באתר של הפועל ת"א

[daksha2]

זיכרי שגם באקרובטיקה ישנו סינון דומה...

ובסופו של דבר ביחס לעולם ישראל עומדת במקום הרבה יותר גבוה באקרובטיקה מאשר בהתעמלות מכשירים.

 

[נועה חורש]

נכון

ישראל עומדת במקום הרבה יותר גבוה באקרובטיקה מאשר בהתעמלות מכשירים כיוון שאקרובטיקה זה יותר קל מהתעמלות מכשירים... חוץ מזה שעכשיו המצב משתנה, אחרי הזכיות הרבות והרצופות של אלכס שטילוב באליפות אירופה ובאליפות העולם, אדי גולוב וואלריה מקסיוטה

 

[daksha2]

אם אקרובטיקה הייתה באמת ענף יותר קל,

את לא חושבת שהיא הייתה קלה יותר בכל העולם? ואז |הדשג|באופן יחסי לשאר העולם לישראל עדיין היה קשה, בהתחשב בתנאים וזמני האימון?

 

[נועה חורש]

לא

היא אכן יותר קלה גם בכל העולם. לכן משתתפות בה הרבה פעמים (לא תמיד כמובן) בנות שלא הצליחו בהתעמלות מכשירים, ובאקרובטיקה כן מצליחות. מה שקשה יותר בעולם, קשה בישראל שבעתיים. אם זה קל בעולם, הפער של ישראל מתגמד יחסית, והפיגור הוא קטן יותר מאשר בענף קשה. ככל שהענף קשה יותר, הוא קשה יותר בישראל ביחס אקספוננציאלי ולא ביחס ישר. אני יכולה גם להוכיח את זה מתימטית.

 

[PRIHADAR]

נועה, ../images/Emo47.gif

כל הכבוד על הדברים. אני מסכימה עם מה שכתבת. (ואני מאמנת גם התעמלות וגם אקרובטיקה) סחתיין. וגם יופי של דיון. תמשיכו ככה בנות

 

[נועה חורש]

וגם מעבר לזה-

קודם כל הדרישות של אקרובטיקה קצת יותר גמישות של התעמלות: את יכולה להיות מלאה או רזה, גבוהה או נמוכה, עם מותן רחבה או צרה ועדין להצליח. בהתעמלות צריך מבנה גוף מאוד ספציפי. גם התרגילים עצמם יותר קלים, משום שבאקרובטיקה המתעמלת התחתונה מרימה, מקפיצה או מייצבת מתעמלת שבהכרח שוקלת פחות ממנה, ואילו בהתעמלות צריך להרים את כל מסת הגוף של המתעמלת עצמה. בנוסף ליתרון המשקל, בכל זאת להקפיץ מישהי לסלטה (או דאבל סלטה או בורג, זה לא משנה) זה יותר קל מאשר לעשות בעצמך דאבל צוקהרה בקרקע. הילדה העליונה: כמובן מרוויחה תמיד מיתרון הגובה. לעשות סלטה ממקום גבוה לנמוך, או לעשות סלטה מהקפצה ("רשת") זה תמיד יותר קל מלעשות סלטה על הקרקע (או על הקורה). כמובן שלהחזיק זווית או עמידת ידיים כוח זה פי אלף יותר קל מלעשות שרשרת אקרובטית של התעמלות מכשירים. לגבי שלשות: הפירמידות לעולם יהיו בנויות כך שמרכז הכובד יעבור בדיוק מעל קו פעולת הכוח אל הקרקע, כך שעדין מצב זה אינו מהווה מעמסה על גופה של המתעמלת התחתונה, כפי שמופעל עליה עומס במהלך הדינמיקה של תרגילי ההתעמלות מכשירים. חוץ מזה, שהיכולות השונות עליהן דיברת, קרי אלמנטים אקרובטיים ופירמידות, נכללות בסופו של דבר בתרגיל אחד, או בשלושה תרגילים דומים (שבשלושתם יש יכולות של אלמנטים אקרובטיים ופירמידות), כך שהמומחיות מתחלקת בין הגורמים השונים בתרגיל, כלומר המתעמלת צריכה לדעת *קצת* אלמנטים אקרובטיים (כמו שאמרת בעצמך, שזה לא העיקר) ופירמידות. בהתעמלות לכל יכולת יש תרגיל בפני עצמו, והמתעמלת צריכה להיות מומחית בהכל. כשכמובן יש גם יכולות שונות באותו תרגיל, כמו למשל במקבילים- יש תנופות ויש עזיבות לדוגמא, אך אני מחשיבה את הכל לתחום אחד- כפי שאני מחשיבה את כל האקרובטיקה לתחום אחד (או שניים לכל היותר). עובדה נוספת היא, שמתעמלות רבות שמאיזו שהיא סיבה לא הצליחו בהתעמלות מכשירים (לא התקבלו לנבחרת, לא זכו בפרסים, לא הגיעו לרמה גבוהה, פרשו או לא הצליחו מכל סיבה אחרת) מוצאות להן מפלט באקרובטיקה ושם הן מצליחות יותר. אותו דבר גם יכול לקרות למאמנים! שלא הצליחו (או בחרו שלא, זה לא משנה) לאמן התעמלות, ומצליחים נהדר להקים נבחרת אקרובטיקה לתפארת מדינת ישראל. רוב המאמנים של האקרובטיקה, ואני מתכוונת למאמנים ולא למדריכים, בייחוד הישראלים והותיקים שבהם היו בעברם מתעמלים בהתעמלות מכשירים. כי זה איפה שהוא בסיס לאקרובטיקה. וגם כי זה ענף עתיק יומין, בעוד אקרובטיקה לא נפוצה בארץ הרבה שנים יחסית.