נכון, זה תיק לא קל בחברה שלנו אבל בינינו- יש מישהו שאין לו תיק כלשהו, גלוי לעין או לא? לאחד מכשיר שמיעה, השני הוריו גרושים, השלישי אתיופי (עצוב, אבל אצלנו גם זה תיק), הרביעי דור שלישי לשואה, לחמישי הפרעת קשב וריכוז, השישי יתום וכו' וכו'. לא מאמינה, שיש מישהו נטול תיקים לחלוטין. אני חושבת, שאחד מהתפקידים ההוריים שלי, הוא לצייד את ילדיי בכוחות וכלים, כדי להתמודד בהצלחה עם התיקים שלהם, שחלקם ירשו מהוריהם (למשל שאמא שלהם דור שני לשואה ואבא גרמני). אתה יודע, שאלתי את אמי, איך זה שלמרות ילדותה האיומה (ע"ע שואה) היא יצאה בנאדם שפוי ובסה"כ די שמח. היא חשבה קצת, וענתה:"בארבע השנים הראשונות של חיי, קיבלתי כ"כ הרבה אהבה מהוריי, שזו היתה צידה לדרך, שקיימה אותי נפשית". אתה מבין? נראה לי, שהקטע הוא לא לשאוף שלא יהיו לילד תיקים- כי תמיד יהיו- אלא לדעת לצייד אותו כך שזה לא יהיה נורא שיש לו תיקים. לפעמים אפשר אפילו לצאת מחוזקים ומועשרים מהם...