גמרתי לקרוא את הספר
אינ לא יודעת איך ללומר את זה. קראתי, ולא האמנתי.זו לא היתה רק התרשמות שלי מדבריו, מתברר, ו.. לצערי, גם הבנתי אותו ממש נכון, כמו שגם אתם הבנתם מהריאיון איתו. הא באמת חושב שהכול פסיכולוגי, שהכול נובע מחסכים בילדות, בנערות, בחיים. זוגיות לא טובה, רווקות לא ובה, יותר מדיי אחים, או סתם טראומה בילדות. סליחה על ההפשטה וההכללה שאינ נוקטת כאן,אבל .. זה ממש שערוריה. ספר שלם שמביא דוגמאות מהפסיכולוגיה הדינמית, ומוציא את כל הדעות הקדומות, כולל אמירהשפיצוי כספי שמקבלים אנשים על הכאב שלהם הוא אחד החיזוקים החיוביים שגורמים לאדם להמשיך להיות כואב. והשיא- שהוא אומר שכמעט כל מי שיש לו כאב כרוני, סבל מהפרעות פסיכיאטריות עוד לפני שהתחיל הכאב. והפרקהאחרון- ממש מתאר את כל המחלות הנפשיות האפשריות שבגינן אנשים יכולים לדווח על כאבים. ואף מילה על מקרים שיש בהם ממצא פתולוגי אמתי. נניח, שאת כל מי שלא מוצאים לו משהו שרואים בבדיקות מכניסים לקטגוריית ה"דרוש טיפול נפשי" (וגם זה לא משהו שאני יכולה לחיות איתו, כי אולי יש כאלה, אבל .. כולם? כל חולי פיברו? כל מי שיש לו כאב שעדיין לא יודעים ממה הוא נובע? ומה עם דברים שעוד אין לנו כלים לגלות?). אבל .. מה על מי שיש לו פגיעות אמתיות? פתולוגיות שרואים בכל בדיקת הדמיה. מה אז? בקיצור, הוא טוען באמת, שאם נלך לפסיכולוג, ונגלה מה הטראומות של הילדות שלנו, ובמיוחד אם יש לנו 11 אחים, או חלילה אבא שלנו מת בגיל צעיר- ונעבד את זה - אז יפחתו לנו הכאבים, ונוכל.. לצאת לעבוד. כן, זו המטרה. לצאת לעבוד. אינ לא יודעת איך לצעוק עליו, אבל.. נראה לי שהייתי רוצה.
