באנו חושך לגרש......

[מיכל@בר]

באנו חושך לגרש...... ../images/Emo117.gif

והיום הודלק הנר הראשון.. והשמש.. ביחד עם עוד אמא, הדלקנו, כל אחת נר לבן שלה.. ולבן של השניה.. חג אורים שמח לכולכם

 

[אחת מהצד]

כל אחד הוא אור קטן.... ../images/Emo79.gif

ו.. כולנו אור איתן! מלא שנים שרה את השירים האלה ולא מקדישה זמן למשמעות. גם לא לכד הקטן ש-8 ימים שמנו נתן. מאליו הוא מתמלא.. חג שמח לכולם.

 

[עדנה, אמא של אייל]

באה אתכן חושך לגרש........

מדליקה: נר אחד לכבוד הילדים שאינם... ונר אחד לכבוד ההורים שאינם.... ונר אחד לכבוד האחים והאחיות שאינם.... ונר אחד לכבוד בני ובנות הזוג שאינם...... ונר נוסף לכבוד כל האובדנים...... לא רוצה לכתוב חיבוק... ולא רוצה להדביק את סמל האיש המחבק.....רוצה להעביר מילים מחבקות לכולם שכאן...... וכמה מילים במיוחד..... לתהילה, שצעקתה בלילה הצליחה לבקע לבבות....להלן שהייתה כאן בשבילה, לאסוף את הצעקות באהבה אימהית......למיכל הגיבורה, שהדליקה נר לכבוד בנה יחידה .....לאחת, שדיברה אהבה בתוכה ומתוכה, והגיע ונגע.........לאמא של ג´, שנופשת ויודעת את סוד הקיום.....לרגישה, שרואים לה בעיניים את "המבט הצבעוני אל העתיד.....לאורי, שאני צריכה כמה עמודים, כדי להגיד עליו..... ולהבה מיוחדת ופרטית ממני, לכבוד איש אחד יקר, שהדליק היום נר לכבוד בנו ואמר לעצמו בקול: "מותר לבכות".... באמת מותר....והנה באו הדמעות...

 

[נ.תהילה]

../images/Emo23.gif

ותודה שזכרת את האחים והאחיות...

 

[איילת*]

המילים שלך עדנה,

מחבקות ועוד איך, והמילים שבסוף עשו לי גם כמה דמעות. מותר לבכות... לפעמים גם אני צריכה להזכיר את זה לעצמי, שמותר, שאפשר. שלא תמיד צריכים להיות חזקים בפנים ובחוץ, שאפשר גם אחרת, שצריך לפעמים אחרת. חג שמח לך יקירתי.

 

[מיכל@בר]

כמה שריגשת.....

 

[עדנה, אמא של אייל]

מיכלי - נפש ענקית שכמוך......

רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך לדברים שכתבתי לפני....(זה רץ, העמוד.. ואני לא מספיקה לעקוב....) זוכרת אני שאמרנו כאן דברים על פרידה והפרדות... וללא ספק חלק מהתובנות שלי הן תוצאה של אותן שיחות בציבור......... ופעם את יקרה...ופעם מישהו אחר....תורמים לתיבת התובנות המשותפת.... כי תמיד יש מי שאומר......אבל תמיד כאן יש גם מי שמקשיב מהלב....... ועל את ......כבר אמרתי? ממש נהנית להגיד שוב ושוב........ ואומרת: תודה על את!

 

[מיכל@בר]

כן... אוהבת את התובנות האלה שבכל

פעם נופלות, ובכלל... תודה..

 

[אוזן רגישה]

עדנה יקרה, על מה שכתבת ואיך שכתבת

ועל שנתת לי אפשרות לתת דרור לדמעות שלי להתגלגל להן. על זה שידעת לא לפספס ולהגיד הכל, גם בין השורות. על האור והצבע שהכנסת לי בבוקר שכזה. שהקשת תצבע לך חיים מוארים ויפים.

 

[עזרה@ראשונה]

הכד הקטן הוא כמובן רק שם מותג

משום שהמקור הוא שונה לחלוטין. בשפת תחנות הדלק של היום, היו קוראים לו אולי פח שמן, אולי פחית שמן-מנוע או שמן-ברקס. אבל המקור האמיתי - שאומנם נשמע כמו הפח של ימינו - נקרא פך. זהו שם היחיד של הביטוי שאנו מכירים היום כ-פכים קטנים, שהיו, מן הסתם, כלים לאיחסון נוזלים. מכאן, כנראה, מקור הביטוי הלירי או הספרותי "מים מפכים". אז אם כבר התחלת להקדיש משמעות לשירים האלה של חנוכה - הנה - במיוחד עבורך! - עוד שיר חנוכה אחד על אור, אל תדלגי על שום מילה שלו: אנו נושאים לפידים בלילות אפלים. זורחים השבילים מתחת רגלינו, ומי אשר לב לו, הצמא לאור - ישא את עיניו ולבו אלינו, לאור, ויבוא. נס לא קרה לנו - פך שמן לא מצאנו, לעמק הלכנו, ההרה עלינו, מעינות האורות הגנוזים גילינו. נס לא קרה לנו - פך שמן לא מצאנו, בסלע חצבנו עד דם – ויהי אור. הבנת.

