בהמשך לשרשור של מיכאל - ילד עוין

[yaeli4]

בהמשך לשרשור של מיכאל - ילד עוין

רציתי לברך בברוכה הבאה את "מתאמצת" שהכניסה תגובה לשרשור של מיכאל אבל השרשור כל כך ארוך, אז החלטתי לפתוח חדש, ברשותך, רולן. רולן, אם לא נראה לך אז תדביקי את ההודעה הזו לסוף השרשור ההוא.

 

[yaeli4]

לא עוזבים ילד בשביל גבר!!!!

זו תשובתי לך, מתאמצת, לגופו של עניין. הצעת למיכאל שזוגתו תעבור אליו כמה ימים בשבוע וילדיה יבשלו עבור עצמם. אני נורא מתנגדת להצעה. ילד לעולם לא שוכח דבר כזה, שאמא שלו עזבה אותו למען גבר אחר. שבלילה, אם היה לו חלום רע, או חום גבוה, לא היה מי שילטף וירגיע. ונכון, יש לה ילדים גדולים, אבל הם עדיין ילדים וקטינים. אסור לעזוב אותם ללילות שלמים בעד שום הון שבעולם!!!!!! ואגב, נדמה לי שילד אחד שם, הוא בן 14, קראי את ההודעה הפותחת של מיכאל בשרשור, שם הוא מפרט את גילאי הילדים.

 

[קורין1]

נכון, לא עוזבים ילד בשביל גבר.....

וצריך לראות מה באמת מפריע לילד, אם אין כימיה בן הילד לגבר זאת בעיה, אבל, רק שתדעו כל פעם שיצאתי עם גבר והרגשתי שאין כימיה, פשוט נפרדנו, עם כל הכאב ילדים הם קודם כל. מזל שיש כימיה בן ילדיי לחבר שלי, אלוהים יודע מה הייתי עושה, אני לא יכולה בלעדיו.

 

[yaeli4]

קורין, אני לא חושבת שצריך לעזוב

גבר אם אין כימייה בינו לבין הילד. אבל בוודאי שלא לעזוב את הבית עם הילד בתוכו, ולעבור לגבר, גם אם זה לכמה ימים בשבוע וגם אם הילד בן 14 או 17. הנזק הוא עצום!!!!!!!!!! ילד לעולם לא ישכח לאמא שלו את זה. לעולם!!!

 

[הפרי האסור 2003]

אני מסכימה איתך במאת האחוזים

כל מילה זהב. את צודקת. לא עושים דבר שכזה.

 

[מתאמצת]

לא עוזבים ילד אף פעם. נקודה

לא זה מה שכתבתי. ותודה על ה"ברוך הבא". האמת שכבר כתבתי פה אבל תמיד נעים להתקבל בברכה.

 

[yaeli4]

מתאמצת, אז אולי תסבירי את עצמך

כי הלכתי וקראתי שוב את שתי ההודעות שלך למיכאל והמסקנה שלי לא השתנתה. אני לא תוקפת אותך אישית, חלילה. אני רק אומרת שאסור לעזוב ילד בכל מקרה שהוא, בשביל שום דבר. ואגב, באמת התכוונתי להגיד לך ברוכה הבאה, ולהכיר יותר. חבל שהגבת בציניות כי באמת שלא התכוונתי חלילה לתקוף אותך אישית. להפך, ספרי יותר על סיפורך שלך. שבי איתנו ונכיר אותך יותר.

 

[מתאמצת]

מצטערת שהובנתי צינית,

ממש לא התכוונתי. אני קוראת הרבה בפורום זה ושמחה לתרום מנסיוני. זה בסדר גמור שחושבים אחרת, במיוחד בנושאים טעונים כגון אלה שאנו עוסקים בהם. וכעת אציג מעט את עצמי - אנחנו משפחה מורכבת ולשנינו אלו הנישואים השניים. יש ילדים (גם כלות/חתנים ונכדים) מכל הכיוונים וגם משותפים. אנחנו ביחד יותר מעשר שנים ועל טענה אחת אני חותמת בשתי ידיים: האהבה מנצחת.

 

[קורין1]

כשאין כימיה בין הגבר שאני.....

אוהבת והילד שלי, זה מצב שיוצר המון כעסים, והמון צער, המון כאב, אם מנסים לשנות את פניי הדברים ולא רואים שינוי, אין טעם להמשיך הם יהיו בתחרות, ואני חושבת שמי שיהיה לו הכי קשה זה לי, כי אני נמצאת בין הפטיש לסדן, מצד אחד הילד שאני אוהבת, מצד שני הגבר שאני אוהבת. ולעזוב את הבית בשביל גבר שאני אוהבת???? אין סיכוי כזה

 

[אילנהחלפ1111]

אבל למה צריך לעזוב חבר אפשר לנהל...

