תמהני, ר' זקו,
על כמות האנרגיות המיותרות שהנך משקיע, כדי לנסות ולתרץ את התופעה
המוכרת
של כתיבת מילים עבריות בצורת הגייתן בייִדיש. השָכחתָ שבתקופת השלטון הבולשביקי בבריה"מ, התקופה והמקום שבהם נכתב הספר הנדון, חל איסור חמור ומוחלט על לימוד השפה העברית ועל השימוש בה, הן בדיבור והן בכתב, כולל רמז כלשהו למבנה הדקדוק העברי ? איסור זה, שהעובר עליו היה צפוי לשהיית חינם באחד הגולאגים, גרם לכך שכל מילה עברית, שהייתה שגורה בפי העם, תופיע בכתובים בלבושה הייִדישאי, כפי שהיא נשמעת בדיבור יהודֵי המקום, וכמובן ללא האותיות הסופיות, העלולות, רחמנא ליצלן, להזכיר את העברית המסוכנת.
ואשר לידיעת השפה העברית: הציבור היהודי, על כל שכבותיו כמעט, ידע גם ידע את שפת הקודש, מתוך ספרי התפילה והארון היהודי, שעד אז עליהם גדל --- ובמאמר מוסגר, הלוואי שציבור יודעי העברית היום היה יודע, או לפחות מכיר, את שפת הייִדיש, כפי שציבור יהודי מזרח אירופה דאז, דוברי הייִדיש, הכיר וידע את השפה העברית ...