בא לשכונה גאון חדש - פסיכולוג שמודיע לנו

[עוד יבואו ימים]

בא לשכונה גאון חדש - פסיכולוג שמודיע לנו

שצריך לטפל בפסיכולוגיה ולא בכאב הגופני. הפסיכולוג הוא ד"ר שמעון שירי, מהדסה הר הצופים בירושלים. הוא הוציא עכשיו ספר בעניין, ולכן מתראיין ומוכר את מרכולתו. מביאה כאן את הקישור. מעניין אותי מה אתם מבינים ממה שהוא אומר. היה לי ויכוח גדול היום על דבריו- אני הבנתי משהו אחד, ואחרים שהקשיבו לו - טענו שהבנתי לא נכון. ממש מסקרן אותי מה אתם אומרים ומה הבנתם. http://iba.org.il/bet/bet.aspx?type=aod זה הלינק. אתם צריכים להגיע לתכנית של ענת דולב "בשלוש עם ענת דולב". הריאיון הרלוונטי מתחיל בדקה ה-28 של ההקלטה. כדאי להקשיב מהר , כי זה נשאר על הרשת רק עד מחר בשלוש.

 

[ענתר]

אם אי פעם רציתי לרצוח פסיכולוג

זו הפעם. אני ממש לא מבינה מה הוא רוצה? גם כואב לך וגם שתהיה אופטימי ומאושר? ואם אתה לא מבריא בגלל זה שאתה לא מאושר? ופלצבו איך הוא עוזר? גם הוא רק בגלל שהאדם מאושר? את העניין של התפקוד חוזר אתה בריא, כבר שמעתי מסוגל לשגע אותי. ומה בקשר למחקרים שמראים את האזורים במוח שכואבים לחולי פיברו? הוא מבלבל בין פסיכולוגיה ומדעי המח למי שיש כאב כרוני, ריקמה לא תעזור

 

[נטע....]

לא יכולה עכשיו לפתוח את הקישור

אז אני לא יכולה להתייחס ספציפית לכתבה, אבל רק אומר שלדעתי יש בזה משהו. יש תחום שנקרא "פסיכולוגיה רפואית" שבא בגישה של להקל על כאבים או בעיות רפואיות שונות באמצעות טכניקות פסיכולוגיות. יש לי בבית ספר שנקרא "לשלוט בכאב" שמדבר בדיוק על זה ומציע טכניקות הרפיה שונות כדי להתמודד עם כאבים. גם בתחום היוגה שממנו אני באה מאוד שמים דגש על היחס לכאב, על הקשבה לגוף, הרפיה וכו' ומניסיון אני יכולה לומר שזה מאוד עוזר. גם הספר וגם קלטת ההרפיה שמצורפת לספר מאוד עזרו לי בעבר. רק אומר שהטכניקות האלו לא צריכות לבוא במקום הטיפול הרפואי ה"רגיל" אלא בנוסף. אך בהחלט יש לזה מקום לדעתי.

 

[ענתר]

יש הבדל בין להתמודד

עם כאב ובין להפחית אותו. את מזכירה לי פסיכולוגית שעבדה עם הבת שלי שאמרה לה כך: אני פה לעזור לך להשיג מה שאת רוצה בחיים. איך להגיע לזה אבל קודם את צריכה לטפל בגוף שלך כמו בתינוק מה הכוונה? הינה את סוחבת תיק כבד הלו? איך אני אשיג את המטרות שלי בלי להגיע לטכניון עם התיק ובו הדברים לשבוע הבא? אז יופי שלך עוזרת היוגה, וייתכן שלאחר נשימות אבל לבוא מפה ולהגיד זה מרפא, הדרך ארוכה ומצד שני הדברים הללו אומרים אם אתם לא עושים את זה, אל תתפלאו שכואב לכם אני ממש כועסת על אלו שזורקים את האשמה על החולה

 

[נטע....]

אני מדברת רק מניסיון אישי

ו.. טוב, גם מניסיונם של אנשים אחרים שהכרתי שסבלו מבעיות הרבה יותר קשות מסתם כאבי גב והיוגה חוללה אצלם פלאים. חבל סתם למתוח ביקורת כאשר אין ידע. אין פה גם עניין של אשמה, רק הצעה לנקודת מבט קצת שונה. את יכולה לבחור לקחת את זה או לזרוק את זה. אני מאמינה גדולה בחופש בחירה. עשי מה שנכון עבורך.

