בהמשך לחילופי הדברים בין המאופקים לנחרצים

[דן בן תרצה]

בהמשך לחילופי הדברים בין המאופקים לנחרצים

אני מוסיף כאן את תגובתי החלקית - למרות אורכה - לחילופי הדברים שה'אשכול' האחרון שלהם הופיע כאן ב-23-24.3.2008: אלה העוסקים במידת הבוטות והנחרצות מול מידת האיפוק והמתינות שכדאי ויעיל לנהוג בענין הלחץ על המחליטים, כדי שיקדמו את החזרת השבויים הביתה: א. בהנחה שגם Yaula וגם 'צלף קוצני' ואחרים שפחות בלטו כאן יודעים מנסיונם על מה שהם מדברים, קשה לי לשים את עצמי במקומם. הם כנראה באמת יודעים מה שאחרים אינם יודעים. כדאי להקשיב להם, גם אם לא חובה להסכים או לקבל. ב. גם אני מהיום הראשון שבו נשבה גלעד שליט (ונהרגו 2 חבריו לצוות - חנן ברק ופבל סלוצקר) חשתי שצריך להרים קול וליצור לחץ מאד מסיבי על מקבלי-ההחלטות. לצערי (כך חשתי מהיום שבו נשבו גם אלדד רגב ואהוד גולדווסר, נהרגו חבריהם לסיור, ומייד א"כ עוד 5 חיילים, ופרצה המלחמה שבה נהרגו עוד 106 חיילים ו-45 אזרחים), הססתי בעצמי מ'להפיל את עצמי על הגדר' ו"הרמת-הקול" שלי היתה בעצם לחישות מאחורי-הקלעים, בעיקר בנסיונות-שווא בטלפון להגיע אל "מקורבים למעגל מקבלי-ההחלטות", במכתבי-E-mail, פקס אחד או שנים, ופה ושם 'כניסה לשידור' בתכניות הפתוחות ל'שיחות-מאזינים'. פעמיים הייתי בדרך למעשה יותר נחרץ, אבל ה'פרטנרים' האפשריים 'קיבלו רגליים קרות', וחששתי שלבדי לא רק שלא אביא תועלת, אלא אזיק לעצמי (!) ללא שבכך אביא תועלת לשבויים. א"כ יצרתי קשרים, או ניסיתי ליצור קשרים, גם ברמה ה"לאומית" וגם ברמה הבין-לאומית, אבל כל הזמן הקפדתי על דבר אחד - לא לעשות דברים שבני-המשפחות עלולים להתנגד להם, או מחשש לבניהם שבשבי או מחשש ל"הרגזת-יתר" של אנשי ה"גורמים הממלכתיים" איתם הם בקשר. בכל 'פאזה' ביותר מ-600 הימים האחרונים הרגשתי ש"משהו הלך לאיבוד", בכך שלא "היכו על הברזל בעודו חם", בגלל תקוות בני-המשפחות ש"גרוע מזה כבר לא יכול להיות", וגם - "אולי-אולי מסתמנת תקווה" - - - עד לאכזבה או להדרדרות הבאה. בחודשים האחרונים אני כבר בטוח (ונדמה לי שיותר ויותר יודעים זאת גם בני-המשפחות של 3 השבויים, מקרב המאופקים והמתונים יותר שביניהם) שאולי כבר מאוחר מדי "לעשות רעש" אמיתי ! ואם בכלל - ה"רעש", צריך להיות ברמת 'וווליום' שתפוצץ למישהו את האזניים (ואני לא בטוח שאני יודע איך להשמיע את "רעש הפיצוץ" הזה). ג. קראתי כאן, ובעוד מקום (מסתבר שישנם כבר לא מעט 'פורומים' בהם ענין השבויים הוא מרכז הדיון) על הרעיון לשבות רעב ברחוב המוביל לבית-ראש הממשלה (ואחד המודיעים על כך שהוא ישבות, העדיף את הכניסה למשרד ראש-הממשלה ... כדי לא להפריע את פרטיותו של אולמרט). האם המציעים לשבות לוקחים בחשבון - 1. שהשביתה שלהם תסתיים ללא תוצאות וללא אפקט, כי בצדק ובאופן טבעי ומובן לא ירצו ולא יוכלו להתמיד בה עד מוות ? 2. שאפילו מותם (!) בשביתת-רעב לא 'יזיז' למי שאחראי "מיניסטראלית" להרבה מאד מתים ? 3. שבס"ה שביתת-רעב כזאת תתקבל בציבור כאקט של מי שנשתבשה עליו בינתו והוא "הגזים" ? ד. ה"מחיר" שנדרש בתחילת-הדרך תמורת החזארת השבויים הביתה היה לאין ערוך "נמוך" יותר מזה הנדרש כיום. ככל שהזמן עובר, הענין מסתבך, בגלל צבירה והתגבהות של עקשנות 2 הצדדים - - - אולי כי לאמיתו של דבר הם כבר בכלל לא שולטים בענין (ראו דוגמת רון ארד, שבשנתיים הראשונות החזיקו בו מי שהיו מוכרים וידועים לנו, ומאז - לך תדע), ו"גורמים" נוספים צברו הרבה יותר כוח בענין השבויים (להזכיר לנו: את גלעד שליט שבו אנשי 3 קבוצות שונות, שלא תמיד שררה ביניהם 'אחוות-לוחמים'. אחת מהן כבר התפצל בתוכה לפחות ל-2 ואולי ל-3 "תת-קבוצות", שהאינטרסים שלהן בכלל ובענין גלעד בפרט כבר אינם זהים, ואולי אפילו סותרים, ומפקדיהם, כל אחד במקום אחר, רואים בכל הענין 'מלחמת-אגו' אישית, בדיוק כמו שרואה זאת כבר 644 ימים ראש-ממשלת ישראל ! לסיכום, בענין האיפוק מול הבוטות: המפתח עדיין, כמו בכל 20-21 החודשים האחרונים, בידי בני משפחות רגב, גולדווסר ושליט. קשה לי לראות את עצמי ו אחרים עושים דברים שהם למורת-רוחם. ושנית: גם אני חושב שהענין כבר ב'פאזה' אחרת מזאת שבה היתה בחודשים הראשונים של השבי (עד סוף 2006). ואחרון: אם "לפוצץ" את הענין בפרצופם של המחליטים (ראש-הממשלה, שר-הבטחון, שאר שרי-הממשלה, והרמטכ"ל) - כיום זה צריך להיות "פיצוץ" בסדר גודל "אטומי", כדי להשיג אפקט יעיל, וזה גם עלול ליצור אפקט של בומרנג ופגיעה עצמית במפוצצים. לחשוב בכנות: כמה מאיתנו מוכנים ממש להקריב עצמם, לא סתם "לשלם מחיר" למען הגדלת-הסיכוי (רק הגדלת-הסיכוי. לא הבטחה) שאחד, שנים או כל שלושת השבויים יחזרו הביתה חיים ? שאלה קשה. אסור לברוח ממנה, אם באמת איכפת לנו.

