בסדר, אבל למה להכליל?
אם אצלך זה לא ככה, זה לא אומר שאצל כולם זה ככה, ושכל האסקסואלים אותו הדבר. הנחרצות שבתשובה שלך ש"ככה כולם וזה ידוע" פשוט עצבנה אותי. אגב, גם אצלי זה לא היה ככה עד לפני שנתיים בערך, כשנפקחו לי העיניים (אגב, בזכות מישהי שהיכרתי דרך הפורום הזה, אסקסואלית שבהחלט כן יודעת לעשות טוב לעצמה. היא שכנעה אותי לנסות וגם נתנה לי הדרכה, ואני מודה לה עד היום). ולכל מי שיוצא בהכרזות של "ככה זה וזהו זה" – אף פעם אי אפשר לדעת. החיים הם דבר דינמי, זה כל היופי. יש הרבה דברים שקרו לי שלא הייתי מאמינה שיקרו לי, ועובדה, כיום הם היסטוריה. אם יש משהו שהחיים לימדו אותי זה לא להיות נחרצת יותר מדי. פעם, לפני שנים, כשגיליתי שאני לא ממש נמשכת לגברים (או לפחות לא ברמה הנדרשת כדי באמת לרצות שהם יורידו את המכנסיים), עברו לי מחשות בראש אולי אני לסבית. לא אהבתי אותן, וניסיתי להיאבק בהן; עם השנים, גם בזכות התדמית שיש כיום לגייז בטלוויזיה, למשל (כן, זה עוזר) זה הפסיק להיראות לי נורא, עד לשלב שבו אמרתי לעצמי שמי יודע? אולי אני עוד אפתיע את עצמי יום אחד... אני עדיין לא חושבת שאני לסבית (אני לא נמשכת לנשים...), אבל אני כבר לא פוסלת יותר כלום על הסף. מה שיבוא יבוא, bring it on. ולגבי אוננות? אמרתי פעם, ואני אומר שוב: לפעמים עד שלא מנסים, לא יודעים. במשך שנים לא היה לי צורך, לא חשבתי שאני מפסידה משהו. זה לא הטריד אותי במיוחד, כי חשבתי לעצמי שאם סקס לא, אז גם זה לא, מה הביג דיל. אבל אחרי שניסיתי פעם אחת וראיתי כי טוב, איך אומרים? "עם האוכל בא התיאבון".
