בדרך למיליון $

[ינון עמית]

אימון או ניהול פרויקטים? ../images/Emo8.gif

אני תוהה.... מה ההבדל בין אימון לניהול פרויקטים? יש יעד מוגדר? (שהוא אמצעי או מטרה - בסדר... ) הוא של המתאמן,,, מקובל עליו... מתאים לו... יאללה לדרך - תוכנית עבודה וניהול ע"פ תוצאות. מצטער, לא מספיק טוב בעיניי.

אימון מדבר על שיא הצלחה, על אושר, על איכות חיים, וכן, גם על רווחה כלכלית. מה קורה שהמתאמן מתעקש להציב יעד שיוביל אותו לשום מקום. נכון, אסור להיות שיפוטיים - אנחנו הרי חסרי אג'נדה באימון. אבל, יש לנו "תחושה" שלא עלינו על דרך המלך. מה עושים? Mitch Albom בספרו "Tuesday with Morrie" מתאר את מורי - פרופ' לסוציולוגיה שלקה במחלת ניוון שרירים סופנית ומנהל שיחות עם תלמידו לשעבר עד ליום מותו. בתיאורים מרתקים מתאר מורי מהם הדברים המשמעותיים בחיים וזאת בהתאם להתקדמות המחלה.למשל, מורי טוען כי האהבה - היכולת לקבל ולהעניק ממנה לקהילה משמעותית של אנשים יכולה להפוך את חיינו לבעלי משמעות. מורי מתאר כיצד אנחנו מתורבתים (מלשון תרבות) לצרוך ולנהוג בחומרנות הרבה מעבר לנדרש באמת כדי להנות מהחיים. הספר מומלץ בחום!

הצבת יעד פיננסי היא לגיטימית באימון - בהחלט! אולם, תהליך אימוני משמעותי יחבר את המתאמן למשמעות שיש למרדף אחרי הכסף (אמצעי כזכור) על היבטים השונים של חייו. חום ואהבה לכולכם, ינון

 

[ענתוצאות]

אימון הוא ניהול פרוייקט

אבל... פרוייקט מסוג אחר לגמרי פרוייקט שהוא אתה וחייך !! אימון יכול להיות פרוייקט על (חיבור נכון יותר לחיים, ניהול מאוזן של חייך) או ניהול פרוייקט ביניים (מעבר דירה, שינוי קריירה וכו'). לכן - יש לו סממנים מובהקים של ניהול פרוייקטים (יעדים, משאבים, לו"ז, מדידה, חשיבה יעילה וכו') ותוספות ייחודיות הנובעות מכך שהפרוייקט הוא האדם וחייו. ומה קורה כשמתאמן מתעקש על יעד שיוביל לשום מקום ? יש לי בעיה קשה עם ההגדרה של "שומקום" ואם היומרה שלי (שלנו) להחליט עבורו שזה "שומקום". יש המון צנעה במקצוע הזה ולדעתי חיוני שנשמור עליה. צנעה, בין השאר, היא הקטנת היומרות לדעת "מה טוב לו" "מה הוא צריך" "מה נחשב איכותי ומה לא". קטונו ינון. אין לנו זכות ואין לנו כלים מתאימים. מתוך כבוד אמיתי למתאמן וליעד שלו אפשר לנהל אימון מכוון יעד ועומק, במקביל. אז, תוך כדי הצעידה אל היעד יעלו הדברים העמוקים יותר, תיווצר הבנה רחבה יותר תתגבש התמונה שעומדת מאחורי הצורך בהכנסה ואם היא תקבל מקום אצל המתאמן (ורק אצלו!!!) תוכל להיעשות עבודה גם בנושא הזה. אם נהיה מאמנים טובים, אין ספק שאפשר להגיע, גם תוך כדי עבודה על יעד "לא משמעותי" או "לא מכובד מספיק" לעבודה משמעותית אחרת. אין לנו, לדעתי, זכות להחליט מהי מטרה נכונה ומה לא ולכפות על המתאמן את דעתנו יש לנו, מקסימום, זכות להחליט שאנחנו לא מאמנים אותו או לא מאמנים להשגת יעדים בכיוון הזה. איש וגבולותיו. כבוד וצניעות. זו המנטרה שלי.