 

[יונה1]

מעין תגובה

קודם כל בקשר להערתה של נגיעות שהשתתפה בפעילות של יום ששי ולדבריה: "זה אכן עורר תגובות חיוביות והיו שתופי פעולה". אנסה להגיב בעדינות המירבית, שהרי מספרי הצנזור עובדות כאן שעות נוספות. נגיעות. אין כל ערך מוסף לתגובה חיובית של הציבור. כבר הלכתם מאז ההתחלה על גיוס אמפטיה ציבורית והצלחתכם היתה אדירה, אבל כמו שאמרתי מספר פעמים, הגיע כבר הזמן להתבגרות פוליטית, ואני שמחה לעזור בכך... הצלחת הפעילות של יום ששי נובעת לא מהעובדה שהאנשים בבתי הקפה חייכו אליכם, אלא אך ורק מהעובדה שזו היתה פעילות מחאה מתוחכמת מאד - ושהצלחתם להכנס לתקשורת! גם לYNET וגם לחדשות קול ישראל. לגבי לחץ אפקטיבי על רה"מ והשרים - העובדה שדיברו על כך בתקשורת, חשובה בעשרת מונים יותר מדעת הקהל ברחוב ואפילו ממספר ה-SMS שקיבלו השרים. לגבי ההודעה הארוכה של תום בן חיים, לא ממש הבנתי את המסר שבה, פרט לזה שאומר שכדאי להקשיב לנו. ובכן, אם עומדת לפניכם קבוצה שמחזיקה בידע מצטבר של עשרות שנות שבי, אז לא להקשיב לה זה פשוט פשע. לגבי הכתרתך אותנו "בוטים" מול "מאופקים" - אני חושבת שיש לך טעות בסיסית. לא תמכנו בפעילות בוטה, אלא שללנו פעילות סרק (כמו העפת כדורים פורחים וחוגי מלאכה). עמידה מול ביתו של אולמרט איננה בוטה, אלא אפקטיבית. חלוקת מספרי פלאפון של שרים לעוברים ושבים - איננה בוטה, אלא אפקטיבית. ליתר ההתייחסויות שלך לרעיונות כמו שביתות רעב, או לפעילות רדיקלית מופרעת אחרת (כבר ראיתי כאן גם המלצה כזו), דעתי כדעתך ומיותר להוסיף על כך.

 

[נגיעוT]

אתייחס רק לנקודה אחת

מכל מה שכתבת כרגע ואני לא אומרת את הדברים מתוך הצורך להתנגח. כאחת ששנה וחצי עושה,פועלת ויוזמת-מה שאתם מכנים לשווא,לצערי לא ראיתי שמשמרות הערנות קוצרות יותר פירות מהפעיליות האחרות. ולגבי הציבור(ביום שישי ובכלל) המטרה לא שיחייכו ויהיו אמפטים-המטרה להכין דעת קהל ליום שיבוא ותתגבש טיוטת הסכם. ולגבי שביתת רעב-אני נגד-מיותר לחלוטין. יש פעילויות אחרות בקנה..... והנה,אני יוצאת לעוד פרויקט שקשור אליהם. יום טוב לכולנו. נ.ב כל מי שרוצה להשתתף בליל סדר-מוזמן לשלוח לי מסר בנושא.

 

[יונה1]

אז ככה....

א. אין לי שום קשר ואיני משתתפת ב"משמרות הערנות". הייתי יחצ"נית של משמרות ההזדהות של פדויי השבי, שפעלו מיד עם תום המלחמה ובמשך כמה חודשים וקצרו הצלחה תקשורתית יוצאת מן הכלל. קבלי את דברי וניסיוני הרב, שעמידה שבועית בפתח משרד רה"מ, גם מעיקה קשות על מצפון השרים החולפים בדרך לישיבת ממשלה וגם מובאת לידיעת רה"מ. יש בזה אפקט של השפעה, לחץ מצטבר ועבודה נכונה, גם אם ממושכת ביותר. ידוע לי גם משרים לשעבר וגם מאלוף בצה"ל, שעמידה מתחת למשרדיהם, מאד מאד מעכירה את שלוותם. כבר ציינתי פה שהייתי אחת מראשי "ארבע אמהות", וראיתי שפעילותנו הובאה כאן ובצדק כדוגמא להצלחה היסטורית. למרבה הצער, משמרות ההזדהות של פדויי השבי הסתיימו. גם ידועה לי היטב הסיבה, אך כמובן שלא אכתוב אותה בפומבי. ב. לגבי האמפטיה הציבורית - בואי לא נהיה תמימות. יש בארץ כ-50% (אולי יותר) של ציבור המתנגד לשחרור אסירים. בראש המתנגדים עומד כידוע ארגון "אלמגור". אבל זו עובדה שעוד לא היה בהיסטוריה הישראלית מצב שבו ממשלה ערכה "משאל דעת קהל" בנושא שחרור שבויים. כזכור לך, כששרון רצה לשחרר את טננבאום, הוא דפק על השולחן, ולמחרת הפושע הוחזר לישראל. ספרתי שאני עוקבת אחר פרשת השבויים מהיום הראשון (מתוך סקרנות אקדמית, אך בעיקר מתוך הרבה מעורבות רגשית בנושא). אי לכך, במהלך כל התקופה גם לא נעלמה מאזני ועיני, החל מכל אמירה בתקשורת ועד הודעת אחרון הטוקבקיסטים. אני מודיעה לך חגיגית ששום דבר לא השתנה בדעת הקהל. . הויכוח ממשיך להיות אותו ויכוח (אגב, בארוע בנושא שבויים שהתקיים לפני כעשרה חודשים במשכנות שאננים, השתתף גם יעקב עמידרור שדיבר נגד מו"מ, ויש לציין שמכל הדוברים (לצערי), הוא היה הכי משכנע... אז חרף דעת הקהל המתנגדת, שאותה לא נצליח לשנות ולהזיז, כמו שאמרתי, למזלנו לא הולך להתקיים שום משאל דעת קהל. ההכרעה היא רק בידיו של אולמרט. . נועם שליט אמר ומאד בצדק, לפני כמה שבועות, שהוא מודע לויכוח הציבורי, אבל ויכוחים צריך להכריע! אז אם תמשיכו לנסות לגרוף "דעת קהל", לצערי מחכה לכם עבודה של עוד עשרות שנים וגם זאת ללא הצלחה. אבל אם תבינו שמגרש ההכרעה הוא אך ורק ממשלת ישראל ולא תלמידי כיתה ב' בקרית אתא, אולי תתחילו לפעול גם בצורה א-פ-ק-ט-י-ב-י-ת. כמו שציינתי, אתם מתחילים סוף סוף להראות סימנים מעודדים לכך...

