בא לי למותתתת, להקיא, להקיא
תאמינו לי. איך העסק הזה מסתבך והולך?? איך??? טוב, נגמרה ארוחת הערב שהחלה בשבע. ברחתי לחדר עכשיו, כדי לכתוב לכם. הגדול שלו לא בא. הצעיר, בן ה- 15, לא רצה לשבת לאכול. אבא שלו ויתר כמובן. ואז... קרה מקרה מעניין. חבר שלו, של בן ה- 15, בא אליו, כי הם הולכים ביחד לסרט, והוא, החבר, חמד של נער, מנומס ועדין ומתעניין ומתחשב. הצענו לו לשבת איתנו והוא כמובן הסכים במאור פנים. ואז לבן לא הייתה ברירה, ה"מסכן", והוא התיישב איתו. אכל משהו קטן וסמלי ולא הרים את עיניו מהשולחן. התנהלה שיחה בין כולנו, כשמדי פעם, בעלי מנסה לשתף גם את בנו המגעיל בשיחה, וההוא, פולט כמה מילים ומסנן כמה משפטים כלפי אבא שלו והחבר, כמובן. בשלב מסוים, הבן היה בכזה אי-שקט, והוא לקח עיתון והתחיל לקרוא, תוך כדי הארוחה. אתם קולטטטטטטטטטייייייייייםםםםםםםםם??? הרגשתי שאני מזיעה בין האצבעות של הרגליים מהקריזה. בעטתי בבעלי מתחת לשולחן וסיננתי לו שיגיד לו להניח את העיתון. הוא ביקש ממנו בתחנונים קלים, (בעעעעעעע =[קולות הקאה שלי]) והלה אמר, "עוד מעט אבא, עוד מעט אני אניח את העיתון." בעלי שתק ולא העיר יותר. אז אני, שבדיוק קמתי לפנות איזה צלחת, פשוט הלכתי באלגנטיות והרמתי עם הצלחות, גם את העיתון שהוא הניח לידו והעיף בו מבט מהצד מדי פעם. וזהו. ממש כיף. היה ממש כיף.... בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע. האם להבא, לתת רק לבעלי לטפל בזה, או להכריז בקול שלא קוראים עיתונים אצלנו בארוחה??? אם אני אשאיר לבעלי את העבודה, מן הסתם, היא לא תיעשה. הוא לא מסוגל להתמודד עם הילדים האלה. פשוט לא מסוגל. איכסססססס. המשך חג שמח לכולם, נ.ב. איזה כיף שהגדול לא בא...
תאמינו לי. איך העסק הזה מסתבך והולך?? איך??? טוב, נגמרה ארוחת הערב שהחלה בשבע. ברחתי לחדר עכשיו, כדי לכתוב לכם. הגדול שלו לא בא. הצעיר, בן ה- 15, לא רצה לשבת לאכול. אבא שלו ויתר כמובן. ואז... קרה מקרה מעניין. חבר שלו, של בן ה- 15, בא אליו, כי הם הולכים ביחד לסרט, והוא, החבר, חמד של נער, מנומס ועדין ומתעניין ומתחשב. הצענו לו לשבת איתנו והוא כמובן הסכים במאור פנים. ואז לבן לא הייתה ברירה, ה"מסכן", והוא התיישב איתו. אכל משהו קטן וסמלי ולא הרים את עיניו מהשולחן. התנהלה שיחה בין כולנו, כשמדי פעם, בעלי מנסה לשתף גם את בנו המגעיל בשיחה, וההוא, פולט כמה מילים ומסנן כמה משפטים כלפי אבא שלו והחבר, כמובן. בשלב מסוים, הבן היה בכזה אי-שקט, והוא לקח עיתון והתחיל לקרוא, תוך כדי הארוחה. אתם קולטטטטטטטטטייייייייייםםםםםםםםם??? הרגשתי שאני מזיעה בין האצבעות של הרגליים מהקריזה. בעטתי בבעלי מתחת לשולחן וסיננתי לו שיגיד לו להניח את העיתון. הוא ביקש ממנו בתחנונים קלים, (בעעעעעעע =[קולות הקאה שלי]) והלה אמר, "עוד מעט אבא, עוד מעט אני אניח את העיתון." בעלי שתק ולא העיר יותר. אז אני, שבדיוק קמתי לפנות איזה צלחת, פשוט הלכתי באלגנטיות והרמתי עם הצלחות, גם את העיתון שהוא הניח לידו והעיף בו מבט מהצד מדי פעם. וזהו. ממש כיף. היה ממש כיף.... בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע. האם להבא, לתת רק לבעלי לטפל בזה, או להכריז בקול שלא קוראים עיתונים אצלנו בארוחה??? אם אני אשאיר לבעלי את העבודה, מן הסתם, היא לא תיעשה. הוא לא מסוגל להתמודד עם הילדים האלה. פשוט לא מסוגל. איכסססססס. המשך חג שמח לכולם, נ.ב. איזה כיף שהגדול לא בא...
