בדידות ותהיה

[dark_29]

בדידות ותהיה ../images/Emo10.gif

שלום ל"סהר" ולמשתתפי הפורום. אני כותבת אליכם מתוך רצון לפרוק מעט, לשתף ואולי גם לקבל איזו עיצה טובה...ברור לי שמוטב היה לגשת לקבלת טיפול/הקשבה מקצועית (פסיכולוג) אך אני לא מסוגלת לעשות זאת. החשיפה קשה לי מעצם היותי מעט סגורה...וכן בשל מחסומים די מטופשים. במהלך השנה האחרונה, בסוף שנות העשרים לחיי, התחלתי לתהות על נושאים שונים הקשורים באורח חיי ולמעשה תחושתי היא שזו שנה של התבגרות רגשית. התהיות והמחשבות החלו מנושא מסויים (מייד אפרט) וגלשו הלאה למקומות שכלל לא חשבתי שאגע בהם/אתמודד עמם. הכל החל בהכרה הכואבת והברורה שלמעשה אני בודדה מאוד. בשנים האחרונות עם סיום לימודיי באוניברסיטה התחלתי לעבוד בחברת היי טק (סטארט אפ) וההתחלה נראתה מבטיחה. השקעתי שעות רבות (!) בעבודה והדחקתי לחלוטין את קיומם של החיים הפרטיים. עבדתי כל יום כ- 16 שעות בממוצע...התמכרות של ממש לעבודה. גם כשלא הייתי שם חשבתי רק על העבודה. עם הזמן, נתקתי מגע במכוון או שלא במכוון עם כל חבריי...(שבנתיים התחתנו והמשיכו בחייהם) ונותרתי חפה לחלוטין מחיי חברה! חבריי היחידים הנם הוריי, אחי והאינטרנט.... מסלול חיי היה: בית-עבודה-לימודים (המשך...) וחוזר חלילה. מדי פעם סיורי (פשיטות) חנויות לרכישות שונות כפיצוי. מכאן החל תהליך של נבירה עצמית לגבי איך זה קרה לי (אין לי בעיות חברתיות בד"כ, אני די חברותית), כיצד נותרתי בדד, למה אני לא מצליחה לפתח יחסים לטווח רחוק עם חברים (שלא לדבר על בן זוג וכו´). תוך כדי כך התחלתי גם בתהליך של חזרה בשאלה..(אני באה מבית דתי לאומי). ברור לי שתהליך זה איננו קשור בבדידות החברתית אך כתוצאה מהתהיות הרבות למעשה פצחתי בבדק עצמי מן חשבון נפש לגבי מי אני, למה , כמה ואיך... מאין באתי ואן אני הולכת וכו´ וכו´... עוד לא הצלחתי להבין מה יותר קשה לי...תהליך החזרה בשאלה (אני עדיין "בארון", מעטים יודעים על כך, בטח לא הוריי...) או הבדידות הכואבת. בנוסף, נעשיתי אדם מתוסכל, עצוב וציני... הדבר בא לידי ביטוי בדפוסי חשיבה שאימצתי לי (שליליים כמובן...ואף דכאוניים) וכן בעבודה שכל כך חשובה לי הצלחתי להתעמת עם רבים ואף עם אחת הדמויות היחידות האהובות עליי עמה אני בקשר יחסית טוב והיא משמשת לי אוזן קשבת... כמו כן, לאחרונה התברר כי אחד מהוריי חולה במחלה סופנית (סרטן), כרגע הוא בסדר אך לא ברור מתי ואם תהיה התפרצות נוספת (קטלנית מן הסתם בשל הגיל וסוג המחלה...). ישנם עוד מספר פרטים שאינני יכולה לספר המוסיפים קושי רב לחיי....פרטים הקשורים ברקע המשפחתי שלי, העבר שלי, מקום מגוריי וכו´. בקיצור, קשה לי, עצוב ובעקר בודד... לא חשבתי שזה מה שיקרה כאשר אגיע לגיל 29... לא לי בכול אופן. אולי אתגבר על מחסום (הדי אינפנטילי...) הפניה לפסיכולוג כי כאמור לא פירטתי את הכול... זהו, מצטערת אם יגעתי אתכם. בדידות ותהיה

 

[רחל-נשמה]

