בואו נדבר על הילדוּת
- פותח הנושא אבא גאה
- פורסם בתאריך
תומס וולדון
New member
אני זוכר
שתמיד הייתי בדרך כלל הבן במשחקים. דוגמאות: 1. היה לנו עץ מגניב בחצר ואני וחברה שלי היינו משחקים בחללית או בכלמיני סיטואציות היררכיות, ואני תמיד הייתי המפקד. 2. עם חברה אחרת הייתי משחק בזוג נשוי, אני הייתי הבן והיא הבת, היינו רוקדים ואלס ועושים כאילו אנחנו מתנשקים. אחר כך היא סיפרה לי שהיא זוכרת שגם היינו מודדות שמלות וכאלה. את זה אני לא זוכר. האמת שהיינו מסתירים את זה בגלל האינטימיות שהייתה שם, לאו דווקא בגלל המשחק המגדרי. שתמיד הייתי מתחפש לבן או לא לבת: ליצן, נסיך, פיטר פן, מנקה ארובות. כמנקה ארובות אפילו קראתי לעצמי תום. אני סבור שהזכרונות שלי מעט מוטים, כי אני ממעט לזכור דברים נשיים, כמו שאמא הייתה מלבישה אותי בשמלות כילדה קטנה. גיליתי את זה בתמונות. ופעם בכלל לא קישרתי את הזכרונות האלו לטרנסיוּת אלא ללסביוּת. לכן גם היום אני מסרב לקשר אותם בכוח לטרנסיות אלא מעדיף להשאיר אותם ככה, בלי הקשר. לא יודע אם בצדק. לא התביישתי. ההורים אף פעם לא דיברו איתי על זה.
שתמיד הייתי בדרך כלל הבן במשחקים. דוגמאות: 1. היה לנו עץ מגניב בחצר ואני וחברה שלי היינו משחקים בחללית או בכלמיני סיטואציות היררכיות, ואני תמיד הייתי המפקד. 2. עם חברה אחרת הייתי משחק בזוג נשוי, אני הייתי הבן והיא הבת, היינו רוקדים ואלס ועושים כאילו אנחנו מתנשקים. אחר כך היא סיפרה לי שהיא זוכרת שגם היינו מודדות שמלות וכאלה. את זה אני לא זוכר. האמת שהיינו מסתירים את זה בגלל האינטימיות שהייתה שם, לאו דווקא בגלל המשחק המגדרי. שתמיד הייתי מתחפש לבן או לא לבת: ליצן, נסיך, פיטר פן, מנקה ארובות. כמנקה ארובות אפילו קראתי לעצמי תום. אני סבור שהזכרונות שלי מעט מוטים, כי אני ממעט לזכור דברים נשיים, כמו שאמא הייתה מלבישה אותי בשמלות כילדה קטנה. גיליתי את זה בתמונות. ופעם בכלל לא קישרתי את הזכרונות האלו לטרנסיוּת אלא ללסביוּת. לכן גם היום אני מסרב לקשר אותם בכוח לטרנסיות אלא מעדיף להשאיר אותם ככה, בלי הקשר. לא יודע אם בצדק. לא התביישתי. ההורים אף פעם לא דיברו איתי על זה.
ברור שאין קשר ../images/Emo8.gif
בכלל, מה פתאום? אני זוכר שני מספרים: אחד, לכמחצית מן הנשים בכלל, ושלושת רבעי מהלסביות, יש תקופה של "טום-בוי" (שזו גם כן שאלה טובה מה זה בדיוק ואיך מגדירים אותה). השני, לכשמונים אחוז מההומואים-הבנים היתה תקופה שבה הם היו "ילדים נשיים" (באמת אנחנו מחכים לוידוי שלך, אבאגאה, העסק הזה עם הילד- זה לא גנטי?). הטרנסימות כנראה לא נספרו בסטסטיסטיקות, בין השאר אולי מפני שהמחקר מכיר מעט מאוד טרנסימות (בד"כ מתרכזים בטרנסקסואלימות), ולמיטב ידיעתי חוקר אותם עוד פחות. (אפילו מחקרים רפואיים הגונים על טיפולים בהורמונים, נתוחיים וכו', שזה אלף-בית של כל מחקר רפואי, אין).
