יש גם יש..
טוב.. זה התחיל משיחת טלפון עם חבר של חברים שראה אותי בחתונה וקיבל את המספר מזוג חברים.
השיחה ממש זרמה, הוא בחור ממש חכם ואיש שיחה די רציני (חנונים עושים לי את זה) וקבענו שניפגש יומיים אחרי.
זכרתי איך הוא נראה- בחור די חמוד, כך שלא היו הפתעות מיותרות ודי ציפיתי לפגישה!
נפגשנו בבית קפה וזה פשוט לא היה אותו הבחור !!!!!!
כנראה שאני זכרתי בחור אחר, או שהוא דאג לתת לי תיאור מעט שונה, אבל הגיע לי יצור, שנראה שברח מתוך הסרט של שר הטבעות!!! ממש סטיב ארקל הישראלי בתוספת שיעור יתר!!!
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי !!! ניסיתי להיראות עד כמה שפחות מופתעת ולא אני לא מגזימה (אם לא הייתי זוכרת מישהו אחר, אז זה היה פחות נורא, אבל זה הגיע ממש בהפתעה).
הסתכלתי על עצמי מלמעלה ולא נותר לי מה לעשות.. אני וההומור העצמי שלי ופשוט צחקתי על עצמי, כי איכשהו תמיד קורים לי דברים כאלה!! בכל אופן, הוא בחור מרתק והיה מעניין לדבר איתו, אבל מה לעשות שמשיכה לא הייתה ולא נוצרה. אחרי שעה, אמרתי לו שאני חייבת לעבוד מוקדם ואני צריכה ללכת ונדבר. נפרדנו לשלום ונסתי על נפשי. הבעיה היא, שהוא לא הפסיק להתקשר ולסמס והוא לא הבין שאני לא מעוניינת (יש לי נטיה להיות נחמדה מדי בקטעים האלה) והוא דחף את עצמו לכל מפגש חברים משותפים שהיה, רק בשביל לראות אותי. עד שיום אחד הוא התקשר , לקחתי נשימה עמוקה והתעקשתי שדי זה די ואמרתי לו שזה לא יקרה ל-ע-ו-ל-ם! מפה לשם.. לא שמעתי ממנו או ראיתי אותו עד עצם היום הזה!
מסקנה: להיות ברורות ולהעביר את המסר מההתחלה, גם אם זה מרגיש לא נעים!