 

[ענתר]

המסקנה שלך ביכולת לבחור

היא טובה מאוד. הבעיה היא שכל אותם מומחים לא נותנים לחולים את יכולת הבחירה. הם אומרים תעשה את זה. כששואלים למה. הם לא מסבירים לבתי נתנו שתי תשובות עשו מחקר וטיצ'י עוזר תעשי CBT כי את שכלתנית וזה יעזור לא נתנו לה את היכולת לבחור יכולת לבחור זה כשנותנים לך את כל המידע ואומרים עכשיו תחליטי אני מביאה כאן בלוג של משיהי צעירה שבחיים לא פגשתי. תראו את האופטימיות שלה, ואז תגידו לה שמי שאופטימי מבריא ומי שלא לא מבריא

 

[עוד יבואו ימים]

נטע...

את צודקת מבחינת המקום שאת מדברת ממנו. את מצאת משהו שמקל עלייך, ולכן את יכולה לומר שיש מה שמקל. אני מסכימה אתך שברגע שלומדים הרפיות מסוגים שונים, וברגע שמוצאים משהו שמצליח להפחית את הכאב- זה טוב, וחשוב. ישכאלה שמוצאים אותו מיד, ויש כאלה שנדרשים להם הרבה פיתולים ומבוכים. ויש כאלה, שלא ימצאו פתרון . בין אם זה בגלל סיבות פסיכולוגיות או גופניות- זה לא משנה. מה שחשוב הוא שצריך להפחית את הכאב. ולא רק "להתמודד" איתו. אני שמחה שלך יש משהו שמקל עלייך. זה חשוב. וחלילה, אינלא מקלה ראש בחלק הפסיכולוגי שיש בזה. אנחנו מכירים אנשים שלא יוצאים מהמיטה, כי ככה לא מטילים עליהם את מטלות הקיום, ואנחנו גם יודעים, שכלאחד ואחד שיש לו כאב כזה או אחר- הכאבשל ומעצים למשל,בתקופות של מתח, או עצבים, או אצל נשים- סביב תקופת המחזור החודשי.כך שיש גם פסיכולוגיה אבל גם ביולוגיה בעניין. ואי אפשר לומר בכזאת אמירה גורפת כמו שאמר הפסיכולוג הזה , שהכול הוא תוצאה של חוויות דחק או טראומות ילדות. אי אפשר.

 

[נימ 1]

אני בטוח שיש אנשים שלא יוצאים מהמיטה כי

ככה לא מטילים עליהם את מטלות הקיום. יש דרך אחרת להסתכל על זה, שהגוף פיזית כל כך כואב ברמות של שוקים חשמליים שהבן אדם קורס, וזה הזוי לא שאין פתרון או שאף אחד לא יכול לעשות משהו, אז הוא מתכווץ בעצמו, וכל הגוף נחלש ומתמוטט והגוף מנסה לרכז את כל האנרגיות כדי להתמודד עם הכאב העז, שגם פעולות פשוטות כמו קשר עם העולם החיצון דורשות מאמץ עז, והגופ/נפש מעדיפות לוותר על פעולה כזו. אם האדם היה צריך גם לעבוד/להמשיך בחייו כאילו כלום, כאילו הכל כרגיל ,כשמופעל עליו כאב פיזי עצום - משהו היה חייב לקרוס . אי אפשר הכל ביחד. גם לעבוד כרגיל ,וגם להיות עם כאב כאילו מנסרים לך איברים בגוף . לא סותר אותך רק מנסח בכתב את הניסוח שלי לדברים , למען הפרוטוקול ולמען הדורות הבאים.

