באיזה אלבום התחלתם?

[LEATHER REBEL]

באיזה אלבום התחלתם?

והאם דעותיכם על אלבומים אחרים של פלויד עוצבו כתוצאה מהאלבום הקודם ששמעתם? אני מכיר אחד, מבוגר ממני, שהיו לו כל האלבומים -חוץ מהפייפר- (ואולי גם את SAUCERFUL הוא לא הכיר) וכשהוא גילה אותו אצלי הוא נדלק על הרעיון שיש אלבום של פלויד שאינו מכיר. הוא ביקש לשמוע ו... פלט קריאת אכזבה מרה: "הי... מה זה, זה בכלל לא פינק פלויד!" בקיצור, מה אתם אומרים?

 

[itaikuskus]

אני אומר שהחבר שלך משוגע

ואם הניק שלך הוא על שם השיר הזה של ג'ודס פריסט, אז אתה מלך של העולם. יש מצב ששמעתי ראשון את wish you were here וההתרשמות שלי ממנו הייתה כל כך חזקה, עד כדי כך שכשאחר כך שמעתי את dark side of the moon ולא ממש התרשמתי ממנו, רק בגלל שwish הותיר בי כזה רושם. אחרי ששמעתי את PATGOD החיים שלי השתנו לגמרי.

 

[FunkyMonk]

כרגיל... החומה

מאד השפיע עלי כששמעתי את שאר האלבומים של פינק פלויד. אבל בדיוק בצורה ההפוכה מאיתי. ברגע ששמעתי את הדארק סייד לא האמנתי שיכול להיות משהו כל כך טהור ויפה.

 

[weird dust]

הראשןם ששמעתי היה החומה

אבל זה לא היה בתור משהו מודע שזה "פינק פלויד". זה היה כחלק מסרט שהוא רע דווקא לדעתי. לקח לי כמה שנים עד ששמעתי פינק פלויד לבד. ניראה לי שכאלבום שלם שמעתי את הדארק סייד בתקליט. דיברתי עם אבא על מוזיקה, ופתאום הוא פותח את הארון, ויש ערימה של תקליטים. אחרי 5 דק' של חיפוש (בתקליט לא רואים בדיוק איזה תקליט זה לפי הפרופיל) הוא מוציא תקליט עם משולש מוזר וקשת. ואז פותח את הפטיפון (שאני לא באמת יודע מה זה) ואז מתחיל קטע מדהים של דפיקות לב... וגם כאן לקח לי כמה שנים עד ששוב חזרתי לדארק סייד. היום דווקא אני יותר אוהב את הפסיכודליה של סיד בפייפר, אבל גם הדארק מעולה.

 

[holo]

אני התחלתי עם החומה

וזה אחרי הכרות של די הרבה שירים, לצערי, ככה שההתאהבות התחילה קצת לפני... זה היה האלבום הראשון שקניתי בחיים שלי. הייתי מכור לאלבום הזה, הייתי שומע אותו כל יום עם אחותי הקטנה ומדקלם את המילים של כל שיר. כבר המון זמן שלא שמעתי אותו במלואו. אח"כ התחלתי לאט לאט לצבור כמעט את כל האלבומים שלהם (אין לי את OBC ואת אנימלס). באופן די סמלי ואולי גם אירוני, פייפר הוא האלבום האחרון שקניתי, אחרי שכבר הייתי יותר בשל אליו.

 

[Anuerysm]

התחלתי עם מדל

לא זוכר כבר למה, סתם הורדתי אותו כי היה כתוב שהוא יצא ב71 וזכרתי שזאת שנה טובה לרוק

 

[MilkShack]

החומה..

אבא השמיע לי ואהבתי.. וככה זה גלש. בכל אופן, מה הוא ציפה, שהאלבום הראשון של הפלויד ישמע כמו החומה או הדארק סייד ? וחוצמזה, אז סיד בארט הוא זה שכתב את רוב החומרים, מה שאומר שהמוסיקה גם אמורה להישמע קצת אחרת.. אולי חבר שלך לא מכיר כ"כ טוב את הסיפור של הלהקה.

 

[No Face No Name]

דארק סייד.

הייתי נוהג לשמוע מדי פעם שירים כמו Wish You Were Here ו-Comfortably Numb, שירים שכולם מכירים, עד שגיליתי אצל אבא שלי דיסק של דארק סייד. די גנבתי לו את זה (אצלי עד היום) ופשוט נדהמתי ממה ששמעתי (היו לו ועדיין יש לו גם תקליטים של Animals, Obscured By Clouds ו-A Saucerful of Secrets, אבל פטיפון לא היה בהישג יד, לכן את האלבומים האלו חקרתי בשלב הרבה יותר מאוחר).