בכלל, מה פתאום? אני זוכר שני מספרים: אחד, לכמחצית מן הנשים בכלל, ושלושת רבעי מהלסביות, יש תקופה של "טום-בוי" (שזו גם כן שאלה טובה מה זה בדיוק ואיך מגדירים אותה). השני, לכשמונים אחוז מההומואים-הבנים היתה תקופה שבה הם היו "ילדים נשיים" (באמת אנחנו מחכים לוידוי שלך, אבאגאה, העסק הזה עם הילד- זה לא גנטי?). הטרנסימות כנראה לא נספרו בסטסטיסטיקות, בין השאר אולי מפני שהמחקר מכיר מעט מאוד טרנסימות (בד"כ מתרכזים בטרנסקסואלימות), ולמיטב ידיעתי חוקר אותם עוד פחות. (אפילו מחקרים רפואיים הגונים על טיפולים בהורמונים, נתוחיים וכו', שזה אלף-בית של כל מחקר רפואי, אין).
לדעתי לא חייב להיות קשר.
ובכלל, הרי מחקרים כאלה הרבה פעמים יוצאים מראש להוכיח, למשל, שיש קשר. ואני לא מדברת אפילו על מחקרים שבתום לב מצליחים להיות מטומטמים להפליא. לא בלתי סביר, למשל, שהלסביות שהשתתפו במחקר באות מאותה חברה פחות או יותר, או שהן פירשו מחדש את מה שקרה בהתאם למחקר, וכו' - זה נורא טבעי. נראה לי הגיוני שלפעמים זה קשור ולפעמים לא. אני חושבת שאני, למשל, נמשכת לבנות *חלקית* מהמקום שממנו אהבתי גיבורות ובובות וכל זה - מהמקום שבו אני בפשטות אוהבת נשים... ולא נראה לי שמשם אני אוהבת להתלבש כמו אישה. להיפך - הנשיות שלי יוצאת הרבה פעמים בלהתלבש כמה שפחות, לבוא מסמורטט, לבוא פשוט עם הגוף שלי.
ובכלל, הרי מחקרים כאלה הרבה פעמים יוצאים מראש להוכיח, למשל, שיש קשר. ואני לא מדברת אפילו על מחקרים שבתום לב מצליחים להיות מטומטמים להפליא. לא בלתי סביר, למשל, שהלסביות שהשתתפו במחקר באות מאותה חברה פחות או יותר, או שהן פירשו מחדש את מה שקרה בהתאם למחקר, וכו' - זה נורא טבעי. נראה לי הגיוני שלפעמים זה קשור ולפעמים לא. אני חושבת שאני, למשל, נמשכת לבנות *חלקית* מהמקום שממנו אהבתי גיבורות ובובות וכל זה - מהמקום שבו אני בפשטות אוהבת נשים... ולא נראה לי שמשם אני אוהבת להתלבש כמו אישה. להיפך - הנשיות שלי יוצאת הרבה פעמים בלהתלבש כמה שפחות, לבוא מסמורטט, לבוא פשוט עם הגוף שלי.
<->
המ..אני זוכר שתמיד התנגדתי ללבוש שמלות,לשים עגילים..ואם כבר אז רק אחד..היו הרבה מהמשפחה שקראו לי "בני" <
> וגם בלשון זכר. וכל מי שראה אותי ישר אמר שזה ילד. שיחקתי במשחקים שנחשבים של בנים,אהבתי מאוד מאוד כדורגל ובכלל משחקי כדור.. ברביות? לא
גזרתי לברביות של אחיות שלי את השיער רק.
ובכלל לא התביישתי מזה\להסתיר..לא היו תגובות התנגדות..
המ..אני זוכר שתמיד התנגדתי ללבוש שמלות,לשים עגילים..ואם כבר אז רק אחד..היו הרבה מהמשפחה שקראו לי "בני" <
גזרתי לברביות של אחיות שלי את השיער רק.