{{{{{{[דארק 29}}}}} ברוך הבא אלינו

בכלל לא יגעת, אני שמחה ששיתפת אותנו במה שעובר עליך, וקראתי הכל באהבה. את מתחילה ואומרת : ". החשיפה קשה לי מעצם היותי מעט סגורה...וכן בשל מחסומים די מטופשים"....אומר לך רק שאת לא היחידה שקשה לה בפעם הראשונה להפתח מול מטפל, אני מקווה שאחרי שתתחילי להפתח דרך האינטרנט , בפורום, או בשיחות אישיות עם הסהרים, תרגישי הקלה , ובהמשך אולי גם רצון וכח לנסות טיפול מקצועי. את מדברת על בדידות, שרק לאחרונה התחלת להרגיש אותה , אבל בעצם היא היתה קיימת הרבה זמן, רק רוטינת חייך, בית-עבודה-לימודים-גרמו לך לרוץ נגד הזמן ולא לחשוב רגע מה מעבר? האמת זה כל כך מוכר לי ....אז אפילו אין לי מה לאמר במיוחד...רק שאת לא לבד במצב שלך. ברוכה הבאה ובאהבה רחל-נשמה נ.ב. סליחה שאני קצת מעופפת היום

 

[dark_29]

רחל והאיש מהצפון

תודה על קבלת הפנים... כבר הוקל לי... רחל, אמנם "צרת רבים נחמת..." אבל בכל זאת זה קצת עוזר... האם נציגי סהר הנם פסיכולוגים בהכשרתם או מתנדבים? מקווה לצאת במהרה מן המצב בו אני שרויה כי כלל אינו מתאים לי... אני מניחה כי יהיה לי קשה יותר "לצאת מהארון" בנושא הדת לא רק מול הוריי אלא גם החברה... הלוואי ויכולתי לדלג על שלב זה ופשוט לזרום עם חיי בדרך החדשה בה בחרתי... בקיצור הבלבול הוא רב.. והמצוקה עוד יותר תודה לכם

 

[רחל-נשמה]

דארק 29 הנה קישור

 

[dark_29]

רחל

האם גם את נמנית על אחד ממתנדבי סהר? או שהנך משתתפת ככול המשתתפים בפורום? אולי לך או לאיש מהצפון בעל הנסיון יש מידע לגבי תהליך טיפול מקצועי? למה לצפות אם וכאשר אפנה למטפל מקצועי? האם מדובר רק בשיחות שאמורות להוביל את המטופל לתובנות שונות לגבי אישיותו? בעיותיו? האם זה מעבר לכך - זאת אומרת הצעת פתרונות? האם סיפור "הספה" הנו אמיתי? כפשוטו? או שזו קלישאה? האם טיפול שיחתי לא עלול להעצים את הבעיה או להעמיקה? אני יודעת שחששותי נובעות מדעות קדומות חשוכות שאימצתי לי בנידון אך אני חוששת מפני תוצאות חמורות יותר במקום לפתור את בעיותי... שאלה נוספת - איך יודעים אם אני זקוקה לטיפול חד פעמי או מספר בודד של מפגשים לעומת טיפול ממושך? בקיצור, אני מרגישה שאני צריכה זאת אך מ-פ-ח-ד-ת מזה!!!! כמו להודות בפני עצמך שיש בעיה ואינך מסוגל להתמודד עמה לבד ועוד זקוק לטיפול מקצועי לשם כך... מצטערת אם זה פוגע במי שכן שפונה לטיפול מקצועי, אני יודעת שאני קצת "חשוכה" בנידון... אולי זה בגלל שבסביבה ממנה אני מגיעה פניה לטיפול מקצועי פסיכולוגי זה סוג של כישלון אישי ... Dark_29 בקיצור, איך מתחילים זאת?

 

[האיש מהצפון]

שבוע טוב Dark_29 ..

מדברייך עולה בעיקר כמות גדולה של פחד.. אני זוכר כמה קשה היה גם לי להודות בפני עצמי שיש לי בעיה פסיכולוגית לא פשוטה ושכל העולם שלי שאותו הכרתי השתנה בצורה קיצונית.. הרעיון הכי טוב שאני יכול לתת לך כרגע-הוא להמצא כאן בפורום הזה. אפשר ללמוד כאן המון אפילו רק מקריאה פאסיבית מהודעות שהשאירו כל מני אנשים בכל מני הקשרים.. תקראי דברים, נסי לחשוב עליהם ובעיקר(לדעתי) -להרגיש אותם- ומלבד זה-התגובה לדברים של אחרים יכולה מאד לחזק אותך.. פשוט תני לעצמך לזרום כאן.. חושבת שתוכלי? נסי לפחות.. אני מאמין שתצליחי. נ.ב. בנושא של דרכי פניה לאנשי מקצוע אני חושב שאנשי סהר יוכלו לעזור לך. היית כבר באתר שלהם? בכל מקרה כדאי מאד שתפני אליהם בנושא הזה..(אפשר כמובן גם דרך מנהל/ת הפורום כאן..)

