אני אענה לך רק על דבר אחד שהעלית על הכתב,
ומתשובתי הזו אני מקווה שמי שצריך - יסיק את המסקנות ויפעל על פיהן. תגובתי תהיה למילותייך: "אלה העוסקים במידת הבוטות והנחרצות מול מידת האיפוק והמתינות" ולשם הבנת העניין אני אתן לך שוב את "בתיה ארד" כדוגמא. כשבתיה ארד הלכה לעולם השקט, הכתבות שרצו כמעט בכל אמצעי התקשורת דיברו על היותה אישה דגולה ואצילת נפש שנהגה כבוד במערכת, בצבא ובחיל האוויר - גם כשאיכזבו אותה! בתיה אמנם פעלה בדרך אצילית. היא מעולם לא תקפה את המערכת וכל מה שנאמר לה בישיבות סגורות היא קיבלה והאמינה! אבל בתיה ארד, כשהלכה לעולם השקט, הלכה כאישה דגולה ואצילת נפש ובנה, רון, עדיין לא פה! חמותי שתחייה לא בחלה בשום דרך ו/או אמצעי כדי להשיב את בנה משבי האויב, ולכן סביר להניח שהיא לא תיזכר ל-עו-לם כאישה דגולה ואצילת נפש. חמותי שתחייה נהגה כבוד במערכת הצבאית שבוע בדיוק מהיום שהודיעו לה שבנה נפל בשבי. אחר כך היא הבינה ש"מחרטטים אותה" (בלשון העם) ואז היא עשתה הכל! והכל כלל בין היתר: 1. להתקשר לרמטכ"ל בשעות לילה מאוחרות (0200 בלילה, 0400 לפנות בוקר) רק כדי לקבל תשובה לשאלה שעלתה בדיוק בזה הרגע בראשה. 2. להגיע למטה הרמטכ"ל בקריה ללא הודעה מוקדמת רק כדי לשוחח עם הרמטכ"ל על דרך מסוימת שעלתה בראשה, ולא שינתה לה העובדה שהוא בישיבה כזו או אחרת, וגם כשפעם אחת מבין רבות היא הגיעה למטהו כשהוא ניהל ישיבת מטה בה ישבו כל מפקדי החילות (מפקד ח"א, מפקד ח"י, מפקדי חי"ר וכו' וכו'). היא נכנסה/הוכנסה באמצע הישיבה, הוצגה בפני כולם, לחצה את ידי כולם, שאלה את שאלותיה, קיבלה את תשובותיה והלכה. 3. להתקשר לשר הביטחון בכל שעה משעות היממה כדי לקבל תשובה לשאלות שהיו בליבה. 4. לדפוק על השולחן כשהישיבות שקראו להם להגיע אליהם היו "מצוצות" מהאצבע ונעשו רק כדי "להרגיע" את ההורים. 5. לדפוק על השולחן ולפוצץ ישיבות רבות בגלל תשובות שיקריות שקיבלו ההורים בישיבות כאלה ואחרות. 6. לשבת מול ראש ממשלת ישראל דאג מנחם בגין, ובעוד הוא מחזיק בהיסוס רב את העט בידו כדי לחתום על שמות המחבלים שיוחזרו תמורת בנה ושבעת חבריו, אמרה את המילים הקשות ביותר שגרמו לו בסופו של עניין לחתום! ועוד ועוד ועוד ועוד. חמותי שתחייה, לאחר המאה ועשרים שלה לעולם לא תיזכר כאישה דגולה ואצילת נפש - אבל כל מה שהיא עשתה בצורה הבוטה והנחרצת ביותר - הביא להשבת בנה הביתה! חמותי שתחייה, כשפוצצה את הישיבה האחרונה בה נכחו כל ההורים, קיבלה תפיחה על השכם מאחד ממובילי הישיבה, והמילים שלו היו: "אל תדאגי. יהיה בסדר. את אמא! את א-מא!" וזה היה האות שעסקת שחרור שבויים בזה הרגע נחתמת! שמע בן תרצה, כשחיי היקר לי מכל יהיו נתונים בידיהם של אחרים, אם בוטות ונחרצות ישיבו אותו אליי! (ואני לא מדברת על זמן אלא אך ורק על השבתו. השורה התחתונה - השבתו!!) - בדרך זו אבחר. אהיה בוטה ונחרצת - אבל אדאג שהוא ישוב !! לא מעניין אותי שלא אכתב בדפי ההיסטוריה כאשה גדולה, דגולה ואצילת נפש. מעניין אותי שאת יתרת חיי אעשה הכי קרוב ליקר לי בחיי!