לא היה ביג דיל
שיחקתי תמיד במשחקים "של שני המינים", בעידוד אמא הפמיניסטית. הייתי שנים נסיכה קטנה, עם הדברים שיפים שהיו נורא יקרים ללבי, חרוזים ונוצצים ובובות ובשמים ושרשראות וכל זה. מצד שני אני גם זוכרת את עצמי משחקת בלהציל את הבובות שלי, דברים מהסוג הזה. הגיבורות שלי היו יפות, היו הרבה פעמים אנדגדוגיות, ולא זכור לי שהפלתי בין כאלה שיושבות בבית (דרדסית) לבין נשות פעולה (וונדר וומן, ג'יג'י). אבל הן לרוב היו נשים. אמא שלי עדיין מספרת איך אהבתי ברביות, ורציתי קן רק בשביל שאני אוכל לחקור בניחותא את קונספט הזין. ברגע שהסתבר שלקן אין זין אבדתי כל עניין בו לגמרי (מצב שנשאר. תמיד חשבתי שברבי חזקה יותר, יפה יותר וכו'). כשקצת גדלתי, איפשהו ביסודי (אולי קודם), התווספו לעניין גיבורים זכרים שרציתי להיות כמותם (שרלוק הולמס, יופיטר משלישיית הבלשים, כל מני מטולקין. לא שהם באו במקום הנשים - איילונווי של לוייד אלכסנדר, אאווין של טולקין, שרה אחת של אגתה כריסטי...). אם זה משנה - היתה לי חברה טובה מגיל שלוש, שתמיד שנאה שמלות, התרוצצה בשיער קצר, סירבה לשחק בבובות ותמיד שברה איברים בטיפוסים וכאלה. עד כמה שידוע לי (מעודכן לגיל 20 בערך), היא סטרייטית ובחורה.
שיחקתי תמיד במשחקים "של שני המינים", בעידוד אמא הפמיניסטית. הייתי שנים נסיכה קטנה, עם הדברים שיפים שהיו נורא יקרים ללבי, חרוזים ונוצצים ובובות ובשמים ושרשראות וכל זה. מצד שני אני גם זוכרת את עצמי משחקת בלהציל את הבובות שלי, דברים מהסוג הזה. הגיבורות שלי היו יפות, היו הרבה פעמים אנדגדוגיות, ולא זכור לי שהפלתי בין כאלה שיושבות בבית (דרדסית) לבין נשות פעולה (וונדר וומן, ג'יג'י). אבל הן לרוב היו נשים. אמא שלי עדיין מספרת איך אהבתי ברביות, ורציתי קן רק בשביל שאני אוכל לחקור בניחותא את קונספט הזין. ברגע שהסתבר שלקן אין זין אבדתי כל עניין בו לגמרי (מצב שנשאר. תמיד חשבתי שברבי חזקה יותר, יפה יותר וכו'). כשקצת גדלתי, איפשהו ביסודי (אולי קודם), התווספו לעניין גיבורים זכרים שרציתי להיות כמותם (שרלוק הולמס, יופיטר משלישיית הבלשים, כל מני מטולקין. לא שהם באו במקום הנשים - איילונווי של לוייד אלכסנדר, אאווין של טולקין, שרה אחת של אגתה כריסטי...). אם זה משנה - היתה לי חברה טובה מגיל שלוש, שתמיד שנאה שמלות, התרוצצה בשיער קצר, סירבה לשחק בבובות ותמיד שברה איברים בטיפוסים וכאלה. עד כמה שידוע לי (מעודכן לגיל 20 בערך), היא סטרייטית ובחורה.
אם זכרוני אינו מטעה אותי...
