נער ואחריות ../images/Emo151.gif
שלום ראשית, באוי ונניח שנערים שונים, לוקחים אחריות באופן שונה. אחריות, היא עניין של בגרות. בנידון, הנער לא לוקח אחריות אפילו על נקיון האסלה שבה הוא מחרבן (סליחה על הביטוי), אז מה נצפה ממנו בעיניין פעוט כמו חיי שתי מבוגרים שמצאו את אוזרם זה בחיקו של זה, אחרי טלאות. אין לי ספק שמה שמוביל את הנער הוא רגש אחריות עילאי... אז ככה, בכל הקשור לאחריות, הנער הוא ילד. וזה מה שמעצבן. זהו גיל שהם נראים כמו מבוגרים, צורכים כמו שתיים ולוקחים אחריות של תינוק בן שלוש. הנער מחשיב עצמו כמבוגר. מעשן, נוהג באופנוע, בא והולך כרצונו, עושה כרצונו. מי יגיד לו, הוא כבר גדול! הוא מקיים חיי מין מלאים, מביא חברה שותה (חריף) ואולי גם עוד... הוא מרוויח פה ושם לפרנסתו, מסתובב עם 50 ש"ח, מצית וסיגריות כמו שלוך. על פי כל הסממנים הוא גדול. הוא לא גדול באחריות לחיי אימו והרס שלהם? הוא לא גדול בהבנת המשמעויות, חומרת המעשים או ההשלכות הרגשיות שלהם. הוא לא גדול כדי לשאת בתוצאות. המצפון של הנער נקי כמו טלית של חג! הוא מעולם עוד לא השתמש בו. וכך, בעיני הנער, החיים שלנו מקבלים בערך אותה אחריות כמו האסלה שהותיר. אם אמו תרצה היא תנקה... נכון, הנער יכול לקחת אחריות. אבל הוא לא רוצה. כמו שאינו לוקח אחריות על שום דבר אחר בחייו, כי הרבה יותר טוב לו בחיים בלי אחריות. האם לדעתך הנער (הגדול) מבין את הקשר בין מזיק לאחריות? כמו אותו נער שמכסח סמל של רכב חדש, מרים אנטנה של פלאפון מרכב, כדי להכות בחברו ולזרוק, או נכנס עם עוד 5 (ילדונים בני 17) למונית, ובסוף הנסיעה לא משלם ובורח (טוב שאינו רוצח את הנהג...). ובנוגע למה ההורה חייב. הוא לא חייב כלום. השאלה אם הוא רוצה? בהתחלה הוא רצה, הוא עשה הכל... הנער מלא האחריות עשה לה בית ספר. עכשיו ההורה אולי רוצה אבל פוחד. פוחד מעוד בית ספר, מלאבד את הקשר עם הילד, מעוד צרות. לא, הוא לא חייב. "מקסימום" ילך לו הקשר.