בדידות ותהיה

[רחל-נשמה]

../images/Emo24.gif סהר-תמיכה ../images/Emo24.gif ../images/Emo23.gif תודה

 

[האיש מהצפון]

ברוכה הבאה ../images/Emo29.gif

dark_29 בחרת בצעד שנראה לי מאד אמיץ. אני מאד מאחל לך שתצליחי בו ותגיעי לאיזשהי הרגשה של איזון פנימי שרבים מהמשתתפים כאן מחפשים כנראה (אופס.. וגם אני). הפורום הזה יכול מאד מאד לעזור לך לדעתי, לפני שתפני לאיזשהו פסיכולוג, מפני שהוא יכול לעזור לך לשפר את התקשורת הרגשית שלך עם עצמך (וכמובן גם עם הזולת). ואני יודע מנסיון שכאשר התקשורת הזו משובשת מאיזשהי סיבה סיכויי ההצלחה של טיפול שיחתי קטנים מאד (אני מדבר כמי שעבר כבר כ..7 מטפלים שונים, אני חושב). הדרך לתקשורת כזו כנראה שונה אצל כל אחד/ת. זה יכול לקחת זמן עד שמגיעים אליה אבל כשמגיעים- מרגישים בזה.. אני מניח..(אני מן הסתם עוד לא בטוח שהגעתי לזה..) ב...כל מקרה - - - אני בטוח שתקבלי פה הרגשה טובה וחיזוק וזה כבר חשוב בשביל ההתחלה. בהצלחה ושבוע טוב.ירח| האיש מהצפון

 

[סהר-תמיכה]

שלום לך דארק וברוכה הבאה ../images/Emo39.gif

נראה שעשית הרבה בירור פנימי ולמדת על עצמך די הרבה. אם תעזרי באיש מקצוע, הדרך תהיה יותר פוריה ומהירה כומו שרחל כתבהלך, את מספיק מיוחדת וראויה בכדי שיהיה לך מטפל/ת, איש/אשת סוד, מישהו שתוכלי לתת בו אמון מלא. בינתיים, טוב שהגעת אלינו.

 

[dark_29]

תהיה

תודה לכם ולכל משתתפי הפורום אכן עשיתי צעד אישי גדול בעצם הפניה אליכם והעלאת תעוקותי ברבים. למרות שזה נעשה באופן אנונימי, עדיין החשיפה קשה ומתוך חשש לחשיפה רבה יותר אינני מפרטת נקודות נוספות כאובות המטרידות אותי. אני נעה תדיר בין מצבי רוח קיצוניים המתחלפים ממצב של אושר עלאי לדפרסיה (אולי בסוף יסתבר שאני לוקה במניה דיפרסיה?...) אני יודעת שהמצב הוא זמני, אך מסוג ה"זמני" העלול להמשך זמן רב ואף שנים ללא טיפול עצמי או מקצועי בבסיס הבעיה/יות. טוב לדעת שאפשר ליצור קשר (אמנם אנונימי) של תמיכה עם חברי הפורום. רחל, אינני מעוניינת בשלב זה לפתח קשרים אישיים מעבר להתכתבות דרך הפורום, כנראה שלמרות בדידותי הרבה אני עדיין מעדיפה את משבצת האנונימיות (פרטיות). אז תודה על ההצעה וההבנה. מסיבות שונות (אינני יכולה לפרטן), אין באפשרותי להתחבר לצ´ט או לאי סי קיו (למעט הצ´אט של סהר) ועל כן התקשורת היחידה שלי עמכם היא רק על ידי הפורום. פעמיים יצרתי קשר עם סהר - בפעם הראשונה כשהמצב שלי היה בלתי נסבל וחמור... והשיחה מעט עזרה... והפם השניה היתה בהחלט לא מועילה ומיותרת...(לצערי) למרות נסיונותיה הכנים של המתנדבת. היום, חידשתי את קשרי (פחות או יותר) עם אותה הדמות מהעבודה עמה הצלחתי להתעמת בשבוע שעבר (תוצר לוואי של תסכוליי) ואני מאושרת (יחסית... וזמנית...). אמנם יחסינו לחלוטין לא שבו לקדמותם אך לפחות נעשה צעד כל שהוא בכיוון. מקווה כי נשוב לידיותינו הקודמת... בסך הכול אותה הדמות אינה חברה שלי אך בהחלט מהווה אוזן קשבת ובייחוד בתקופה כה מבולבלת וקשה... וזה היה הדבר היחיד שהאיר את יומי... התחלתי בתהליך של חזרה בשאלה בתקופה האחרונה, מעטים יודעים על כך ועדיין אני נראית כלפי חוץ אותו הדבר - דתיה (מרקע דתי לאומי- בני עקיבא) נראית ממש "בת ישראל צנועה, כשרה וחסודה"... אך למעשה, בחרתי בדרך אחרת מתוך רצון להקל מעט על עצמי בנושא הדת... אני אמנם עדיין מאמינה ולא חושבת שאי פעם אאבד אמונתי לחלוטין אך בהחלט רוצה קצת להקל על עצמי ולשחרר את הכבלים. אולם, הבעיה מורכבת יותר... אינני יכולה לפרט אך אני חשה כי לעולם לא אוכל לנהוג כפי שבאמת הייתי רוצה וכי לעד אמשיך לחיות "בסתר"... קשה לי במיוחד החשיפה או "היציאה מהארון" בפני המשפחה, החברים מהעבר, מכריי ואף חבריי לעבודה. הקושי אף מתעצם נוכח העבר המשפחתי המסויים שלי, בדידותי ובעקר הבושה... בקרב המגזר הדתי לאומי (כיפה סרוגה), נטישת הדת (ובמיוחד עבור בנות) מהווה מעין התרסה, "בגידה" בערכים, בהשקעה, בחינוך ובייחוד ב"גאוות היחידה" ... לא שאני תלויה כרגע במישהוא או קשורה לאחד הגורמים שציינתי קודם (למעט הוריי) אך המחסומים הם רבים! זו רק בעיה אחת... הבדידות מכה בעצמה רבה. אני מוצאת עצמי יושבת שעות רבות בוהה במסך המחשב לבד, או "נקרעת" בעבודה שעות רבות (בהתנדבות) ומעבירה כך את ימיי... יותר נכון, מכלה ימיי... רק היום שמתי לב לכך שאפילו הכינוי אותו בחרתי לעצמי נבעכנראה ממצב הרוח בו הייתי שרויה כאשר כתבתי לראשונה.... זהו , עד כאן... כל מילה רק מכאיבה ומחריפה... לעיתים אני חושבת שמוטב היה לו התעלמתי כמו בארבע-חמש השנים האחרונות ממה שמציק לי וממשיכה הלאה... מצטערת על הכתיבה המבולבלת... בדידות ותהיה