 

[ענתר]

כתבתי לענת דולב

ענת שלום, שמעתי את תוכניתך אתו אתמול בלילה ולא יכולתי ללכת לישון. ביתי בת ה 20 סובלת מכאבים כרוניים, שעדיין לא מאובחנים. אני חיה את הנושא כמעט שנתיים. מרוב כעס אינני זוכרת את כל שיחתכם אבל אנסה להראות כיוון אחר בכמה נושאים. בדקו ברנטגן אנשים וראו כל מני בעיות ללא כאב. מסקנה אדם אם כאב כרוני אין טעם לבדוק. נראה לך הגיוני? אדם סובל כאבים נוראים ולא בודקים אותו? ואולי זה סרטן? מי לוקח את האחריות לכך? ונגיד שבטוח אין לו משהו ממאיר, האם לא צריך להרגיע את החולה? האם לתת לו להרגיש אתה גם סובל וגם משוגע? בדקו שאופטיים מבריאים יותר מפסימיים. יש לך דרך להפוך אנשים לאופטימיים? אם לא מה הועלת? אתה אומר לאדם אתה סובל מכאבים ואתה אשם בכך, כי אתה פסימי? עכשיו גם ביטוח לאומי לא יעזור לך כי אתה פסימי? או הדרישה לך תתפקד בחיי יום יום, גם אם כואב לך. אני רוצה לראות את הפסיכולוג המהולל מתפקד כשרגליו בדלי מים רותחים. אני רוצה לראות איך יישן כשרגליו בדלי מים רותחים, ולראות אותו אחרי חודש כזה עדיין אופטימי. כן הוא יכול להיות, הוא יודע שבסופו של דבר יוציאו לו את הרגלים מהדלי. בתי מתפקדת כל יום עם כאבים נוראיים. היא לומדת בטכניון. ללכת מכתה לכתה אילו כאבי תופת המתגברים בהליכה ועמידה. הישיבה בהרצאות כואבת. הכתיבה כואבת. מעבר לכאבים בחזה. מאחר והיא כל כך כואבת, אין לה חברים שם. תראי לי מה הרווח הנסתר שלה מהכאבים? את חושבת שריפוי בעיסוק היה עוזר? את השטות של תפקוד שווה הבראה כבר שמענו. היא הייתה חודש בשיקום. בסוף אמרו לנו: היא בריאה. אמרנו הכאבים כאן. אמרו לנו היא מתפקדת. שאלנו אם יש מעקב אמרו לנו שאין. את מבינה? הם בטוחים שמבריאים את החולים. אבל אין להם מעקב. הם לא יודעים מה עובר על החולים שהיו אצלם. לחולים אין כח לחזור ולספר להם איך הם מרגישים שעבדו עליהם בעיניים. והם ממשיכים להשלות חולים חדשים. אמא כועסת מאוד ענת

 

[עוד יבואו ימים]

ענתר תודה

תודה גדולה על שכתבת. אני מתכוונת להמתין בקוצר רוח לתגובתו.

 

[etigoddess]

איזה קטע!

סליחה שקפצתי מהפורום השכן - פיברומיאלגיה וCFS, ככה בלי להציג תצמי והכל. אבל הייתי חייבת להגיב. בשיא המקריות, כי אני אף פעם לא שומעת רדיו חוץ מגלגל"צ, הקשבתי לתוכנית הזו. חיכיתי אצל חבר וזה היה אצלו ברקע. נגנבתי שזה בדיוק מה שהיה שם, עד שאני שומעת רדיו דיבורים, פתאום מדברים על החיים שלי... תוך כמה דקות הבנתי עם מי יש לנו עסק, ובמקום להתרגז ניסיתי לשמוע מה הוא אומר. הדבר העיקרי שאני זוכרת מדבריו הוא שהוא מבין בעצמו כמה קשה לשבור את המעגל של כאב-חוסר תפקוד-יותר כאב וכו'. הוא טוען שבמקום להגיד "כואב לי מכדי לעבוד", לך לעבוד, ויכאב לך פחות. זה מרגיז ומקומם, אבל אפילו אני חושבת שיש בזה משהו. בתקופות שעבדתי, היה לי קצת פחות כאב. כל הראומטולוגים ממליצים לפיברואים וCFSים לבצע פעילות אירובית מתונה, כמו הליכה למשל, כעשרים דקות לפחות, מספר פעמים בשבוע. זה מונע מהאדם לשקוע בכאבים ומכריח אותו לצאת החוצה לנוע. תנועה בכלל גורמת לנו להרגיש טוב יותר מבחינה נפשית. אבל... זה לא נכון לגבי כל אחד, ולא לגבי כל עבודה! אם אדם נמצא בכסא גלגלים? ואם הוא סובל מכאבים נוירופטיים חמורים? ואם אדם לא מסוגל להניע את אצבעות ידיו יותר מעשר דקות ברצף מבלי לסבול? איזה עבודה יציע הדוקטור המכובד לאדם כזה? קל לו לומר דברים באופן גורף, אבל זה לא נכון וכל אדם לגופו. כנגד אדם אחד שהוציא ספר מרגיז כזה, ישנם כמה אחרים שהוציאו ספרים אחרים וחושבים אחרת. אל לנו להתרגז מדברים כאלה. יש לנו מספיק דברים לא נעימים להתעסק איתם גם ככה...

