ובעצם רק התכוונתי...
אמש אספה אותי גיסתי החדרתית מן העבודה בדרך לקיבוץ, להדליק נר ראשון עם כל המשפחה. כשהגענו - חשכו עיניי: הבוילער התפרק. בני התשחורת כורעים על ברכיהם בזוהמת הבוידעם וסוחטים סמרטוטים. האורחים הכבודים כבר בסלון. מה-זה-לא-נעים! נו, סוף טוב, כפי שנאמר, באש ובמים, מן הסלע חצבנו אור. סבא-רבא בירך "שקיימנו והביאנו...", הפעוטים שבחבורה טרפו בעיניים ואח"כ בידיים את המתנות, והמבוגרים, עאלק, טרפו את הסופגניות מן הקונדיטוריה ופיזרו הרבה לבן כזה על הספות הכחולות והבתוליות שלנו, וגם כן את המרק דלעת (משהו ענק, רוצות מתכון?) שבישלה שף דבורה שלי, האחת והיחידה. אחר כך הייתה לי גם שיחה עם אור שלי, הפרטי, שעושה משמרות לילה בנווה אילן. אורו עיניי ושמח לבבי. יצא לי סיפור אבל בעצם רק התכוונתי הבוקר להגיד לך מיקי, ב-מ-י-ו-ח-ד לך, המון המון חג שמח, ושתזכרי שאחרי כל לילה חשוך בא בוקר אור, לשמחה, לאהבה, לחיים.
אורי