אז ככה... בגן תמיד הייתי ב"חבורה" של הבנים , תפקדתי אפילו כ"מס' 2" בקבוצה שלי כשהיתה יריבות בין קבוצת בנים אחת לשניה בגן, כך שכשהיו "מלחמות" בין הקבוצות הייתי מול "מס' 2" של הקבוצה השנייה (מסתבר שהייתה היררכיה ברורה מאד ומעמדות). גם אני במשחקי תפקידים עם בת הדודה שלי תמיד "גילמתי" בן. עליי לציין שגדלתי במשפחה דתית על גבול החרדית (או חרדית על גבול הדתית-לאומית) וזכור לי שמגיל מאד קטן סירבתי ללבוש שמלות , אמנם לא יכלתי ללבוש מכנסיים , אבל עברתי לחצאיות (הרע במיעוטו ככל הנראה בזמנו) וכשגדלתי קצת "ננעלתי" על חצאיות דגמ"ח בלבד. גם לא סבלתי את נעלי השבת עם הלק השחור המבריק. יש לי שני אחים גדולים, אז יצא ששיחקתי איתם ועם חברים שלהם כדורגל עד כיתה ב' בערך. כשהגיע הזמן לעבור מהגן לבי"ס שלחו אותי כמובן לבי"ס לבנות , מה שניתק אותי מהחברים מהגן, אבל לא ממש הצלחתי ליצור קשרי חברות עם הבנות בכיתה, למעט מספר מצומצם מאד (2 בערך) של חברות שהעניין המשותף שלנו היה בעיקר ספרים. היתה גם תקופה של משחקי כדורסל מצומצמים (בנות בלבד). פורים היו היומיים האהובים עליי ביותר בשנה, בהם סוף סוף היה מותר ללבוש מכנסיים. תמיד הקפדתי לנצל את זה ולהתחפש למשהו שמצריך לבישת מכנסיים. תמיד חשבתי שאני סוג של "טום-בוי" , כך גם הסביבה התייחסה אליי, אף פעם לא חשבתי על הכיוון המגדרי, פשוט כי לא הכרתי כל כך את הנושא עד לפני כמה שנים. ההורים אמנם ניסו לגרום לי להתעניין ב"ענייני בנות" אבל לא לחצו , כנראה חשבו שאני ככה בגלל שגדלתי עם שני אחים. בנושא אחד שמחתי שאני לא בן - לא חייבו אותי לקום מוקדם בבוקר לתפילות ולמדתי פחות שעות ביום בבי"ס. גם לי אין מושג אם באמת אפשר לקשור את כל לטרנסג'נדריות, בטוחני שיש גם אנשים עם חוויות ילדות דומות שאינם טרנסים ו/או מתלבטים לגבי מגדרם. יצא "קצת" ארוך , אבל בכל אופן היה כיף לברבר קצת כמו סבתא שמספרת על מעלליו של הנכד
אגב , בגיל 18 יצאתי בשאלה ומאז ניתן לספור על אצבעות הידיים את מספר הפעמים שלבשתי חצאית (בארועים משפחתיים בלבד)
אז ככה... בגן תמיד הייתי ב"חבורה" של הבנים , תפקדתי אפילו כ"מס' 2" בקבוצה שלי כשהיתה יריבות בין קבוצת בנים אחת לשניה בגן, כך שכשהיו "מלחמות" בין הקבוצות הייתי מול "מס' 2" של הקבוצה השנייה (מסתבר שהייתה היררכיה ברורה מאד ומעמדות). גם אני במשחקי תפקידים עם בת הדודה שלי תמיד "גילמתי" בן. עליי לציין שגדלתי במשפחה דתית על גבול החרדית (או חרדית על גבול הדתית-לאומית) וזכור לי שמגיל מאד קטן סירבתי ללבוש שמלות , אמנם לא יכלתי ללבוש מכנסיים , אבל עברתי לחצאיות (הרע במיעוטו ככל הנראה בזמנו) וכשגדלתי קצת "ננעלתי" על חצאיות דגמ"ח בלבד. גם לא סבלתי את נעלי השבת עם הלק השחור המבריק. יש לי שני אחים גדולים, אז יצא ששיחקתי איתם ועם חברים שלהם כדורגל עד כיתה ב' בערך. כשהגיע הזמן לעבור מהגן לבי"ס שלחו אותי כמובן לבי"ס לבנות , מה שניתק אותי מהחברים מהגן, אבל לא ממש הצלחתי ליצור קשרי חברות עם הבנות בכיתה, למעט מספר מצומצם מאד (2 בערך) של חברות שהעניין המשותף שלנו היה בעיקר ספרים. היתה גם תקופה של משחקי כדורסל מצומצמים (בנות בלבד). פורים היו היומיים האהובים עליי ביותר בשנה, בהם סוף סוף היה מותר ללבוש מכנסיים. תמיד הקפדתי לנצל את זה ולהתחפש למשהו שמצריך לבישת מכנסיים. תמיד חשבתי שאני סוג של "טום-בוי" , כך גם הסביבה התייחסה אליי, אף פעם לא חשבתי על הכיוון המגדרי, פשוט כי לא הכרתי כל כך את הנושא עד לפני כמה שנים. ההורים אמנם ניסו לגרום לי להתעניין ב"ענייני בנות" אבל לא לחצו , כנראה חשבו שאני ככה בגלל שגדלתי עם שני אחים. בנושא אחד שמחתי שאני לא בן - לא חייבו אותי לקום מוקדם בבוקר לתפילות ולמדתי פחות שעות ביום בבי"ס. גם לי אין מושג אם באמת אפשר לקשור את כל לטרנסג'נדריות, בטוחני שיש גם אנשים עם חוויות ילדות דומות שאינם טרנסים ו/או מתלבטים לגבי מגדרם. יצא "קצת" ארוך , אבל בכל אופן היה כיף לברבר קצת כמו סבתא שמספרת על מעלליו של הנכד
האמת היא...