נ.ב. הכותבת מילים אלו נקראת אתי, בת 25, יש לה פיברומיאלגיה, תסמונת התשישות הכרונית (CFS), מעי רגיז, מיגרנות ודיכאון. למרות זאת סיימה לימודי תקשורת חזותית ועיצוב גרפי בהצטיינות, מרבה לחייך ונהנית מהחיים. ולא, כרגע אין לי עבודה כי אני לא מסוגלת לתפקד ברמה מספקת עקב החמרה במצבי.

 

[ענתר]

כל הכבוד שסיימת את הלימודים

זה בהחלט לא פשוט. אני מעודדת את הבת שלי כל יום שעדיף לסבול כאבים עם לימודים מאשר לסבול כאבים בבית. אבל מזה לבוא ולהגיד שזה מפחית כאבים? או שזה מרפא? כל הראמטולוגים אומרים דברים כמו ללכת או טי צ'י כי אין להם משהו אחר להגיד, והם לא מסוגלים להגיד אין לי תשובה בשבילך. זה לא אומר שזה נכון לכולם. זה לא אומר שזה בכלל עוזר. ידוע על מחקרים ברפואה שגם פצבו עוזר, ידוע על ברכת רב שעוזרת, האם זה באמת מרפא? כן, ההתרגזות לא עוזרת נכון. אבל אתמול ששמעתי לא יכולתי להרדם. מרגיז אותי שמשהו עושה כסף והרבה אחרים יסבלו מכאבים בגללו

 

[etigoddess]

תודה!

 

[11161]

ברור שצריך להילחם ולהתמודד, ולהתמקד בחיובי, זה עדיף ככה. פשוט לא כל מצב נפתר בשיטה הזו. (אחרי שנה של המון השקעה בלימודים, עברתי לתוכנית מקצועית אחרת עקב החמרה בכאב). בכללי הייתה לי תחושה בחלק מהזמן ששמעתי אותו, שהמושג "כאב" שהוא מדבר עליו (ושגם הרבה אנשים "שמרגישים טוב" שמדברים עליו) זה משהו אחר לגמרי מחווית הכאב שלי.

 

[עוד יבואו ימים]

אתה יודע מה.. נראה לי שהבהרת לי משהו

גם אני הרגשתי כל הזמן שהוא לא מדבר על שלי. אבל מצד שני,כששאלו אותו על פגיעות עצביות מוכחות- הוא אמר שזה אותו הדבר... מלחיץ אותי, אחרי שבשבוע שעבר שמענו את אמרי השפר של מישהו אחר מאותו בית חולים, האם יכול להיות שזאת מין אסכולה שם?

 

[עוד יבואו ימים]

