האמת שחשבתי על הנושא כבר לפני כמה שנים
ואין לי תשובה מספקת. אני מניחה שבשביל לענות על זה צריך קודם להגדיר קשר א-מיני. וזה כבר מסובך. למה הכוונה? אצל אנשים מיניים קל [יותר, לפחות] לדעת מה הגבולות שמגדירים קשר, בגלל החלק הפיזי. אבל אצל זוגות א-מיניים זה יותר מסובך. נכון, אני יודעת שברור שיש הבדל בין האהבה לחבר/ה ממש ממש טוב/ה לבין האהבה לבן/בת זוג. וברור מאליו שאם שני הצדדים בקשר מאוהבים, קל יותר להגדיר את הקשר. אבל רוב הקשרים לא מתחילים מאהבה גדולה. הם מתחילים מגישושים. מלחבב אחד את השני ולאט-לאט להכיר. אהבה לא מתקיימת בקשר מהשניה הראשונה, בד"כ, אלא מתפתחת עם הזמן. וכשמדובר בבגידה, אחת שהיא לא ממושכת אלא חד-פעמית או מאוד קצרה, סביר שאהבה גדולה, שני הבוגדים לא חולקים ביניהם. ואם כולם א-מיניים [נניח לרגע. ז"א, גם שני הצדדים בקשר וגם האדם הפוטנציאלי איתו נעשית הבגידה], איפה בדיוק עובר הקו בקשר בין שני הבוגדים שבו אפשר להגדיר שזו בגידה, ולא חברות מאוד טובה? הרי אין תחימה פיזית שמבהירה הכל. באיזה שלב של ההתחבבות אחד-על-השני, של ההתקרבות שלהם, אפשר למתוח את הקו ולומר - זהו, מכאן זו כבר בגידה. מכאן הדרך של הרגשות זה לקראת התאהבות, זה כבר לא ידידותי נטו. כי קל ויפה לבוא ולומר - ברור שיש הבדל בין רגשות ידידותיים לרגשות רומנטיים! אבל האם באמת עד כדי כך קל להבדיל בהם בחיי היום-יום? בעיקר אם מדובר על מישהו שבקשר. ש~לא~ רוצה פתאום להתאהב בעוד מישהו, שיודע שזה סתם ידפוק את מה שיש לו עכשיו, שיעדיף לשכנע את עצמו שהוא רק מחבב את הצד השלישי המדובר באופן ידידותי. קשה לדעת בדיוק מתי הרגשות האלה הופכים לרומנטיים. ולגבי האקט שמסמל את הבגידה באופן ממשי [מעבר לרצון, לרגשות שעשויים להתעורר] - עוד יותר קשה לקבוע איפה הגבול עובר בין ידידות לרומנטיות [שבעולם הא-מיני שהרגע יצרתי, היא כבגידה]. ושוב זה חוזר לאיך אדם תופס את הקשר הא-מיני שהוא בו. אני יכולה לדבר רק מקרב העולם המוכר לי, אז מבחינתי - קשר א-מיני "מושלם" יגמר, מהבחינה הפיזית, בהתכרבלויות. אבל אני גם מתכרבלת עם ידידים שלי לפעמים, באופן הכי לא-רומנטי והכי-חברי בעולם. מכיוון שמדובר ברומנטיקה, ולא במיניות, יש הרבה מעשים שיכולים להיות חופפים גם לעולם הידידותי וגם לעולם הרומנטי. לכן, כל אדם שאתכרבל איתו מחוץ לקשר הזוגי שאהיה בו ייחשב לבגידה? ברור שלא! אני מניחה שבגידה תהיה התכרבלות עם אדם כאשר מאחוריי זה יש רגשות רומנטיים. אבל אז, שוב, זה מביא אותי לנקודת ההתחלה - כמה קשה לדעת אם באמת מדובר ברגשות רומנטיים ולא ידידותיים. בקיצור, אני חושבת שברמה התיאורטית - כן, אפשר לבגוד. ברמה המעשית - קשה מאוד לדעת בדיוק איפה עובר הגבול של בגידה, הן מבחינת הרגשות והן מבחינת המעשים.
) יכול לבגוד? קיצר, האם תתכן בגידה גם ללא קיום יחסים והאם יתכן קיום יחסים ללא בגידה? (ואני לא מתכוונת לקיום יחסים בידיעת בן-הזוג)