 

[אחת מהצד]

אה.. כן. גם עזרא..

וכמה() לא מפתיע.. כן. הבנתי. הגעתי לקובץ השירים של החג מהקישור ששלחת לפני כמה ימים במסה על חג האורים. ויש שם גם את כל השירים של החג. וקראתי. ובדיוק... כן. הבנת... גם בכלל לא שיר של חנוכה. אז שמרתי אותו בלב. עד שהגשת אותו פה על המגש, בין הסופגניות. איזה סוג אהבת? או שהעדפת את הלביבות. בכלל.. מסתבר שהכותבים של פעם היו בדיוק כמו הכותבים של היום. רק השפה קצת משתנה לה. כנראה האנשים של פעם גם היו.. וכל מה שאנחנו "מגלים" או "חוצבים בסלע בדם".. אז כמו שאמר ההוא.. אין חדש תחת השמש.

אבל כל אחד צריך להמציא את הגלגל בעצמו. אחרת לא מבין את המשמעות של העיגול.. גם לא של הספיראלה... מים מפכים. מים חיים. מים מתוקים. מים שקטים.. ותגיד.. הציפורים לא מפריעות?

 

[עזרה@ראשונה]

הציפורים לא מפריעות? - לפעמים כן

אתמול חלפו הציפורים בתוך העיר איזו עיר, תגידי, כנערות בתוך ראשי אל תכעסי עלי בגלל שמות רבים אותם אמרתי בדרך כלל אני זהיר כדאי להתכופף אפילו בחלום ולהגיד שלא ידעתי אבל אתמול חלפו הציפורים... נו טוב, זה כמובן המשורר משה בן שאול ששלמה ארצי שר אותו כל-כך טוב, נכון, היום חלפו העננים מעל העיר / כמו נוצות של מלאכים, ואם כבר מלאכים, ואם כבר כנפיים - אז מסתבר שישנם אנשים שמנציחים באינטרנט לא רק את הכלבים והחתולים שלהם - אלא גם את הציפורים שלהם, הנה מה אומרת ילדה על הציפור שלה שנמצאה מתה בכלוב, כן, נשמות אנשים, נשמות ציפורים, רק הזיכרון ממשיך לנקר בראש, ציף-ציף על הרציף, לפעמים הוא רע הציף, ומה הפלא שהכותבים של פעם הם בדיוק כמו הכותבים של היום ורק השפה משתנה לה - עובדה, אפרופו שפה ושירים, שזה קורה כך בדיוק גם אצל הציפורים, גם להם יש ניבים ודיאלקטים שונים, בהבדל אחד, שלפעמים הנקבה של הציפור היא קצת יותר נועזת, הנה תקראי למה - פשוט רמת אביב ג´ במהדורה אחרת. הבנת.

 

[אחת מהצד]

.

. אח.. צוחקת. בוכה. צוחקת.

שלא תגיד שלא הוזהרת.. אחת בוחקת

 

[חצי-אורן]

חושך

אין אור, ואין נרות , ורק חושך וחושך וחושך וחושך וחושך ... ולא מתוק ולא חם אלא רק מר וקר ולבד ולבד ולבד ולבד ...

 

[amore]

איזה יופי,הפורום מלא אורות,חג שמח.

 

[איילת*]

אכן מלא אורות

ואפילו שעצוב קצת ודמעות וכאלה, יש הרבה אופטימיות באויר. חג שמח מאוד גם לך.

 

[tear]

חושך... ../images/Emo16.gif ... חושך...

את החושך ששוכן בליבי לא הצלחתי לגרש הדלקתי

שיאיר לך ילד את הדרך אלי שתדע שלנצח אתה בנשמתי, בליבי חורף, קיץ, סתיו ואביב שבת וחג, איתנו, איתך...

ולכולם מדליקה

 

[עדנה, אמא של אייל]

איילת חן ודמעה יקרות.......

גיבורות של החיים אתן..... וטוב ותמיד לראות איילת שאת כאן....מבליחה כמו אור שהולך וגובר.... ודמעה, מצרפת דמעה לשלך....לחושך הפנימי.....לילד שלך.......

 

[איילת*]

עדנה´לה יקרה

לא גיבורה בכלל, אבל אני כאן.. ואותך, פשוט אוהבת

 

[אחת מהצד]

tear

החושך שבלב סמיך וכבד. וכן. אור של נר לא מספיק בשביל לגרש אותו. ואין כל כך מה להגיד. חוץ מאולי לצייר פה חיבוק

ולהגיד לך.. שאולי תרימי רגע ראש ותסתכלי לחנוכיה שהדלקנו פה. ותביני שזה לא נמשך ככה לנצח. ושיהיו עוד הרבה רגעים מלאים באור. וכמו המלים שעזרא הביא.. נס לא קרה לנו.. תקראי גם.