 

[דן בן תרצה]

אילו זה היה הבן שלי הייתי מרים קול-צעקה לשמים

כתבה כאן יונה 1 שאינני יודע מי היא: "בארוע בנושא שבויים שהתקיים לפני כעשרה חודשים במשכנות שאננים, השתתף גם יעקב עמידרור שדיבר נגד מו"מ, ויש לציין שמכל הדוברים (לצערי), הוא היה הכי משכנע..." אני מבקש לחדד את סיכום-דבריו של עמידרור, שגם אם אינני מסכים לא להשקפת-עולמו הבסיסית ולא לרבות ממסקנותיה (לכמה מהן דווקא כן) - הוא בהחלט אדם שראוי להקשיב לו, גם בגלל ידיעותיו ונסיונו וגם בגלל כנותו: "אילו הייתי אבא של אחד השבויים, הייתי מרים קול-צעקה עד לשמיים כדי שיחזירו אותו מהשבי בכל מחיר ! אבל בן שלי איננו בין השבויים, ולכן אני חושב על הדברים האחרים, כמו אינטרסים לאומיים ארוכי-טווח (אסטראטגיים) והשלכות אפשריות או ודאיות אחרות, ואני מעדיף להתחשב בהן יותר מאשר בשבוי אחד (שאיננו הבן שלי)". חשוב לציין שיעקב עמידרור משתתף באחד מן הצוותים שהקימו ביחידת-אית"נ (איתור נעדרים) הצה"לית. אלא שבניגוד לעמידרור ממרומי דרגתו ו'אופק' או 'גיזרת' הסתכלותו הרחבים - אני לא יכול לשכוח, שאילו אני עצמי או אחד מבני היינו נלקחים בשבי ע"י אוייב - מאד (!), וזה נאמר בלשון המעטה - הייתי רוצה שכל מי שיכול יעשה ה - כ - ל כדי להחזיר אותי או את בני הביתה,מהר ככל שניתן ! מה לעשות שכבן-אדם פשוט 'מן השורה' - בחשיבה שקולה אני לא מוכן להקריב לא את עצמי ולא את מי מבני למען 'אינטרס' כללי, שאחרים, העשויים לצאת נשכרים ממנו, נרתעים מלשלם עבורו "מחיר" אישי. ואני אומר זאת גם כמי ששימש לוחם ביחידה שעשתה כמה מפעולותיה מעבר לקוי-אוייב, והוכן גם (באימון מאד לא נעים) לאפשרות של נפילה בשבי ! אז מדוע אז כן, וכיום לא ? כי אז בכלל לא עלתה על הפרק האפשרות שצה"ל לא "ישתולל" כדי להחזיר אותי הביתה אם אסתבך... (מישהו כאן זוכר את סיפורו של ג'יבלי שהושאר בשטח-אוייב ע"י חברי-צוותו, והמח"ט אכן "השתולל", עד כדי התחפשות לאיש או"מ ובמסווה הזה ניסה לעשות עיסקה עם הלגיון הירדני כדי להחזיר את ג'יבלי הביתה ?!). לסיכום (חלקי, כי הנושא הרבה יותר סבוך ומורכב ממה שאפשר להכיל בתגובת-אינטרנט): "כלל גדול בתורה" אמר רבי עקיבא, זה - "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" (ניסוח שמיוחס להלל הזקן). אילו נפלתי בשבי או אחד מבני היה נופל בשבי, הייתי שונא את כל אלה שהיו מסתפקים במחוות שאין בהן תשלום מחיר אישי, רק כדי 'לצאת ידי-'חובה מצפונית', ולא "משתוללים, כדי להחזיר אותי או את בני הביתה ! לצערי (וזה כבר הנושא העיקרי של ההתכתבות, שהתייחסתי אליו בעבר, ואולי עוד אתייחס) - כאשר 'הברזל היה עדיין חם', כלומר - בימים הראשונים אחרי שגלעד שליט נשבה - וניתן היה לסיים את הפרשה יחסית "בזול" - אהוד אולמרט התבצר במנטרה הגאה שלו "לא נכנע לסחיטה של טרוריסטים", והעניינים הלכו והסתבכו, והשאר הסטוריה. נדמה לי שאפילו בני-המשפחות כבר מתחילים להפנים את הדבר הנורא הזה. נורא, כי את ההסטוריה אין להשיב לאחור.

 

[יונה1]

נגיעות, הבה נעקוב ביחד אחר השתלשלות העניינים

ביום ששי כתבתי שסוף סוף פעלתם נכון ובאופן אפקטיבי. בעקבות זה, היום שניים מכם עלו לשידור ברדיו (חוץ מכלי התקשורת שכיסו את הפעילות ביום ששי), ואחה"צ, אלי ישי יצא בהצהרה הבאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3525411,00.html חבל ללמוד ולבצע באיחור כה נורא, מה שניתן היה להציע וגם ללמוד לפני שנה ויותר.