 

[האיש מהצפון]

שני אתרים חשובים נוספים ../images/Emo22.gif

שכדאי לך להכנס אליהם..

 

[האיש מהצפון]

אופס.. כנראה כתבתי לא נכון.. ../images/Emo15.gif

תשתמשי בקישורים שכאן.. sorry////////// אגב אמרת שאת מאזור הצפון dark כי אם כן אז בכלל ברוכה הבאה ... כי גם אני (אם כי אני מהצפון הרחוק..................................במיוחד).

 

[dark_29]

לאיש מהצפון (הרחוק?)

לא, אני לא גרה באזור הצפון...בדיוק בצד ההפוך. dark

 

[האיש מהצפון]

גם טוב... לא?? ../images/Emo2.gif

אגב אם הקישורים לאתרים שהזכרתי קודם לא עובדים, אז הנה הכתובות המלאות: 1. ער"ן : http://www.mdirect.co.il/eran 2. שרותי הבריאות הממשלתיים: http://www.health.gov.il/units/mental/index.htm פשוט תעתיקי את זה לחלון של הדפדפן... בי ויום טוב (ככל האפשר)

 

[רחל-נשמה]

דרק29 -לצערי לא יכולה לקבל את

הזכות הזאת להיות מתנדבת בסהר(רק זה חסר להם)

ואת לא הראשונה ששואלת אותי, האמת התשובה היותר נכונה. אני לא צריכה להתנדב בסהר, כי אני חיה את סהר. סהר בשבילי זה לא ארגון, זה פשוט חלק משיגרת חיי מיוחדים מול המחשב כל היממה. סהר זו בשבילי דרך חיים של סובלנות, אהבה , והקשבה-כבר אמרו לי ברשת שהתחלתי לדבר בשפת סהר וזה מעצבן. סהר זו בשבילי באופן אישי משפחה חמה , שיש בה הרגשה של ביטחון וקבלה. סהר בשבילי כבר מלפני ארבעה חודשים זו הרגשה של בית, וירטואלי. דרק-יקרה ראית מישהו מתנדב בבית שלו?

אני אפילו כמו במשפחה , מרגיזה מידי פעם את הסהרים "ההורים", את אמא סהרה(לה יש תוספת מיוחדת מטעמי

לא הוספתי) את אבא סהרון-המקסימון את סהרית -הפנתרית את סהרונת -מתוקונת. את סהריטה-מרגריטה. את סהרורית-המיסתורית. סהריטוש-(קודם נעשה הכרות אח"כ אוסיף לך תוספת) את ליל סהר(עוד לא הספקתי להרגיז-אז אין לה תוספת) בטח יש אולי מישהי ששכחתי, או לא מספיק הרגזתי אז מתנצלת מראש. אבל כולם נשמות יקרות.

