חרדון מחאה
New member
בבקשה תנו לי הסבר לגבי המאבק על הדת
קודם כל , אני חושבת שהאשה מוצגת באור לא מחמיא בלא מעט הזדמנויות בטקסטים דתיים . אני לא מצפה לשיוויון שיצוץ מדת שהתחילה לפני כמה אלפי שנים , ואם מישהו ישאל מה יקר לי בה אז זו תבנית נוף ילדותי (זאת אומרת שהאמונה שלי לא שואבת ממנה לגיטימציה ולא כבולה אליה).
יש משהו שאני לא מבינה בעיקר בהקשר לריטואלים שהעלו פה, קודם כל אם יש מקום שלדעתי לא סובל מחוסר שיוויון זה קיום המצוות . זה שיש מצוות שונות לגבר ולאישה לא אומרות שיש חוסר שיוויון . כתבתי מקודם , אין לי שום רצון או סקרנות שגבר ישמור נידה, יפריש חלה או ידליק נרות שבת.
אני לא מרגישה פגיעה אישית בזה שאני (ואגב גם לא אבא שלי שהוא לא כוהן) לא יכולים לברך ברכת כוהנים , אין לי רצון מיוחד לעשות ברית מילה לעצמי, אני לא מוצאת שטלית, ציצית , כיפה ותפילין זו משאת חיי ואני לא חשה שאהיה שלמה יותר אם אוכל לומר תיקון חצות (אגב פה לא בדקתי אולי נשים יכולות לומר).
זאת אומרת אני לא סבורה שאם יש מצוות כאלה וכאלה לנשים וכאלה וכאלה לגברים פירושו חוסר שיוויון , אני גם חושבת שזה מאוד נחמד להתפלל יחד אבל אין לי תחושה של פגיעה או עלבון כשהתפילה בנפרד . מה מעליב בזה?.
אני אקבל טיעונים כמו "הם לוקחים חלק יותר מרכזי בתפילה, יש למעמדים האלה יותר כוח וכו'" אבל חוץ מזה (וזה הרי נובע בעצם מרצון בקבלת הפרקטיקה ותשומת הלב שמופנית לטקסיות מסוימת של גברים ולא לעבודה עצמה בקודש).
איך בדיוק ברכת כוהנות אמורה לקדם את האמונה ועבודת הקודש של אשה בהנחה והיא רוצה קשר לדת היהודית?
ומה מעליב בזה...
אני גם לא חושבת שיש מניעה שאדם שמקיים אורח חיים דתי ושומר מצוות יוכל לחיות בשיוויון עם אשתו. לא רואה מניעה שלא יעזור בעבודות הבית , יעזור עם הילדים , יאמין בה וירצה בעבודתה ולימודיה וכו'.
אולי אוכל לומר שהייתי שמחה לראות יותר שאין בעיה לאישה ללמוד ספרי קודש מכל סוג שתחפץ ובאותה אינטנסיביות של גבר (וזה מטעמים אנוכיים למדי. אני אוהבת ללמוד) אבל חוץ מזה...
מה זה משנה? אם מישהי תוכל להסביר לי למה זה חשוב לה אני אשמח להכיר צד חדש.
קודם כל , אני חושבת שהאשה מוצגת באור לא מחמיא בלא מעט הזדמנויות בטקסטים דתיים . אני לא מצפה לשיוויון שיצוץ מדת שהתחילה לפני כמה אלפי שנים , ואם מישהו ישאל מה יקר לי בה אז זו תבנית נוף ילדותי (זאת אומרת שהאמונה שלי לא שואבת ממנה לגיטימציה ולא כבולה אליה).
יש משהו שאני לא מבינה בעיקר בהקשר לריטואלים שהעלו פה, קודם כל אם יש מקום שלדעתי לא סובל מחוסר שיוויון זה קיום המצוות . זה שיש מצוות שונות לגבר ולאישה לא אומרות שיש חוסר שיוויון . כתבתי מקודם , אין לי שום רצון או סקרנות שגבר ישמור נידה, יפריש חלה או ידליק נרות שבת.
אני לא מרגישה פגיעה אישית בזה שאני (ואגב גם לא אבא שלי שהוא לא כוהן) לא יכולים לברך ברכת כוהנים , אין לי רצון מיוחד לעשות ברית מילה לעצמי, אני לא מוצאת שטלית, ציצית , כיפה ותפילין זו משאת חיי ואני לא חשה שאהיה שלמה יותר אם אוכל לומר תיקון חצות (אגב פה לא בדקתי אולי נשים יכולות לומר).
זאת אומרת אני לא סבורה שאם יש מצוות כאלה וכאלה לנשים וכאלה וכאלה לגברים פירושו חוסר שיוויון , אני גם חושבת שזה מאוד נחמד להתפלל יחד אבל אין לי תחושה של פגיעה או עלבון כשהתפילה בנפרד . מה מעליב בזה?.
אני אקבל טיעונים כמו "הם לוקחים חלק יותר מרכזי בתפילה, יש למעמדים האלה יותר כוח וכו'" אבל חוץ מזה (וזה הרי נובע בעצם מרצון בקבלת הפרקטיקה ותשומת הלב שמופנית לטקסיות מסוימת של גברים ולא לעבודה עצמה בקודש).
איך בדיוק ברכת כוהנות אמורה לקדם את האמונה ועבודת הקודש של אשה בהנחה והיא רוצה קשר לדת היהודית?
ומה מעליב בזה...
אני גם לא חושבת שיש מניעה שאדם שמקיים אורח חיים דתי ושומר מצוות יוכל לחיות בשיוויון עם אשתו. לא רואה מניעה שלא יעזור בעבודות הבית , יעזור עם הילדים , יאמין בה וירצה בעבודתה ולימודיה וכו'.
אולי אוכל לומר שהייתי שמחה לראות יותר שאין בעיה לאישה ללמוד ספרי קודש מכל סוג שתחפץ ובאותה אינטנסיביות של גבר (וזה מטעמים אנוכיים למדי. אני אוהבת ללמוד) אבל חוץ מזה...
מה זה משנה? אם מישהי תוכל להסביר לי למה זה חשוב לה אני אשמח להכיר צד חדש.