בדרך לחתונה בלי אמא....

[oshrit87]

בדרך לחתונה בלי אמא....

באותו היום ארגיש את פעימות ליבי ניגשת לבחיר ליבי שיקדש אותי
כל כך מפחדת לבכות וליפול מהמחשבה שלא תהי שם
מי תלווה אותי לחופה הרי החלום שלי היה שתהיה זאת את
כל כך רצית שהאחרונה שלך הכי קטנה תביא לך אושר ונחמה ותילבש לבן
איך אתמודד שנה וארבעה חודשים בלעדייך??
רועדת מהמחשבה אוי אמא כמה את חסרה לי ...

 

[סנטה רוזה6]

אוי כמה אני מבינה אותך

איזה רצון פשוט שאמא תלווה לחופה..
אמי באה ל"ביקור" ביום חתונתי.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם

 

[mykal]

בתחילה מבקשת לברך אותך ב'מזל טוב'
שיהיו לך חיים מאושרים ושמחים.
ולגבי העובדה המעציבה שאמא לא תלוה אותך לחופה אומר כמה דברים--
1)בחרי מישהו שאת קשורה ואוהבת, שיהיה איתך, לא כתחליף לאמא --
אלא כממלא פונקציה. את הזכרון והרצון של אמא --זה שלך.
2)מותר לבכות ולהתרגש ולחשוב,
3)לכי ביום החתונה או יום קודם לקבר, ספרי ושתפי--זה עוזר.
4)את הולכת לבנות את המשפחה החדשה שלך, ותזכרי שאת ממלאה את רצונה,
ואני בטוחה שתעבירי לבית שלך הרבה מרוחה והתנהלותה בבית שלך.

שוב מזל טוב והרבה שמחה.

 

[אביטלי28]

ליבי יוצא אלייך אני מבינה ויודעת ,גם אני הייתי שם -בלעדיה

מתי אמך נפטרה? יש לך אחיות ?
מקווה שאת מוצאת נחמה ושיש שם מישהי ...
כי הלבד הוא קשה . אני יודעת .
שולחת לך חיבוק ענק
אני התחנתי לפני חמש שנים והחסרון שלה רק הולך וגובר ...
מאחלת לך קודם כל הרבה מזל טוב ושיהיה לך הכי שמח למרות הכל ואע"פ ...

 

[oshrit87]

אימא

ניפטרה לפני שנה ו3 חןדשים
היה לה מחלה קשה שגרמה לה להפסיק לנשום וקריסת מערכות
יש לי 2 אחיות שאני מאוד אוהבת אבל החלטתי שאחות של אמא שטיפלה בי אחריי מותה ודאגה לי תלווה אותי לחופה ואחי הבכור כמובן ....
אני כל יום שמתקרב לשם מתרגשת ובוכה יש לי תמיכה מלאה מהמון אנשים אבל זה לא דומה ....
תודה לכולם על ההבנה ...

 

[אשבל1]

 

[אשבל1]

מעמד מרגש.. להתכונן לחתונה

מעמד כואב.. לתכנן ולחוות הכל בלי אמא, מנסיוני כדאי לקבל תמיכה מבן הזוג ומעוד חברה או קרובת משפחה שיכולה ללוות אותך , אני מאוד ממליצה לך לדפדף בלשונית הכחולה למעלה של כלים ומידע ולצפות בהודעות נבחרות, יש שם מספר הודעות של בנות ששיתפו מהחוויות שלהן בהכנות ותחת החופה..

נשמח ללוות אותך בתהליך מכאן, לשמוע ממך על התחושות ועל התקדמות ההכנות.....

 

[mosocialwork]

על חתונה ללא אמא

אושרית, קראתי מה שכתבת וזה החזיר אותי 10 חודשים אחורה, כשהתארסתי. מאז ועד ליום החתונה (שהיתה כבר לפני חצי שנה) כל יום הייתי בחרדה ולחצים מזה שאמא שלי לא תהיה איתי, היה שלב שאפילו חשבתי לוותר כי לא הייתי בטוחה שאעמוד בזה. בסוף לא ויתרתי, עשינו חתונה ואפילו הייתי שמחה. היו הרבה שלבים שהרגשתי שהיא היתה איתי, והיו גם חלקים לפני שויתרתי עליהם כי לא הייתי מוכנה לעשות אותם בלעדיה (כמו מקווה למשל).
נראה לי שבסופו של דבר הכל מתנקז לכך שמבינים שהחיים ממשיכים, כ"כ מעצבן שאנשים אומרים את זה אבל זה נכון. הקושי הוא להבין שהם ממשיכים ואנחנו יוצרים חוויות חדשות שבהן היא לא נמצאת. זה מה שהכי קשה לי. אבל החוויות האלה מתרחשות. הן קורות עכשיו ויקרו בעתיד ונשאר לנו רק לבחור איך לחוות אותן.
אני מתמודדת עכשיו עם האתגר הבא..לקראת הריון ללא אמא.
אם תצטרכי תמיכה ועצות לגבי החתונה- אשמח לעזור.