עכשיו לשאלתך: אני במקרה שלי, התחלתי טיפול בצורה מאוד מיוחדת, עברתי טיפולים בדרך לא שיגרתית. 1- בבית חולים סורוקה, בקושי תיקשרתי עם תנועות עיניים וידיים, עד שהמטפלת הרימה ידיים. 2- בתל השומר- הפסיכולוג הקרציה רדף אחרי במסדרון, למכון הכושר, לחדר אוכל, לכל מקום, כמובן רק לחדרו לא הגעתי. 3-בשרון , הייתי עם מרפסת מיוחדת תקופה של כמה חודשים שסידרו לי כמו חדר פרטי, והטיפול היה מעבר לזמןכבר לזמן, זו כבר היה הרבה מעבר לשיחות, פשוט תמיכה של המטפלת וכל הצוות כמשפחה. 4- בטיפול פרטי הייתי בתחילה בבית המטפלת בחדר עם כסא קש מסכן, ולאחר זמן מסיבות רפואיות ואחריות, וכו היא באה לביתי וזו היתה החויה הנפלאה בתקופה זו בחיי. אצלי בסלון עם קפה ועוגה. 5-היום בטיפול דרך קופת חולים, בחדר קטן כמו צינוק- הפסיכאטר שלי יש לו תסבחך כנראה עם העולם החיצוני , אוהב לסגור את החלון והתריס ולהתבודד מהעולם, והאמת בקושי רואה אותו 10-15 שעות נטו בשנה. אבל דבר אחד כן אומר לך-טיפול בכלל לא מפחיד. בהתחלה מביך, מוזר מי הוא בכלל היצור הזה שיושב מולי שאספר לו על חיי? מה הוא מבין בכלל מה עבר עלי? מה הוא בכלל יודע לחיות במצבי הרפואי , בריאותי, משפחתי, חברתי? הרבה כעס ותסכול אני אישית הוצאתי על המטפלים, היום אין יום שאני אכנס אליו לחדר ותוך שניה אתחיל לבכות כמו תינוק, אצא אשטוף עיניים כאילו לא קרה כלום. היום אני מתיחסת למטפלים כמו ידידי הנפש הכי טובים בעולם. ובינינו הלוואי שיהיה לי מטפל כל חיי, זה פשוט כזה כיף שיש מישהו להוציא עליו את כל החרה והרעל שיש עליך בחיים. לרוב טיפול מינימום הוא עשר פגישות כדי בכלל להכיר אותך מספיק ולהחליט , מה בדיוק לעשות בהמשך. מה שכן מקובל לפחות במוסד שאני מטופלת כרגע שמטופל חדש מגיע עושים לו פגישה עם פסיכאטר/פסיכולוג/עובדת סוציאלית(שכחתי את השם לפגישה הזו), כדי להחליט מי בעל המקצוע המתאים ביותר לטיפול. אני כמובן לא הייתי בפגישה סירבתי להיות שם בשמונה בבוקר כי אני צריכה זמן להתאושש מהשינה והם היו עקשנים על השעה, ובעצם בכלל במצבי זה היה מיותר זה ברור שצריך רופא לא אסכים שמי שלא רופא יטפל בי מחוץ לבית. לגבי הטיפול עצמו זה תלוי בכימיה שלך עם המטפל, וזאת מרגישים כבר בפגישה שתיים ראשונות, את צריכה להרגיש בטוח אצלו, יש מטפלים מדובבים, יש מטפלים שקטים, יש מטפלים יצירתיים, אם יהיה לך קשה יעזרו בציור, משחק וכו. מאוד תלוי במטפל ובקשר שלך איתו. אין לך מה לפחד מטיפול, תמיד את יכולה להפסיק, את קובעת את הכללים ולא להפך, ואת קובעת את הקצב שאת נפתחת. כשדברים צפים בטיפול, זה לא קל, פתאום צריך להתמודד איתם, אבל לפעמים אין ברירה אלא להתמודד עם מה שהדחקנו שנים, אחרת החיים תקועים. אל תהססי אותי לפחות לשאול מה שתרצי אני גאה שיש לי פסיכאטר וממש לא דופקת חשבון לאף אדם ברחוב, אם לדודו טופז יש , וליעל בר זוהר יש מטפלים למה לי לא? מה אני לא מספיק מיוחדת?

בהצלחה רחל-נשמה

 

[עדי:-(]

רחל ../images/Emo13.gif

יש עוד איזה חמישה מטילים להם במסתור חחחחח נכיר אותם יותר בקרוב

 

[רחל-נשמה]

אחותי את לא קיבלת הכשרה בשבכ?

לא מגלים סודות חסויים -טרם חשיפתם ברשות הרבים .

מה רצית שאציג גם את המקסימים "שבתהליך הלידה"? אוי אחותי -צריכה להעביר לך תרגול חוזר אני רואה בהצפנת מידע. אוהבת אחותי שבוע טוב.

 

[עדי:-(]

חחחחחחחח

את קרועה

 

[האיש מהצפון]

מסכים עם כל מילה.. ../images/Emo13.gif ../images/Emo20.gif

(וממש נדהם כל פעם מחדש מיכולת הכתיבה שלך.) אגב-לי היו כ-7 מטפלים בערך.. עם אף אחד לא התחברתי, אבל בדיעבד אני מבין שזה לא רק שלא התחברתי אליהם ולא תיקשרתי איתם.. לא תיקשרתי בעיקר עם עצמי וכשפסיכולוג שאל אותי "איך הרגשת כש.." התשובה שלי היתה... הגיונית..לא רגשית, גם אם היא התייחסה לרגשות. אני האמת כבר לא כלכך מאמין/בטוח ששיטת הטיפול הזו מתאימה לי..

