יותר מאשר רק "תקווה". אל תתני לעוקצניות ובקורתיות שלהם להרוס לך את מה שאת בונה. כי זה שלך ולא שלהם. שבת שלום.