בדרך לאיבוד....
אני מרגישה שאני צריכה לחזק את האמונה שבי או לוודא אותה ואני לא יודעת איך... אני עובדת עם אחותי כבר שנה וחצי על הצגת ילדים עם בובות, שאנחנו רוצות ממש להתפתח איתה, כי באיזשהו מקום אנחנו מאמינות שיש בה משהו מיוחד. תחילה כמובן היינו מלאות אנרגיות. אבל עבדנו כל כך קשה, ועכשיו אחרי שנה וחצי של עבודה , שיפוצים וכו´...רק נתחיל לשווק אותה. עד כה לא ראינו כסף, ואין לנו עבודה אחרת - חיינו מחסכונות והורי גם מימנו אותנו תקופה . במקביל אני מנסה לחפש עבודה, אבל מאוד קשה למצוא היום משהו נורמלי (אני אקדמאית עם תואר שני בפילוסופיה) . אמי הציע לנו ללמוד משהו עם מקצוע כדיי שיהיה לנו ביד. היא הציע לנו ללמוד הוראה באנגלית כי יש לזה דרישה בשוק ואפשר למצוא בזה בקלות עבודה. מצד אחד אני בהחלט מבינה את ההגיון שבזה. מצד שני זה מוריד לי את האנרגיות, כאילו אף אחד לא באמת מאמין בהצגה שלנו, והאמת שזה כך...( אני מתכוונת במיוחד להורים שלי) - למרות שניסינו את ההצגה וקיבלנו תגובות חיוביות. בימים אלו נתחיל לעבוד על השיווק. אבל עולים לי הרבה ספקות וחששות לגבי ההצגה, אולי סתם עבדנו עליה שנה וחצי ולא יצא כלום. וכלום הכוונה למשהו שיששוה להשקעה וישתלם.מאחר והשקענו על הצגה אחת את כל המרץ, אנחנו נרצה להתפתח איתה, למרות שברור שאם ההצגה הזאת תתפתח אנחנו נוכל בכיף לייצר אחרות בסגנון... אני מרגישה אנרגיות לא טובות, כאילו תכף נגיד לזה שלום, ונפנה לאפיקים אחרים יותר " פרקטיים". וזה יהרוג אותי, ויותר אני כנראה לא אנסה לעשות כלום, ואני פשוט אמות לאט... אני אתפקד כנראה, אבל בתוכי אני אמות. אני לא אדם מת בכלל, אני טיפוס מאוד חי ותוסס, אבל אני נאכלת בידיי שינייה המכרסמות של המציאות. ולא בא לי להיות ניזונה מאשלייה. אבל איפה משיגים את האוכל לנפש? אני לא מאמינה ממש באלהים. יש לי אמונה מוזרה שאני אפילו לא יכולה להסביר אותה לעצמי. אחת המוזריות שבה שהיא יכולה להעלם ולהופיע - וכשהיא נעלמת, אין כלום. תודה....
אני מרגישה שאני צריכה לחזק את האמונה שבי או לוודא אותה ואני לא יודעת איך... אני עובדת עם אחותי כבר שנה וחצי על הצגת ילדים עם בובות, שאנחנו רוצות ממש להתפתח איתה, כי באיזשהו מקום אנחנו מאמינות שיש בה משהו מיוחד. תחילה כמובן היינו מלאות אנרגיות. אבל עבדנו כל כך קשה, ועכשיו אחרי שנה וחצי של עבודה , שיפוצים וכו´...רק נתחיל לשווק אותה. עד כה לא ראינו כסף, ואין לנו עבודה אחרת - חיינו מחסכונות והורי גם מימנו אותנו תקופה . במקביל אני מנסה לחפש עבודה, אבל מאוד קשה למצוא היום משהו נורמלי (אני אקדמאית עם תואר שני בפילוסופיה) . אמי הציע לנו ללמוד משהו עם מקצוע כדיי שיהיה לנו ביד. היא הציע לנו ללמוד הוראה באנגלית כי יש לזה דרישה בשוק ואפשר למצוא בזה בקלות עבודה. מצד אחד אני בהחלט מבינה את ההגיון שבזה. מצד שני זה מוריד לי את האנרגיות, כאילו אף אחד לא באמת מאמין בהצגה שלנו, והאמת שזה כך...( אני מתכוונת במיוחד להורים שלי) - למרות שניסינו את ההצגה וקיבלנו תגובות חיוביות. בימים אלו נתחיל לעבוד על השיווק. אבל עולים לי הרבה ספקות וחששות לגבי ההצגה, אולי סתם עבדנו עליה שנה וחצי ולא יצא כלום. וכלום הכוונה למשהו שיששוה להשקעה וישתלם.מאחר והשקענו על הצגה אחת את כל המרץ, אנחנו נרצה להתפתח איתה, למרות שברור שאם ההצגה הזאת תתפתח אנחנו נוכל בכיף לייצר אחרות בסגנון... אני מרגישה אנרגיות לא טובות, כאילו תכף נגיד לזה שלום, ונפנה לאפיקים אחרים יותר " פרקטיים". וזה יהרוג אותי, ויותר אני כנראה לא אנסה לעשות כלום, ואני פשוט אמות לאט... אני אתפקד כנראה, אבל בתוכי אני אמות. אני לא אדם מת בכלל, אני טיפוס מאוד חי ותוסס, אבל אני נאכלת בידיי שינייה המכרסמות של המציאות. ולא בא לי להיות ניזונה מאשלייה. אבל איפה משיגים את האוכל לנפש? אני לא מאמינה ממש באלהים. יש לי אמונה מוזרה שאני אפילו לא יכולה להסביר אותה לעצמי. אחת המוזריות שבה שהיא יכולה להעלם ולהופיע - וכשהיא נעלמת, אין כלום. תודה....