 

[dark_29]

עוד סוף שבוע.. ../images/Emo10.gif

שלום שוב אני, עוד סוף שבוע הגיע ושוב אותה המועקה המצטברת... השבת בפתח ואני כבר מתחילה ל"טפס על התקרה" מבדידות, שיעמום והרגשה כללית ירודה. מה עושים? אגב, מאז הצטרפתי לפורום לפני כשבוע אני כל יום עוקבת אחר ההתרחשויות בעניין ובאמת למדה רבות! להיכן נעלמה רחל-נשמה?? dark

 

[lance-knight]

האם הכל dark

אני מבין טוב את ההרגשה. היא מוכרת לי מזמן. אפשר לומר היו לי הרבה חברים אבל ידידים מעטים מאוד. וביניהם 2-3 שהי מבינים אותי. אפילו הוריי לא מבינים אותי עד הסוף. מי שבאמת היה מבין אותי-זה סבא ז"ל. כבר כמה וכמה שנים אני מרגיש עצמי בודד. התרגלתי. זה מציק אבל אני חי עם תחושה שאי אפשר לשנות את המצב, אז גם אין מה להשתדל. אבל לי יש בעיה אחרת. אני מאוד לא חברותי. ולפעמים אני אפילו אוהב להתבודד. יש מקרים בהם אני מרגיש מצויין דווקא כשאני לבד. באמת יש בזה משהו. אפשר אז לחשוב על משמעות החיים למשל. אבל אם את מרגישה שלא טוב לך-ברור שעדיף ללכת לפסיכולוג. ואיתו אני חושב לא תרגישי לא נוח, כך שתוכלי לספר לו הכל. יכול להיות שאת סגורה אבל הנה ספרת הכל לאנשי פורום. גם אני סגור-קיבלתי חינוך אירופאי כזה. אבל בסופו של דבר מצאתי אמץ לספר הכל לחברה בפורום וקיבלתי ומהם עצות נפלאות. אז אין לך ממה להתבייש. את הבעיה לא מוזנחים. צריכים לטפל בה. קדימה ובהצלחה. ואל תנתקי קשר עם פורום. תמשיכי לשתף אותנו.

 

[lance-knight]

האם הכל dark

אני מבין טוב את ההרגשה. היא מוכרת לי מזמן. אפשר לומר היו לי הרבה חברים אבל ידידים מעטים מאוד. וביניהם 2-3 שהי מבינים אותי. אפילו הוריי לא מבינים אותי עד הסוף. מי שבאמת היה מבין אותי-זה סבא ז"ל. כבר כמה וכמה שנים אני מרגיש עצמי בודד. התרגלתי. זה מציק אבל אני חי עם תחושה שאי אפשר לשנות את המצב, אז גם אין מה להשתדל. אבל לי יש בעיה אחרת. אני מאוד לא חברותי. ולפעמים אני אפילו אוהב להתבודד. יש מקרים בהם אני מרגיש מצויין דווקא כשאני לבד. באמת יש בזה משהו. אפשר אז לחשוב על משמעות החיים למשל. אבל אם את מרגישה שלא טוב לך-ברור שעדיף ללכת לפסיכולוג. ואיתו אני חושב לא תרגישי לא נוח, כך שתוכלי לספר לו הכל. יכול להיות שאת סגורה אבל הנה ספרת הכל לאנשי פורום. גם אני סגור-קיבלתי חינוך אירופאי כזה. אבל בסופו של דבר מצאתי אמץ לספר הכל לחברה בפורום וקיבלתי ומהם עצות נפלאות. אז אין לך ממה להתבייש. את הבעיה לא מוזנחים. צריכים לטפל בה. קדימה ובהצלחה. ואל תנתקי קשר עם פורום. תמשיכי לשתף אותנו.