 

[יונה1]

הערה ביחס למשמרות שלנו לעומת הפעילות שלכם

לעמותת "ערים בלילה" יש מטרות מאד ספציפיות וחברים בה פדויי שבי שרבים מהם נכים ופוסט טראומטיים. העמותה טרם הגשימה את כל מטרותיה ותביעותיה, וכדי לממשן, היא לא יכולה ואסור לה להתעמת עם הממסד. אי לזאת, המשמרות שקיימנו בעבר, למשך מספר חודשים, שמרו כל הזמן על אופי מתון וכך היו גם ההודעות לתקשורת אשר הוצאתי. הרי אי אפשר מצד אחד לשרוף צמיגים ומצד שני למחרת לשבת בוועדה בכנסת, או להפגש עם נשיא המדינה. (לגבי המשמרות המתקיימות היום בירושלים - אין לי מושג מי יזם אותן ומי המשתתפים. ידוע לי שיש שם רק פדוי שבי אחד, או שניים). אגב, למען הסר ספק, אני כותבת "לשרוף צמיגים" בעיקר כסימבול לפעילות מתוחכמת, שמעוררת את תשומת לב התקשורת ומגרה אותה. לעומת העמותה שלנו, מטה החברים לא צריך "לדפוק חשבון" לאף אחד. אתם ציבור אזרחים שהתארגן לצורך השגת מטרה אחת בלבד, וכאשר תושג המטרה הזו, תחזרו איש איש לביתו ועיסוקיו. אצלכם פעילות המחאה יכולה וצריכה להיות מקורית, כזו שמגרה את התקשורת ושואפת לשמור כל הזמן את הנושא על סדר היום התקשורתי. עשיתם את זה בגדול מאד ביום שישי האחרון, ונוכחתם לדעת בכוחות עצמכם בהבדל שבין ריקמת גובלנים וכתיבת בלדות, למחאה פוליטית של ממש. שמעתי היום את אחד הפעילים שלכם שדיבר עם ירון דקל, המודה שאולמרט הוא גאון פוליטי (או משהו כזה...). אבל עובדה שפעילות אחת, קצרה ומתוחכמת, הניבה כזו הצלחה תקשורתית. מול גאון פוליטי, נדרשת פעילות מחאה גאונית. אני לא חושבת שאגזים אם אומר שפעילות יום ששי האחרון היתה כזו!

 

[דן בן תרצה]

יוזמי המשמרות בירושלים ומבצע ה-SMS ביום שישי

יוזמי המשמרות בירושלים שמם יותם אלמגור ואיתי פישר. הם 2 מילואימניקים שהרגישו לפני כ-5 חודשים שאינם יכולים "סתם" להמשיך לצאת לשירות-מילואים, ולא להתייחס לענין השבויים. לכן הם התחילו לארגן את משמרות ברחוב המוביל לבית ראש-הממשלה. אלא שמספר המשתתפים מתמעט והולך (בשבוע שעבר במשמרת מס. 12 - היו רק כ-25 אנשים), וכבר מחלחלות בהם מחשבות שאחרי פסח או יום-העצמאות כבר לא יוכלו לשמור על המשך המשמרות. הבחור שהתראיין ב'הכל דבורים' עם ירון דקל ביום א', ברשת ב' של קול ישראל, והיה ממבצעי 'מבצע' שיגור ה-SMS ביום שישי בשבוע שעבר הוא מוטי מערבי, מחיילי-הפלוגה בה שירתו אודי גולדווסר ואלדד רגב. אם מישהו מבקש ליצור קשר עם מישהו מה-3 האלה - שילחו 'מסר אישי'. (לענין המשמרות בירושלים ניתן לכתוב ל[email protected] )

 

[y a u l a]

אז אם דיברת על קונפליקט כמה הודעות למטה - זה

בדיוק מה שצריך ליצור. ואתה לא צריך להוסיף מילים - היום מעשיהם של ה"מילואימניקים" יותר מוכֵר בתקשורת מאשר מעשי הורי השבויים. ואני לא מתפלא שזה המוח שמעמד מאחורי העשיה ביום שישי האחרון ולא המוח ה"משפחתי", ולהגיד לך למה?! כי המילואימניקים קמו והיכו למי שכואב איפה שכואב. המשפחות עושות המון מעשים נפלאים, כדבריהם, אבל כל מה שהם עושים, מבחינת ראייה מהצד, זה כאילו הם עושים עבור מישהו שאינו בין החיים. מה שהם עושים, עושים בדרך כלל בימי זיכרון. מה שהמילואימניקים הובילו ועשו - עושים כדי שלמישהו יכאב בדיוק במקום שצריך לכאוב !!! זה בדיוק מזכיר שיש מישהו חי אי שם במעמקי האדמה באיזה חדר מצחין ומסריח ומחכה שמדינת ישראל ומאה העשרים האימפוטנטים שיושבים במגדל השן שלה יניחו ליום אחד את מעשי השחיתות הפרטיים שלהם, יזכרו בו ויישיבו אותו ממשימתו הלאומית לחיק משפחתו! מצטערת על הדברים הכואבים - אבל זה בדיוק זה. ונגיעוT, מה שאת עושה - מבורך בדרכך. אבל כשאת עושה, או מובילה מהלך עשיה שכזה, את תמיד צריכה לחשוב מה ה"מביט מהצד" רואה במעשייך. לכתוב שיר - זה יפה, אבל לא מצויין. להוציא ספר - זה יפה, אבל לא מצויין. לעשות מסע אופניים - זה יפה, אבל לא מצויין. להפריח בלונים - זה יפה, אבל לא מצויין. לעמוד בעזריאלי - זה יפה, אבל לא מצויין (למשל, שניים וחצי מטר משם קיים בסיס הקריה בת"א. לעמוד שם עם שלטים ולחלק סטיקרים, דגלים או השד יודע מה עוד, גם לחיילים זה מצויין! (ולא ביום שישי אלא ביום שני {או ראשון אם אינני טועה} בדיוק ברגע בו מגיעה "משלחת" רכבי ראש הממשלה לישיבה השבועית בבסיס! - לחסום לו את הכניסה לבסיס עם כמה דגלים וכמה סטיקרים - זה סופר מצויין! להציק לו דקה אחת - ואת הורסת לו יום עבודה שלם!) א-בל, הפסקתי לשפוט אותכם. אם אתם מאמינים שזו הדרך - סבבה. הרי אף אחד לא יריב מי עשה יותר ו/או פחות ויחפש את מעט הכבוד על מעשיו כשהם ישובו. אגב, אם כל הת'רד הזה החל בגלל הבוטים והנחרצים מול המאופקים והמתונים.. מעשה יום שישי הוא מעשה בוטה ויחד עם זאת נחרץ. זה מעשה פרובקטיבי. זה מעשה שמוביל אתכם צעד אחד קטן החוצה מריבוע ה"דגולים, אצילי הנפש ונוהגי הכבוד במערכת המדינית והצבאית". אבל מי אמר שזה רע ?! ו.. למה בעצם אתם צריכים "לדפוק חשבון" למישהו בגין המעשה הזה (ואולי עוד כמה טובים כאלה שיגיעו בעקבותיו) ??! הרי אף אחד לא רוצה יותר מכם שהשבויים האלה ישובו הביתה במהרה בריאים ושלמים!!!