 

[dark_29]

תודה

רחל ואיש הצפון שוב תודה על המידע המועיל! אני חושבת שגם אפנה לאתר סהר ישירות על מנת לברר פרטים נוספים. בכול אופן, אני מניחה שזה עניין של זמן עד שאפנה לטיפול אבל זה יקרה... (מקווה שבקרוב), אני רק מדמיינת את המגש ונעשה לי רע.. עד לפני מספר שנים הייתי ממש סגורה ולא יכולתי לומר או להצביע על קשיים בחיי בפני עצמי וחברים. כיום כשאני יותר פתוחה ומוכנה לדבר (זקוקה לכך!!) מצאתי עצמי לבד מול מחשב ו- 4 קירות. במקום עבודתי ישנה מישהי שבזכותה למדתי להיפתח ועמה אני משוחחת על דברים רבים אך לאחרונה כפי שציינתי במכתב הראשון מרוב שנעשיתי לחוצה, מרירה ומתוסכלת יחסינו התערערו... אני חייבת לציין שהיא רק ניסתה לעזור לי ואילו אני התייחסתי אליה בצורה איומה... היום אני מבינה שפשוט "הוצאתי" את תסכוליי ודווקא עליה - דמות אהובה ותומכת. למרות שמאז התנצלתי, יחסינו התערערו. וכעת אני לבד לחלוטין!! מקווה שדברים ישתנו וגם מצב רוחי כי כבר אינני מבחינה ולמעשה מתעלמת ממי שרק רוצה בטובתי. האם אילו סימנים ראשונים להדרדרות כללית? אני חושבת שאני "מרוטה" נפשית... dark

 

[רומי1770]

ברוכה הבאה ../images/Emo20.gif ../images/Emo20.gif ../images/Emo20.gif

dark_29 קראתי את שכתבת, רוצה להגיב אבל לא יכולה כרגע סליחה ברוכה הבאה לבית שלנו מקוה שתצליחי להתגבר על הקשיים, מה שבטוח, פה עושים הכל בשביל שלא תשארי לבד (כמו בסלקום...) רומי

 

[dark_29]

רומי- תודה!

אכן יש כאן תחושת "משפחה"... תודה על הכנסה חמה. מקווה שבקרוב ישתפר מצב רוחי או שאגיע לאיזון המיוחל.למיטב הבנתי, זה אכן מה שמחפשים לעצמם רוב משתתפי הפורום. dark

 

[רחל-נשמה]

דרק 29 -תיקונון ../images/Emo8.gif ../images/Emo8.gif

"מקווה שבקרוב ישתפר מצב רוחי או שאגיע לאיזון המיוחל.למיטב הבנתי, זה אכן מה שמחפשים לעצמם רוב משתתפי הפורום" האמת אני לא מחפשת את זה בסהר, החיים שלי מאוד מאוד מאוזנים, יש בהם שחור מימין, שחור משמאל, שחור מקדימה, שחור מאחורה) אני מחפשת משפחה, סהר- פתחו פורום-תמיכה, ואני החלטתי לקרוא לו סהר-משפחה, ולפתח רגשות כמו במשפחה, כל אחד יכול לדמיין לו את סהר, הפורום, הצט מה שהוא רוצה))) דרק עיצה להיפתח: 1-תנסי להיות פעילה בפורום, ולנסות להגיב לאנשים לפעמים גם דרך הסיפור האישי שלך, זה קורה אם נותנים לזה לקרות. הרבה פעמים הודעה פה גורמת לך להרגיש הזדהות מלאה עם משהו שעובר עלייך, תרשי לעצמך לאמר מעבר אני מזדהה, לספר את הסיפור הדומה שלך. 2- תתחילי לדבר עם הסהרים שבמשמרת, דרך האי סי קיו או דרך הצט האישי. הם נמצאים כל יום מ-20:00 עד 24:00, זה יעזור לך להפתח תחילה בשיחה אישית אנונימית, לאט ובקצב שלך הם חמודים, ותומכים, ולא ילחצו עליך מבטיחה, תוכלי להפסיק את השיחה בכל רגע שתרצי, ולנסות פעם אחרת שוב. 3- תרשי לעצמך ליצור קשרים עם אנשים שאת מרגישה נוח לך לדבר איתם, מכאן, מהפורום, ולעבור להתכתבות אישית בנוסף לפורום, לאי סי קיו בינכם, איימייל או אודיגו או אפילו טלפון. כלומר להפתח , זה כמו כל משימה, שהתרגול בזה חשוב. ככל שמתרגלים יותר, אח"כ יותר קל לבצע את המשימה. בהצלחה שבוע קסום רחל-נשמה

 

[סהר-תמיכה]

הידד, רחל!

לא היינו יכולים להסביר יותר טוב בקשר לטיפול. כל הכבוד.