מערכת יחסים כשכל אחד בביתו רוצים לישון יחד אפשר בימים שהילדים אצל ה-X או מודיעים לילדים ומשאירים טלפונים פתוחים וישנים אצל החבר הילדים בוגרים גם הם באים מבילויים בשעות מאוחרות ובכלל ילדים צריכים להכיר בזה שלאמא יש חבר וחיים משלה וזאת עובדה אי אפשר שהילדים ינהלו לנו את החיים צריך להתחשב אך לא לתת להם את הכוח שיחליטו לנו עם מי להתחבר אילנה באהבה ובהתבוננות מגיעים לשלימות

 

[קורין1]

למזלי זה לא קרה לי, אבל אם יקרה

אני כבר אדע מה לעשות, זה בעייתי

 

[b4icu]

אתם קצת מפספסים את הנקודה ../images/Emo70.gif

שלום הילדים שלה, הם בני ה-17. שלי, בנות 17 ו-14 גרןת עם אמם אך מבקרות אותי לעיטים תכופות. אנחנו כבר גרים בנפרד (מסיבה זו) וזה הכניס מכה לא קטנה לקשר שלנו. זה כמעט וגמר אותו, אחרי 3 שנות מגורים משוטפים... הילדים שלה, בני ה-17 (תאומים) הם העוינים, ואיתם יש לי בעיה. במיוחד עם אחד מהם. האפשרות שהילד ישאר לבד וכו' נראים לי מצחיקים כי הילד עצמאי, בא והולך בלי לדפוק חשבון ואין לדעת מתאי יבוא או ילך. גם רוב הזמן הוא בכלל לא ישן בבית, במהלך השנה הם בפנימיה, ובחופשים אצל חברים וכו'. בלי קרש אם אני מגיע לערב לבת הזוג או לא. כך הם מעדיפים וזהו. אף אחד לא אמר להעדיף בן זוג על ילד! אבל גם לא מקובל עלינו שילד יקבע לנו איך נחיה ועם מי. כמי שחיפש הרבה (ומצא), זוגיות שניה היא דבר קשה ומורכב. כדי לזכות בכך, הלכתי דרך ארוכה מאוד. אהבתנו, היא עניין מאוד מיוחד וחזק. לא בטוח שבכלל ץבינו על מה אני מדבר. לא חשבנו להרשות לילדים (יצורים אנוכייים ולא ממש מבינים) להחליט לנו. לאילו שהלינו שויתרו על זוגיות עד שילדיהם יפרחו מהקן, זה נחמד. למה לא החזקת את הזוגיות (האב המקורי של הילים) כדי שיגדלו בסביבה הנכונה? אם כבר בחרתם לפרק את הזוגיות ולהעביר את הילדים את החוויה הזו, הרי עשיתם זאת כדי לתת לעצמכם זוגיות טובה, אז מה בדיוק הקטע? אני מאמין שיש עוד גורם שלא הוזכר, שהביא אותך לבחירה הזו. עבורינו, זוגיות היא הדבר הכי חשוב בחיים. אם מישהו בפורום הזה לא מבין את זה, ראוי שיברר קצת...ילדים לא היו בזוגיות הראשונה שלנו, והם לא יהיו לידינו אחרי שיתבגרו. בן/בת הזוג יהיו לידינו תמיד, לאורך כל החיים. אז מי שנותן לילד בשנות הבגרות (טיפש-עשרה) להחליט עבורו אים ועם מי יחיה, שיבושם לו. בגדול, למרות שהשירשור שלי העלה כמה נושאים ואמירות מועילות, תצערי לא התמקדו בנקודה (איך להתמודד או לתת כלים להתמודד) עם הילד העוין. כנראה שאין תשובה אחת או תשובה בכלל...? שוב אני מודה לכם וסופשבוע נפלא לכולכם.

 

[יונה לבנה 1]

b4

אכן לא הבנו אותך באופן מדוייק ,כל אחד לקח את הדברים למקום שכואב לו או מוכר לו,ובסך הכל יצאו כאן דיונים מאד פוריים ועל כך תודה לך. טיפ איך להתנהל עם ילד עוין ? אני מאמינה שתקבל עכשיו תגובות שונות ומשונות שרובן יצאו שוב מהמוכר והידוע של רובנו,השאלה מה אתה מוכן לתת? ואם בכלל? אני הבנתי מדבריך שאין לך כל כך רצון לתת ,כי כבר עשית לא מעט ולא קיבלת בחזרה יחס הוגן. אתה בעצם אומר שהבנים לא נמצאים בבית רוב הזמן ,והם גם עם רגל אחת בדרך לצבא. אין כאן אפילו מקום ללכת ליעוץ משפחתי מהסיבה שהם גדולים ובטח לא יסכימו לכך. סבלנות,ויכולת איפוק נראים לי היחידים שנשארו לך בשק האפשרויות,לי אישית זה לא עזר,אני תקווה שלך יש אהבה גדולה בלב לבת זוגך כדי שתתאפק עד שהם יצאו מהבית. למרות הכל אני חושבת שהעבודה הנכונה והעיקרית היא של בת זוגך ,והיא זאת שצריכה לקחת אחריות על הכאב שלך והסבל.....בדיוק כמו שאתה היית עושה. בהצלחה