 

[נגיעוT]

יונה

פעלנו נכון לטעמך יש אלפי רעיונות ויותר מזה הצעות לעולם לא נדע מה טוב ומה פחות אם לא מנסים לא יודעים. ותכלס-כלום עדיין לא קרה באמת. אני רק רוצה דבר אחד-כשאסתכל לאלדד בעיניים כשהוא יחזור-המצפון שלי יהיה שקט שעשיתי ככל יכולתי . וכרגע מבחינת המעשים הקטנים שלי,מהנקודה קטנת ההשפעה שלי-מצפוני שקט. (ושוב-אין יום שאני לא פועלת בעיניין)

 

[יונה1]

יש אלפי רעיונות והצעות

אל תמעיטי . יש מיליוני משיאי עצות ולא רק אלפים... ועם זאת, יש בארץ קבוצה מאד מאד מצומצמת של מומחים בתחום מדע המדינה, ועוד יותר מצומצמת ממנה, מומחי מדע המדינה שתחומם הוא מחאה אזרחית. אז הנה, כמעט הגענו לדרך הנכונה. הבה נצמצם את אותם אלפים ונגיע לאותם עשרות (או פחות) בודדים. כבר חזרתי וכתבתי שבשיחות פרטיות עם אותם בודדים, אני היחידה שמעיזה להגיד לכם את האמת בפנים. כל היתר, שביקורתם עליכם קטלנית ביותר, ממילא עסוקים בתחומי מחקר אחרים. רק אני היחידה שנושא השבי "בוער בעצמותיה". וזאת למרות שכפי שכתבתי - גם אני לא מעזה למתוח עליכם ביקורת בפומבי - בתקשורת.

 

[דן בן תרצה]

רעש רקע מונוטוני ומטריד...כל עוד אין קונפליקט

לפני כמה חודשים כאשר עלתה שוב הדילמה אם נכון, מוסרי ויעיל לוותר על מידע על רון ארד ולאפשר את שחרורו של האסיר הלבנוני מונטר (רוצח בני-משפחת הרן בנהריה) תמורת מידע על אלדד רגב ואודי גולדווסר, ואולי אפילו תמורת החזרתם הביתה, ובמשך כמה ימים עסקו בכך ב'כלי-התקשורת', נשאל ברדיו ('הכל דבורים ברשת ב' של קול-ישראל) יועץ התקשורת לשעבר של יצחק רבין, בני כהן, מה עושים כדי לשמור את נושא כזה בסדר-היום הצבורי. הוא השתמש ב"קונפליקט" כביכול או לא כביכול שנוצר לכאורה בין משפחת ארד למשפחות גולדווסר ורגב בקשר לדילמה ההיא, כדוגמה למה שעוזר להעלות נושא "ישן" בחזרה לסדר-היום הצבורי. ענין השבויים - כך אמר בערך, למיטב זכרוני - כבר הפך להיות "רעש-רקע מונוטוני, משעמםן, ואפילו מטריד", וכל עוד לא יווצר בקשר אליו קונפליקט, הוא ישאר כזה. רק קנפליקט יחזיר אותו לזמן-מה ל'חדשות' ולכותרות. כנראה שזהו טבענו האנושי - להתעניין רק או בעיקר ב'התנגשויות', מחלוקות, וניגודי-אינטרסים. קונפליקטים כמו שהגדיר אותם בני כהן. אז אולי נכון ויעיל לעניין השבוים "לייצר, קונפליקטים אפילו באופן יזום ובעצם מלאכותי ?!

 

[יונה1]

מונוטוניות משעממת

ראשית לגבי המשמרות מול בית רה"מ. 25 איש זה בערך 20 איש יותר מהמשמרות שהיו ל"ארבע אמהות" מול הקריה ו-15 יותר מהמשמרות של "ערים בלילה" מול אולמרט. ההתמדה והמסר הם העיקר ולא מספר המשתתפים. ואגב, אני לא מבינה למה מוותרים לברק ולא מתחילים לעמוד גם מתחת לביתו. כך יוכלו גם אנשי המרכז לקחת חלק בפעילות. לגבי ייצור קונפליקטים - כל "קונפליקט" או דרמה, מחזיקים בישראל ממילא יום אחד בלבד. אנחנו מדינה מייצרת דרמות סידרתיות, כך שאני לא בטוחה שדרך הקונפליקטים המלאכותיים היא הנכונה. תרגיל ה-SMS לא היה שום קונפליקט, ועובדה שהחזיק 3 ימים בתקשורת. אז לדעתי דרושה תעוזה, חוצפה פוליטית ומקוריות ולאו דווקא דרמה. החשוב ביותר זה ללחוץ על הממשלה ולעניין את התקשורת. כמובן שהפרחת עפיפונים, שייט מפרשיות, בלונים, ועוד ועוד ועוד כל מה שנעשה עד היום, היה מונוטוני ושגוי. הרי כך לא מנהלים מאבק פוליטי. דרך אגב, אני לא יודעת מי אתה ומה מידת ההשפעה שלך על המשפחות, אבל כבר לפני כמה חודשים הערתי לאחד מבני המשפחה שהפרסומת היומית ברדיו היא איומה ומזיקה. להגיד ברדיו "צריך להחזיר את הילדים הביתה" הוא משפט שכאילו להכעיס, לקוח מבית היוצר של מתנגדי המו"מ ושחרור האסירים. הרי טענת המתנגדים היא שזו בעיה פרטית של המשפחות. אז מה פתאום לחזק את הטענה הזו במילים "ילדים" ו"הביתה"? צריך להגיד שחובה להחזיר את החיילים למדינתם!. הערה זו שלי עוררה לצערי מריבה קשה עם אותו בן משפחה בפורום של ערים בלילה, וכמובן שמאז הפרסומת ממשיכה בשלה. אז תחליטו, האם זו בעיה פרטית והם אמנם "ילדים חטופים", או שהם חיילי צה"ל הנרקבים בשבי....