 

[Itai8]

התחלתי עם החומה

שמעתי אותו כמה זמן.. ואז הפסקתי כי זה ממש לא היה הסגנון שלי, ולא החזקתי מפינק פלויד כלהקה טובה אחרי איזה חצי שנה דוד שלי הביא לי את אנימלס ואמר לי שזה אלבום טוב ומאז השתנו דעותיי... חרשתי את אנימלס איזה חודשיים רק אותו שמעתי וחזרתי לשמוע את החומה וככה התגלגלתי לכל שאר האלבומים.

 

[The Walrus]

אני עשיתי טעות נוראית בנושא

האלבום הראשון שלי היה האוסף echoes. טעות נוראית... מה אני יעשה, לפני שקניתי אותו לא ידעתי מה זה אלבומי קונספט, ותמיד התחלתי עם אוסף של להקה כדי להכיר את השירים המוכרים, ואחר כך - אם אהבתי - הייתי מכיר את האלבומים עצמם. עד היום אני מצטער על זה... זה פגע קשות בחוויית השמיעה הראשונה שלי של הדארק סייד... לדוגמה בכלל לא הייתי מופתע בכניסת השירה בggits כי כבר הכרתי את השיר...

 

[RoieL]

אם HDOOL ו- ABITW2 לא נחשבים

אז הצד האפל.

 

[RoieL]

בעצם

היה את המופע הגדול ששמעתי בנפרד עם אמא שלי אבל לא ממש שמתי לב לשיר, ויש את מאני. וכמובן הזעזוע שבשמיעת DSOTM כשאתה בן פחות משנתיים.

 

[The Walrus]

חבר שלי ראה את הסרט החומה

בכיתה ב'... אין פלא שהוא יצא מטורף כזה.

 

[LEATHER REBEL]

אני ראיתי את הסרט בכיתה ז'

נאלצתי אז להתפלח כדי לראותו מוקרן בערב "סגור". לפני כמה שבועות נכחתי בהקרנתו בפני חבר'ה מאותו גיל... שהמדריכים שלהם הראו להם את זה מתוך רצון לחנך. איך שדברים משתנים עם השנים...

 

[ציףציף1000]

זו טעות, לדעתי

אין מקום להציג את הסרט הזה בפני ילדים מתחת לגיל 16. הם פשוט לא יבינו חלק מהסיטואציות בסרט, וזה אפילו עלול לגרום להם לתפישות מוטעות (למשל, לגבי היחסים בין המינים). ילדים יותר קטנים, פשוט עלולים לסבול מסיוטים.

 

[LEATHER REBEL]

ולכן...

בהקרנה שנערכה לפני כמה שבועות, נתנו לילדים -מראש- את האפשרות של לקום וללכת אם לא בא להם. אז מתוך קבוצה של 30 חבר'ה נשארו איזה 10 לראות את הסרט... שתי בנות טענו, תוך כדי הסרט, שהן לא סובלות אותו... אבל כמה שאמרו להן ש"זה בסדר, אתן יכולות ללכת", הן נשארו. נו, רק שלא יספרו שהכריחו אותן.

 

[ציףציף1000]

זה לא שאלה של "להכריח"

אתה גם בוודאי זוכר מה זה לחץ חברתי בגיל הזה. המדריכים פשוט לא היו צריכים להקרין את הסרט. זו טעות בשיקול דעת.

 

[LEATHER REBEL]

דווקא לחץ חברתי לא הורגש שם כלל

באותה קבוצה יש מעט מאד חבר'ה שאפשר לומר שאחד לא יבוא ללא השני. אני מבטיח לך מעבר לכל ספק, ששתי הילדות-הספציפיות- שבכל 5 דקות אמרו "איזה סרט מעפן" לא נשארו שם בגלל לחץ חברתי. אגב, כשאני הייתי בגילם, לא סבלתי כלל מלחץ חברתי. מאז ומתמיד בזתי לתופעה זו וגם ריחמתי על מי שנכנע לה... וזה שהם היו הרוב לא שיכנע אותי כהוא זה. האם זה אומר שלא היו לי חברים? ובכן, אני עדיין בקשר עם כמה חבר'ה מאז... והם לא יסכימו לקביעה מסוג זה (ולא מתוך לחץ חברתי אלא מתוך ידיעת האמת). עזבי אותך מזה. אני מין תופעה ששום -פסיכולוג- לא הצליח לפענח... אבל החברים שלי אומרים שאני אדם מגניב.

 

[ציףציף1000]

אין מילים....

 

[MrBurns]

אני בכיתה ז,

וגם אני מסתבר לא סובל מללחץ חברתי. האמתי שבדיוק סיימתי לראות את הסרט שוב,זה מדהים,כל פעם שאני רואה אותו שוב,אותן צמרמורות חוזרות,כל פעם מגלים דברים חדשים על החומה,יורדים טיפה יותר לעומק כל פעם ופעם... אני ראיתי את החומה בכיתה ד פעם ראשונה,עוד לפניי שהתחלתי לשמוע פינק פלויד,והסרט ריתק אותי,למרות שלא הבנתי מה הולך בסרט. שאתה בכיתה ד,אתה פשוט רואה טירוף בסרט הזה.