 

[yaeli4]

מיכאל, ניסינו לעזור, אל תכעס עלינו

הרי הפורום זורם לכל מיני כיוונים ולכל אחד פרשנות משלו. אתה נשמע קצת מבואס שלא המצאנו לך איזשהו שיקוי קסמים כדי שהכול יסתדר, אבל תאמין לנו שאם היה לנו, היינו שותים אותו בעצמנו. בכל אופן, מה שכתבה לך יונה לבנה, זה בעצם תמצית העניין. אין הרבה מה לעשות. אם יש בלבך אהבה כלכך גדולה לבת הזוג שלך, צריך פשוט להמתין בסבלנות, ממילא הם באמת גדולים. זה מתסכל ומעצבן, אבל אין ברירה. לדעתי, השלווה שלך איתה, שווים הכול, אם חיכית עד עכשיו, חכה עוד קצת ותתאפק. ואגב, השרשור שלך לקח את כולנו לכל מיני כיוונים וזה גם טבעו של דיון בפורום. לפעמים מגיעים למחוזות אחרים ולפעמים לא, אבל מכל עצה יוצאים נשכרים ובעיקר כי נחשפים לדעות שונות ורעיונות שונות. בהצלחה רבה לך,

 

[מתאמצת]

מיכאל, אולי תפרט יותר?

למעשה התאומים אינם בבית כמעט. כיצד העוינות שלהם באה לידי ביטוי? למה היא כל כך משפיעה על הזוגיות שהם אינם? מה קרה לאחרונה לאחר שלוש שנים שבגללו כמעט ונפרדתם?

 

[b4icu]

הבהרות...

שלום כאשר הילד או הילדים לא בבית, אין שום בעיה. זה נראה לי די ברור. מדובר כמובן בזמן שהילד כן בבית, בבואו ובלכתו. שלוש שנים: זה החל בכך שעברנו לגור ביחד, בבית שכור (לא שלי ולא שלה). זה החל יפה, הילדים כבר קבלו את המצב, ונראה על פניו שזה יסתדר... ברם, כמי שחי, פרנס והיה מבוגר בבית, היו כמה דברים שלא חשבתי לעבור עליהם לסדר היום. בעיקר שקט אחרי 23:00 ולא להיות תורן כלים של הילד. הילד לא מסוגל לקבל שום מרות ולא מוכן להתמודד עם כלום. הוא בחר ללכת לפנימיה בניגוד לרצון האם ובאופן מאוד בוטה ואלים. בחרתי שלא להתערב. האם טענה כנגדי, שהיא הייתה מצפה ממני לעמוד לצידה, בדיוק כשם שהיו נטפלים אליה ברחוב ע"י גבר אחר מקללים ומגדפים אותה, לא הייתי אמור לעמוד מהצד? אז עמדתי לצידה...ושם טעיתי. הילד והאם נותרו ילד ואם גם אחרי והתפיסו. אני והוא משכנו את העבר להווה. לאחר מרורים, לאחר שהילד העניש את אמו בהתנתקות מוחלטת, חזר הביתה ובגדול. האם אמרה, אני לא רוצה לאבד אותו שוב וכו', ואני הבנתי שאם אשאר לגור שם זה הולך להיות סיוט. כמו כן, בנותי שלי נותרו "בחוץ", ולבקשתי רציתי גם אני לקבלן חזרה. התשובה שקבלתי, קודם שלי, וכאשר יהיה לי כוח אתפנה גם לשלך... זה הספיק עם עוד 2-3 מריבות לקום ולעזוב. למה זה כמעט התפרק: כי בת הזוג ראתה בזה הליכה לאחור, והיא אמרה שבזוגיות היא הולכת רק קדימה. אחרי כחודש של נתק, האהבה החזירה אותנו, אבל זה לא בדיוק כמו קודם. גם הנושא הזה, של ילד עוין, עליו אני מנסה שוב ושוב לקבל קצת עזרה, לא מוסיף כי אם גורע. המחשבה ל-"להנות" מחברתו הרבה פעמים עולה כשיקול אם לשים פעמי לבת הזוג או לא! מדובר במרחק נסיעה של 50 ק"מ. אני תקווה שאת מבינה עכשיו יותר טוב...

 

[b4icu]

המשך...