 

[דן בן תרצה]

מפי מישהו שיודע משהו:מריבות בין גופי-המודיעין

שימולב ללקט שליקטתע מכצה אתרי-אינטרנט בשעות האחרונות: ב'מעריב' 14.5.2007: 8 חודשים של הזנחת עניינו של גלעד שליט: לפני 10 וחצי חודשים כתב בן כספית, והיום בועדה לביקורת המדינה קיבלו דבריו חיזוק "מלמעלה" - לכאורה לא בעניין גלעד שליט, אבל ברמז עבה – כן, בהחלט ! אמר ח"כ אהרונוביץ בישיבה של ועדת ביקורת-במדינה על יישום מסקנות דו"ח ועדת-וינוגרד: גורמי-מודיעין מתקוטטים ביניהם במריבות של יוקרה, כדי לגמד אחרים, כמו את המועצה לבטחון לאומי (מל"ל), ומצד שני - להגדיל את כוח-השפעתם על המחליטים (הממשלה וראש-הממשלה). מדוע זה מייד הזכיר לי את מה שכתב לפני כשנה בן כספית ב'מעריב': במשך ה-8 חודשים הראשונים אחרי חטיפת גלעד שליט רבו ביניהם אנשי 2 יחידות ב'קהיליית-המודיעין' - מי יקבע את המטרות והיעדים (צי"ח) ויתן את הוראות-הבצוע (הפקודות) ומי ישאר בגדר מבצע בלבד. 8 חודשי-ריב שבהם כמעט לא נאסף מודיעין על מקום המצאו של גלעד שליט - - - והשאר הסטוריה: היום - 645 ימים לחטיפתו של גלעד שליט, בלי 'תזוזה' שלו לכוון החופש, כבר לקראת הפסח השני שלו בשבי ! * * * * * מאוחר ולאט, אבל בכל זאת – נחשפות עובדות מרות בעניינו של גלעד שליט: 1. בסוף אוגוסט 2006 ניסה איש אחד להפגש אישית עם שרת-החוץ וסגנית ראש-הממשלה (!) ציפי ליבני, כדי להעביר באמצעותה מסר מסויים לראש-הממשלה בעניין גלעד שליט. בתגובה לנסיון הזה נאמר לאיש: חבל על הזמן שלך ושל לבני !ראש-הממשלה ממילא לא מקשיב לציפי לבני. היא אפילו לא מצליחה להפגש איתו לחצי שעה ! כמה חודשים אחר-כך, היא עצמה העידה על כך בועדת-וינוגרד ! 2. בימים, בשבועות ובחודשים (כ-8 חודשים !) שאחרי חטיפתו של גלעד שליט, רבו ביניהם אנשי 2 יחידות-מודיעין על ה"בכורה": מי יקבע את היעדים והמטרות ומי רק יבצע ! 8 חודשים הם נלחמו את מלחמת היוקרה וה'אגו' הזאת, מה שיצר 'ואקום' בכל הקשור לידיעה על גורלו של גלעד. היום (!) - 645 ימים אחרי שנשבה גלעד - גילה השר לשעבר וחבר-הכנסת אהרונוביץ (לשעבר סגן מפכ"ל המשטרה) בועדה לביקורת המדינה: רשויות המודיעין רבות ביניהן על יוקרה, רק כדי לגמד את המועצה לבטחון לאומי ולהעלות את השפעתם ו'מיקומן' בהירארכיה של מערכת-הבטחון. הדברים נאמרו אמנם בהקשר של דו"ח ועדת וינוגרד על כשלי מלחמת לבנון ה-2, אבל בל נשכח: תקרית כרם-שלום בה נהרגו שניים ונשבה גלעד שליט, היתה ה'פתיח' למבוא - תקרית זרעית, שבה נשבו אלדד רגב ואודי גולדווסר - של מלחמת-האיוולת בלבנון 2006. * * * * * ישי: "לנהל מו"מ עם חמאס על גלעד שליט" – וואלה! חדשות - http://news.walla.co.il/?w=//1257941 יום שני, 31 במרץ 2008, 11:02 מאת: ספי קרופסקי, מערכת וואלה! חדשות סגן ראש הממשלה אמר כי "צריכים לעשות כל מאמץ להשיב את השבויים הביתה". חמאס: "שליט חי, מצבו טוב ואנו מטפלים בו כיאות" ישי: "אין דבר חשוב יותר מפדיון שבויים".:. "מדוע מכל שרשרת הפיקוד הקשורה למחדל החטיפה, רק רב"ט גלעד שליט צריך לשלם את המחיר?" יש לנהל משא ומתן עם החמאס כדי להביא לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט – כך אמר היום (שני) שר התמ"ת וסגן ראש הממשלה אלי ישי. בראיון לגלי צה"ל אמר ישי כי "אין דבר חשוב יותר מפדיון שבויים ובשביל זה אני מוכן להיפגש גם עם החמאס וגם עם חיזבאללה. צריכים לעשות כל מאמץ להשיב את השבויים הביתה". דבריו של השר ישי מגיעים על רקע דיווחו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, ש"גלעד שליט חי, מצבו טוב ואנו מטפלים בו כיאות". עוד אמר משעל לרשת 'סקיי' הבריטית כי "אנו עושים זאת, אף על פי שאנו יודעים כי ישראל נוהגת בצורה מחפירה כלפי האסירים הפלסטינים". משעל גם חידש את קריאתו למען הפסקת אש עם ישראל: "אני מציע לישראל להוציא את האזרחים משני הצדדים ממעגל הלחימה", אמר. בשבוע שעבר יצא נועם שליט, אביו של גלעד, בביקורת חריפה ונדירה על התנהלות הממשלה בעניין בנו החטוף. "מדוע מכל שרשרת הפיקוד הקשורה למחדל החטיפה, רק רב"ט גלעד שליט צריך לשלם את המחיר?", אמר שליט בכנס שנערך באוניברסיטת בר-אילן. ראש הממשלה אהוד אולמרט הגיב לדבריו של האב מאוחר יותר, ואמר כי "הממשלה עושה הכל כדי שגלעד שליט יחזור הביתה". "נעם שליט מדבר מלבו. יש לי כבוד גדול אליו ולמשפחתו. אני יכול להבין מאיפה רגשותיו באים אולם זה לא יהיה ראוי אם נתנגח דרך התקשורת", אמר אולמרט. כאמור - לקט חלקי רק מהשעות האחרונות.