ענת

 

[ינון עמית]

תודה ../images/Emo24.gif

 

[אבי בכר 2005]

לשאול

לטעמי אימון הוא לא ניהול פרוייקטים, אם כי יש זיקה ברורה בין השניים אבל לא אכנס לזה כאן כדי להשאר בשיחה עצמה. לעצם העיניין אני מבין לגמרי את ה"תחושה" הזו שאתה מדבר עליה, תן לי להציע לך נקודת מבט חדשה על התחושה הזו. אתה אומר "אנחנו הרי חסרי אג'נדה באימון. אבל, יש לנו "תחושה" שלא עלינו על דרך המלך" האם אתה מתכוון לאמר "אני יודע מהי דרך המלך עבור המתאמן ולכן התחושה שלי היא הקובעת שלא עלינו על דרך זו"? האם זו לא אג'נדה? להגיד אין לי אג'נדה זה לא משהו מהפה לחוץ, סוג של ברור שצריך לנסוע 90 קמ"ש בכביש מהיר (אבל ביננו מי באמת נוסע 90?) מאמן צריך לעבור סוג של הטהרות מנטלית, אמרה ענת צניעות, חוסר אג'נדה דורש צניעות גדולה מבן אדם, להגיד וליישם "דעתי לא חשובה ולא רלוונטית" דורש עבודה רוחנית מתמדת, זה פשוט לא בטבע שלנו. התחושה שלך לא תשתנה כאשר תהיה במצב הזה של חוסר אג'נדה אמיתי מה שישתנה זו תפיסתך את התחושה הזו. אם היום אתה רואה בתחושה זו סימן שהמתאמן לא בדרך הנכונה במצב של חוסר אג'נדה התחושה הזו תביא אותך למסקנה שלא הכל בהיר לך ויש עוד שאלות לשאול, וכל שאלה היא לגיטימית כל עוד אתה שואל על מנת להבין ולא על מנת לכוון. כמאמן אתה אמון על הבהירות, בסיטואציה שאתה מתאר אני לא רואה מתאמן שלא בוחר מטרות טוב אני רואה מאמן שעדיין יש לו אי בהירות לגבי המטרות, החזון, דרכי הפעולה, הפרדיגמות והבחירות של המתאמן, נקודה מצויינת להתחיל לשאול שאלות. אתה לא יכול להמצא במקום טוב יותר משאתה נמצא בו עכשיו, ולו בגלל שהעלת את השאלה הזו. תודה על השאלה בהחלט מעורר מחשבה.

 

[ינון עמית]

אג'נדה...

תודה אבי, מקווה שבהזדמנות תפתח את נקודות הממשק בין אימון לניהול פרויקטים. מודה שכיועץ ארגוני קשה לי המקום נטול "האג'נדה" של האימון. אולם, אני מניח שאין זה נדיר להיפגש עם מתאמן שמציג עצמו ככזה וכזה... נוטה לרדת לפרטי פרטים בהיבט מסוים של חייו - הכוללים קשיים, אי הבנות, הרגשת תקיעות וכו' וכו'. אך כשמתבקש למקד מטרה לאימון בוחר ביעד אחר - נאמר פיננסי... זו התחושה של..."עלינו על דרך המלך?" שם לב תמיד - סימן שאלה בסוף... אבל השאלה נובעת מתחושה שלי - אין מנוס מזה. מקבל את הגישה של ענת, לפיה יש להמשיך ולעבוד במקביל. לממש את היעד שנבחר ולחפש את המשמעויות שיש ליעד הזה בחייו של המתאמן. כן, בהחלט בצניעות. ינון

 

[אבי בכר 2005]

דוגמא

שאלת כאן יפה מאוד, תעלה בפני המתאתן את אותה שאלה, אימון זו שותפות וכנות, תהיה כנה איתו נצל את התחושה שלך לאתר את המקום הלא ברור בדרך כלל התחושה הזו נובעת מקונפליקט בהבנת העולם שלו בקש לפתח את תחום הרוחניות אבל מציב מטרה כספית לדוגמא, זה לא אומר שאין לו הסבר טוב לזה רק שאם על פניו נראה לא קשור כדי לשאול מדבר כל הזמן על בעיות זוגיות עם אישתו ורוצה לעשות טיול תרמילאים שנה, נראה כאילו לא ממש יעזור לזוגיות? תשאל איך לדעתו זה יעזור 1. יש לו סיבה טובה שלא חשבת עליה 2. הוא יבין את חוסר ההגיון ויזנח אחד מהשניים ( זוגיות או טיול תלוי מה חשוב לו יותר) 3. עוד אופציה שלא עולה בדעתי ותפתיע את כולנו. עצה הדרך להיות נטול אג'נדה היא ע"י זה שתבוא לאימון לא כספק פתרונות כי אם כחוקר בלש, אימון זו עבודת בלשות, אחרי שחקרת את העובדות בעולמו של המתאמן הוא כבר יספק פתרונות. אם אתה רץ מהר לפתרון סימן שאתה לא נהנה מהחקירה. אני גם מבין את המקום שלך כיועץ מאמן, זה בדיוק מתנגש, יועץ צריך לספק פתרון מאמן לא. נסה לחשוב איך אתה מפריד בין שני הדברים כך שישלימו אחד את השני ולא יתנגשו. אימון ופרוייקטים פעם אחרת, אולי באמת נפתח שיחה גם על זה יום מצויין