שלום עוינות ואוירה, דוגמאות. לא מדבר. הוא מצלצל בדלת אני ניגש לפתוח הוא נכנס, בלי שלום בלי מילה. התחושה הנפלאה: נער המעלית פתח לו את הדלת... אמירות רומזות בדיבור עם האם, כמו אני יכול לישון בבית היום בלילה? והמשמעות של הדברים: "הוא לא יושן פה, נכון"? אין מצב שנישב ביחד ליד אותו שולחן ונאכל! עכשיו, תנחשי מי מבשל: אני או הוא? הגיע יום שישי בערב, ואנחנו רוצים לשבת לאכול. לא נראה לי כל המצב, מה אגיד לך, זה נעשה בהפגנתיות! גם הדברים שנאמרים מאחורי הגב ומחלחלים, ובכלל, שפת הגוף, הפרצופים, הסיגנון וטון הדיבור כאשר הוא מדבר על... התנהגות בבית בנושאים כלליים: להשאיר מים חמים - בלי התחשבות לכבות או להדליק מזגן (מרכזי) בלי התחשבות חוסר התיחסות לדברים שמטופלים על ידי בבית: כמו להכנס עם האופנוע, לגינה שאני מטפח, כמו ללכלך יום אחרי שניקיתי את כל הבית, וכו'. אני מקווה שהמצב יותר ברור. בנוגע לתכיפות, לא יהיה מצב שהוא יהיה בבית והוא יפספס הזדמנות. אז כל מה שנותר, זה לקוות שלא יהיה בבית. זה קצת לא נעים לחיות ככה. האם אני לא בסדר שזה מציק לי?

 

[הפרי האסור 2003]

ברור שאתה בסדר על זה שזה מציק לך

אך אתה גם לא יכול לדרוש מבת זגותך להעדר מהבית כמה לילות בשבוע. התאומים כבר גדולים בני 17 עוד קצת הם ילכו לצבא אולי ישתנו אולי לא אך בבית הם לא יהיו הרבה וכשכבר יהיו לא יהיה להם כוח לריב. הם רק ירצו לנוח. אתה צריך למשוך עוד קצת.

 

[*יערית]

שלום איש...

שאלה... האם היחס הזה של הנער מופגן גם כלפי אימו? האם זה משהו בבסיס החינוך שאותו קיבל? כל מה שאתה מתאר לנו אותי מקומם בתור אם, בתור מחנכת...האם כך אני רוצה שילדיי ינהגו? חלילה...אני משתדלת ומשתדלת לגדל אותם לדרך ארץ ונימוס,וממש לא מעניין אותי שאומרים שילדים אחר כך לומדים בבית הספר או ברחוב, רוב משקל החינוך והבסיס שלנו כבני אדם בא מהבית,מההורים, אז אולי זה לא אתה..וזה בטח לא ההוא...זה פשוט הם בבסיס שלהם...החינוך "הפרוץ",החינוך שאומר מותר לעשות ולומר הכל, אין גבול,אין כבוד.... אני רק חושבת..בטח שלא חורצת את דינה של בת זוגתך כאם ומחנכת. אין לי מטה קסמים שיוכל לעזור לך בתשובות, אך אולי בכל זאת התעלמות מהנער תוביל לשקט נפשי אצלך ובזוגיות!

 

[b4icu]

כל הכבוד ../images/Emo140.gif

שלום יערית עלית על נקודה כואבת בחינוך, ובאמת הילד קיבל חינוך "פרוץ" שבו הכל מותר! באמת אין לו גבולות או כבוד. האם, מחד חושבת שזו דרך נכונה לחנך (לגדל) ילדים, מצד שני ברגעי חולשה היא מודה שהחינוך הוא לא הצד החזק שלה. בהקשר הזה, זה לא חלק מהמשוואה. הילד, הוא דבר נתון. חשבתי בתחילת הדרך, שבמתן דוגמא אישית ובדרכי תמריץ (בנתינה) אוכל להביא לשיפור. טעיתי. הדוגמא האישית קבלה בוז ובעיקר כפיות טובה. כך גם הנתינה. ההתעלמות היא הדרך בה אני נוהג, וזה בהחלט הדבר ההגיוני והטבעי לנהוג בו. אך הבעיה היא עם התחושות שלי, להמצא שם ולהרגי מעוים ולא רצוי. לכך חשבתי למצוא פתרון. כמו כן, הרעיון הזה להתעלם, טוב לטווח הקצר. לטווח הארוך זו פצצת זמן. זה יכול להיות כמו ביום שישי האחרון שהם הלכו לאכול ואני העדפתי שלא, ובשבת בצהריים הפוך, אנחנו ישבנו לאכול והוא העדיף שלא. מה יהיה מחר, כאשר נרצה לנסוע לאיזה מקום או משהו יותר רשמי, כמו ארוע משפחתי? מניסיון, כאשר הזמנה או חג מגיע, זו הופכת להיות פצצת זמן!