 

[דן בן תרצה]

תיקון טעויות-הקלדה בשורה הראשונה

"שימו לב ללקט שליקטתי מכמה אתרי-אינטרנט בשעות האחרונות:" - - - והשאר בהודעתי הקודמת.

 

[יונה1]

החמצת מאד את הפואנטה....

ה"הצהרה הדרמטית" של אלי ישי, נבעה ישירות מה- SMS שהוא קיבל ביום ששי. מדוע לדעתך, לפתע, ביום בהיר אחד קם (לראשונה) חבר בקבינט לביטחון לאומי ומכריז הכרזות כאלה? מדוע לא שמענו ממנו עד היום? על ההצהרה הזו שלו דיווח כבר אתמול אתר ווינט (ועשה כראוי את ההקשר בין הדברים - ראה מסגרת הקושרת את מחאת ה-SMS בגוף הידיעה) http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3525411,00.html יכול להיות (כולי תקווה לפחות) שיתחיל כאן בקרוב מחול שדים של השרים, מי יקדים את מי בהצהרות התומכות בשחרור. זה קרה באופן מאד מגוחך ונלעג בנושא הנסיגה מלבנון. לאחר 18 שנה של קיפאון, שרים וח"כים דרסו זה את זה בריצת אמוק למיקרופונים, בכדי להצהיר שחייבים לסגת מרצועת הבטחון... לגבי המאבקים והכשלים בנושא, אני חושבת שזה לא ממש רלוונטי לנו, אלא לעיתונאים ולחוקרים אקדמיים. ובעצם אין כל חדש תחת השמש (למשל ע"ע שבויי מלחמת ההתשה, אסירי עסק הביש ושבויי מלחמת יום הכיפורים שאלמלא לחציו של קיסינג'ר, היו מבלים עד היום באל-מאזה). מה שיותר מפתיע ומצער, זו התמימות של מי שחשב שהפעם הממשלה תנהג אחרת בשבוייה. השתתפתי בארוע לציון שנה לנפילת גלעד שליט בשבי. דיבר שם ראש המועצה של משגב, וסיפר שמיד עם נפילתו בשבי, המשפחה באה לשוחח איתו, והוא הרגיע אותם שזה עניין של כמה שבועות עד שגלעד יחזור הביתה. האמת היא שנדהמתי מתמימותו ובורותו ואולי אפילו מחוסר האחריות שלו. על סמך מה ועל סמך איזה תקדים היסטורי הוא יכול היה לבסס אמירה כזו?

 

[דן בן תרצה]

אולי בעתיד ייחשפו עוד פרטים מ- 2006-7-8

לא אפרט כרגע יותר מהדברים הבאים: מייד אחרי שנהרגו חנן ברק ופבל סלוצקר ונשבה גלעד שליט ליד כרם שלום, בסוף אותו שבוע ובתחילת-השבוע שאחריו, פניתי תחילה בע"פ ומהר מאד גם בכתב (כדי שלא יטענו שלא פניתי. כדי שיהיה תעוד) אל 'מקורבים' ל'מחליטים' וטענתי כמה טענות. ביניהן: לא הרבה זמן אחרי החטיפה הראשונה, טענתי, תבוא עוד אחת (והיא באה,17 ימים אחרי הראשונה), כדי להגביר את ה'אפקט' של הראשונה וללחוץ אותנו הישראלים עוד יותר. באופן עקרוני ו'עמוק', הוספתי, חטיפות של ישראלים ע"י פלשתינאים ולבנונים לא באו ולא באות, ועוד תבואנה (!) לא רק או אפילו בעיקר כדי ליצור 'מומנטום' לשחרור אסירים שלהם מידי ישראל. זהו תוצר לוואי נוח להצגה בצבור, ואם יושג - אדרבא ! חטיפות, כמו רציחות ופיגועים הם חלק ממלחמת-גרילה, שלא פעם נוקטות בה קבוצות במאבקיהן (ואינני נכנס בכלל לשאלה אם מטרות-המאבקים צודקות, ואם שיטות-הגרילה מתאימות ו'מידתיות'. הענין הוא שלפעמים הן יעילות ומצליחות להשיג יעדים של לוחמי אותן קבוצות). ודבר שלישי (מאלה שאציין עכשיו) צפיתי, שככל שיעבור זמן "מחיר" שחרורו של גלעד שליט יעלה, והאפשרת 'לסגור עיסקה' תסתבך ותתרחק. ישנם בשווקים של המזרח מצבים בהם נכון וכדאי לעמוד על המיקח, כי כך יש סיכוי להוריד את המחיר. אבל ישנם גם מצבים הפוכים, בהם מו"מ וויכוח על מחיר מעלים אותו, מכל מיני סיבות. זה מה שצפיתי שיקרה בעניינו של גלעד (כאמור - עוד לפני שנשבו אלדד ואודי, שאפילו את שמם לא הכרתי אז), וניסיתי להתריע על כך באזני כמה מאלה שהיו משוייכים אז (ואחדים, עדיין) ל'מעגלי מקורבים'. חלקם לא ענו בכלל, עד היום. חלקם ענו אחרי כמה חודשים תשובה שבלונית (כמו "אתה צודק, אבל מה יכולנו לעשות ? נקווה שיהיה טוב..." וכדומה), וחלקם העבירו לי מסרים שחבל על הזמן שלי, כי אולמרט לא מוכן להקשיב לאף אחד, אלא למי שמחזק ומגבה אותו בעמדה הלאומית הגאה והלא-נכנעת לטרוריסטים שהביע. ואולמרט הוא היחיד שמחליט ! ניסיתי לבדוק כמה רעיונות כדי לקדם את שחרורו של גלעד, שיתכן (!) - אילו הצליחו - היה פותח פתח גם לקידום עניינם של אלדד ואהוד (כמו שחטיפתם לדעתי באה בזמנה כדי להוסיף משקל לחטיפה של גלעד). לגבי אחדים מהרעיונות לא מצאתי שותפים (ולבד זה היה, כך חשבתי, מרובה סיכונים ללא בטחון בתועלת), ולגבי אחרים נזהרתי לברר אם הם עלולים - בצד הסיכוי שיביאו אולי תועלת - להביא נזק. מזה רציתי להמנע ככל שאוכל. כדי לסבר את האוזן: חלק מהבירורים שלי עשיתי עם מי שהענין נוגע לו; חלק עם מי שנחשבים מומחים, באקדמיה למשל, וחלק עם מי שיש להם 'קבלות' בעניינים שכאלה. 'הלכתי' רק 'על' מה שנאמר לי שסיכוייו גדולים מסיכוניו. ובמבחן-התוצאה לא קרה כלום ! כי אולי אופן החשיבה הנ"ל שלי היה פרי טעות טראגית, וזהירות-יתר. בטעות הזאת לא הייתי יחיד, אבל ב"צרת-הרבים", הזאת אפילו נחמה פורתא לטפשים אין, לא כל שכן לגלעד, אודי ואלדד ולבני-משפחותיהם. עד כאן.