תודה וברוכה הבאה

ראשית, תודה שבאת לכתוב כאן. שנית, אני מבקשת גם את רשותך להעביר את רוח הדברים שכתבת למערכת התכנית. כמו שכתבתי וכמו שאמרה כבר ענתר, ביום ראשון ידברו שוב עם הפסיכולוג, ויבקשו את תגובתו לדברים הללו. חשוב להביא תגבות מכל המינים,ומכל הסוגים, ובמיוחד- מה שאת הארת כאן. על זה גם אני התקוממתי. האמירה הגורפת. ואוסיף עוד- זה שאתה יודע להתמודד, ושאתה הולך לעבוד- לא אומר ש"הבראת". זה רק אומר שאתה כנראה בתקופה קצת פחות גרועה, או קצת יותר מאפשרת, או שאתה מוכן להילחם, במלחמה ממש ממש גדולה ממך. חבל לי שאנשים כאלה מטילים סטיגמה בכל החולים גם יחד. ואינ ממש לא שוכחת את זה שהוא אמר : ואני לא מדבר כבר על זה שיש הכרה של כל המוסדות בזה וכולי. אני ממש לא האמנתי שזה מה שהואאומר. אנייכולה לומר, שאין שוםהכרה. רק בפיברו - יש הכרה עכשיו. אבל בכאב כרוני "סתם" אין שום הכרה. ו.. לומר את האמת, אינ לא מכירה הרבה אנשים שהיו מוכנים להיות בכאב כל כך חזק וכל כך הרבה זמן רק בשביל איזו קצבת 2 ש"ח מבטיוח לאומי.

 

[etigoddess]

בוודאי

את מוזמנת לצטט גם מילה במילה אם זה נוח לך...

מהרגע שהעברתי מילים לרשת, אפשר להשתמש בהן אם זה עוזר.

אשמח להתעדכן באם תהיה תגובה. תודה!

 

[ענתר]

קבלתי תשובה מההפקה

שלום ענת, ביקשנו מד"ר שמעון שירי להתייחס לרוח הדברים שכתבת, והוא יגיב ביום א' הקרוב בשעה 15:00. בברכה, סמדר טל/מפיקה

 

[כלנית חיננית]

לצערי לא יכולה לשמוע - המחשב לא מעלה לי

ולמי ששואל, מדובר במחשב שבעבודה. כן, אני כלנית, חולת פיברומיאלגיה ותשישות כרונית, יחד עם מיגרנות, מעי רגיש ומה לא, ועובדת במשרה מלאה. 08:30-17:00. כל יום. רוצים לדעת אם זה עזר לי? אם אני מרגישה טוב יותר, או חיה עם פחות כאבים? צר לי לבשר לכם שלא. ההיפך הוא הנכון. מאז יולי אני בהתקף תשישות וכאבים שלא נראה כמותו., אני קמה בבוקר מותשת וכואבת, מעבירה יום בחלישות אין-קץ וכאבים לא נורמליים, ומסיימת את היום גמורה לגמרי, הרבה לפני 10 בלילה בדרך כלל. אני גם לא מוותרת לעצמי ולומדת תואר שני (מספר 2 בחיי) שגובה ממני הרבה הרבה כוחות ואנרגיות, הרבה מעבר למה שיש לי לתת. למה אני עושה את זה? כי אני מתכננת את העתיד. כי אני לומדת כרגע מקצוע שיאפשר לי לעבוד בשעות שלי לכשאסיים, וייתן לי להתפרנס בכבוד בלי להצטרך להסביר תמיד למה אני שוב נראית כל כך עייפה ולמה עדיין הכל כואב לי (ולא הלכת לרופא? ולמה את לא מטפלת בזה?). וזה קשה. זה רצחני. ואני יודעת שאם היתה לי פיברומיאלגיה רק קצת יותר קשה, לא הייתי מסוגלת לעשות את זה. לא הייתי מסוגלת לעבוד היום, בטח שלא הייתי מסוגלת ללמוד היום ולא הייתי מסוגלת לדאוג לעתיד שלי. אני יכולה בוודאות לומר - הכאבים שלי לא פסיכולוגיים. הם התחילו כשהייתי בת 10, ואז זה היה מאוד מאוד לא "קול" (אני חוששת שבזמני המונח הנכן היה "גזעי") להיות חולה וכואבת כל הזמן. להיות זו שלא יכולה כי קשה לה. במחשבה שניה - אולי את הדברים האלה אני צריכה לומר לאדון הנכבד שהתארח בתכנית. לא לך. את בכלל רק רצית להבין מה הוא אמר. אני ישר קפצתי כי ראיתי עוד דיון בנושא "האם הכאבים שלנו פסיכולוגיים?". ולי זה מציק שמישהו בכלל חושב שזה ייתכן. כלנית, מנהלת פורום פיברו.

 

[ענתר]

את יכולה לקרא על הספר

בקישור שהוספתי