 

[יונה1]

מבלי להשמע חלילה צינית

אני נוטה לנחש שאתה אזרח מן השורה ולפיכך כל האנרגיה שהשקעת במציאת פיתרונות ורעיונות - היה ברור מלכתחילה שנועדו לכישלון. בחייאת.... אנחנו חיים במדינה שבה ראשי ממשלה "לא שמים" על המועצה לבטחון לאומי, אז קצת צניעות וענווה לא תזיק לאיש מאיתנו. אם אתה אכן אזרח מהשורה, (ולא למשל ראש המוסד שירד אלינו כאן "לעם" בשם בדוי), טוב היית עושה אילו היית מתייעץ עם מומחים אקדמיים בנושא מחאה אזרחית, ועוזר לנו שני הבודדים שהעזו לשחוט פרות קדושות כבר לפני שנה ויותר והתווכחו עם נציג המשפחות שהרבה לבקר בפורום "ערים בלילה" (ניתן לקרוא את הדברים בהיסטוריית הפורום). כפי שנטען כאן כבר פעמים רבות (אבל רוב הטענות הללו נמחקו), עמותת ערים בלילה, היא הגוף היחיד בארץ ובעולם, שמאגד בתוכו בעלי נסיון של 60 שנות שבי (במצטבר זה כמה מאות שנים), וכן מומחים שתחומם הוא התנהלות הורי שבויים מול המערכת. אצלי למשל, נפל האסימון של מה מחכה לנו - ביום שאולמרט הכריז שהניח את צילומי שלושת השבויים על שולחן העבודה שלו. מידה כזו של ערמומיות וחלקלקות פוליטית בנושא שבויים, לא גיליתי אצל אף ראש ממשלה לפניו.

 

[דן בן תרצה]

בצניעות ראוייה(ליונה1): מעט על עצמי

1. השתדלתי (עוד טרם שביית-גלעד שליט) ללמוד גם את נושא המחאה האזרחית, כעצתך. 2. קראתי את מה שמוצג מעבודת ה-M.A. שלך באוניברסיטה הפתוחה בנושא פעילות הורים (מאז מלחמת יום-הכפורים) של חיילים שבויים. 3. אני מציץ מדי פעם באתר 'ערים בלילה' המומלץ על ידך. 4. ניסיתי לפני זמן ליצור קשר עם שניים משבויי-העבר. האחד מהם נענה, השאיר לי את כתובתו ומספר הטלפון שלו לאפשרות של קשר עתידי. השני, שממנו ניסיתי ללמוד דווקא בענין שאת התמקדת בו (יכולתם של הורים להשפיע בעלי-הסמכות והיכולת להחליט על החזרת בניהם מהשבי), ולכן ביקשתי ליצור קשר עם מי מבני-משפחתו שהיה מאד פעיל בנושא כל עוד הוא עצמו היה בשבי, אבל הוא 'ניתק מגע' (ואני מכבד את רצונו, ולכן לא 'נדנדתי' לו). 5. מהנ"ל אולי אפשר ללמוד שאני משתדל ללמוד בכל ענין שאינני מצוי בו, ואיכפת לי לגביו עד כדי רצון לפעול.

 

[יונה1]

דן בן תרצה - באמת עניתי לך לא בציניות!

העניין בהתכתבות אינטרנטית, שאם אתה לא מוסיף קריצות, חיבוקים וחיוכים, הכותב עלול להשמע קצת קר ומנוכר. אז קח בחשבון שאני כותבת לך במלוא ההערכה, למרות שאני לא מתכוונת להוסיף "סמיילים" בפורום הזה, משום שלדעתי זה רחוק מלהיות ראוי... למעשה ההתכתבות איתך היא אולי הסיבה היחידה שאני נשארת בפורום הזה (נו טוב, הנה הגיע לכאן גם "אל-מאזה" שלנו, אז יש עוד סיבה). אני כמעט בטוחה שאני יודעת מי אתה, ולפני קצת למעלה משנה, אפילו התכוונתי ליצור איתך קשר טלפוני. לגבי תשובה מחברי "הערים" על איך פעלו הוריהם, אז יש לנו כאן את יעולה שכתבה לא מעט על חמותה, ואת אוריא. כמובן שיש גם את יוסקה בפורום השני, אבל הסיפור על אימו הרי מוכר מאד, ידוע ומפורסם (יש לנו שם אפילו כתבה די חדשה עליה). לגבי החברה מ-73, אני חושבת (כרגיל - במלוא הצניעות הראוייה), שאני יודעת ומכירה את הנושא אפילו יותר מהם, ורבים מהם נדהמו, והשלימו חלקי פאזל כשקראו את המחקר שלי. זאת מהסיבה הפשוטה (כמו שיוסקה מרבה להגיד) - הם הרי לא היו פה. ומן הסתם, כאשר חזרו, היתה להם מלאכת שיקום ממושכת מכדי להתעסק במה היה כאן... אגב, למה שלא תרים את הכפפה שאני מרבה לזרוק כאן, ולא רק תבקר בפורום, אלא תצטרף אלינו למסע בשביל ישראל? אנחנו עוברים שם חוויות מדהימות ומרגשות מאד, כולל גילויי לב של אנשים שזו פעם ראשונה בחייהם שהם בכלל "פותחים את הפה" בפני זרים. ודבר נוסף - אני חושבת שבפורום של ערים בלילה לא דנים יותר בנושא השבויים של היום, מאז השטיפה האחרונה-האיומה שבן זוגי ואני חטפנו מאחד מבני המשפחה. אמנם ראיתי שהיום עלתה גם לשם הכתבה על גולדווסר, אך נראה שהעברנו את דעתנו ותגובתנו למיילים פרטיים ולשיחות פרטיות, או כמו במקרה של יעולה, אוריא ושלי - עברנו הנה (למרות הקללות ומספרי הצנזורה)...