שהקשר שלי עם ההורים התרופף קצת עוד מזמן , כשיצאתי בשאלה וסיפרתי להם שיש לי בת זוג , עוד לפני שידעתי בעצמי שתהיה לי גם התמודדות מגדרית... הקשר לא ניתק , אני עדיין מבקרת אותם פעם בשבוע. אבא בהכחשה טוטאלית אני גם לא בטוחה שהוא יודע בכלל על ההתלבטות המגדרית שלי , את אמא אני מאד מעריכה כי למרות הכאב שאני רואה שזה גורם לה , היא מנסה להתרגל....
שהקשר שלי עם ההורים התרופף קצת עוד מזמן , כשיצאתי בשאלה וסיפרתי להם שיש לי בת זוג , עוד לפני שידעתי בעצמי שתהיה לי גם התמודדות מגדרית... הקשר לא ניתק , אני עדיין מבקרת אותם פעם בשבוע. אבא בהכחשה טוטאלית אני גם לא בטוחה שהוא יודע בכלל על ההתלבטות המגדרית שלי , את אמא אני מאד מעריכה כי למרות הכאב שאני רואה שזה גורם לה , היא מנסה להתרגל....
המממ...../images/Emo95.gif../images/Emo95.gif
האמת? קשה לי להגדיר ממש מהם משחקים של מין אחד או מין שני, ככה שקשה לי להגיד. הרי יש טווח אמצע גדול מאוד של משחקים וצעצועים בין משחק בברביות וללבוש שמלות פרחוניות ולעשות מסיבות תה לבין לטפס על עצים ולהתלכלך בבוץ וללכת מכות ולשחק כדורגל. אני משערת שהייתי איפשהוא באמצע, עם נטייה לצד הנשי מין הסתם. מבחינת משחקי "MAKE-BELIEVE" אני תמיד הייתי בתפקיד הבחורה, זה כן. והיה להם הרבה פעמים אופי די מיני, לא יודעת למה. יש לי בת דודה שכשהייתה יותר קטנה היא הייתה קורעת את כל הבנים בכדורגל, היא הייתה מתה על זה, יותר מאחיה הקטן אפילו שאגב הוא בכלל לא מראה עיניין בדברים כאלה. בכל מיקרה היום היא כמעט בת 14, נכנסה לגיל ההתבגרות, והיא הכי נשית ופרימדונה שיש (כמעט) אז כאילו אפשר להבין שזה לא קובע בהכרח מה שעשינו בילדות. כשהייתי יותר קטנה אהבתי תמיד לעזור, בארוחות ובאירועים משפחתיים תמיד התנדבתי להגיש את הצלחות לשולחן. אז תמיד סבתא שלי הייתה אומרת לי, לא יודעת כמה בצחוק וכמה ברצינות: "היית צריך להיוולד בת". (אולי גם בגלל דברים אחרים שהייתי עושה, לא יודעת). גם בסביבות גיל 10-11-12-13 משהו כזה הייתי די שמנמנה ובנוסף או לא בנוסף היה לי סוג של גניקומסטיה. אז סבתא שלי, אולי גם אמא שלי, היו אומרות לי: "ליומולדת הבא נקנה לך חזייה".
(כמובן הכל ברוח טובה) עוד משפט שסבתא שלי אמרה לי לא פעם: "אתה יותר טוב מ-10 בנות". ובקשר לבושה או להסתרה מצידי- אני באמת לא זוכרת שום דבר שכזה. גם לא היה לי צורך. לא נקלעתי לסיטואציות שבהן הייתי צריכה "להוכיח את גבריותי", וגם אם לעיתים מאוד מאוד נדירות זה קרה גם אז *לא* השתדלתי להיות משהו שאני לא.
האמת? קשה לי להגדיר ממש מהם משחקים של מין אחד או מין שני, ככה שקשה לי להגיד. הרי יש טווח אמצע גדול מאוד של משחקים וצעצועים בין משחק בברביות וללבוש שמלות פרחוניות ולעשות מסיבות תה לבין לטפס על עצים ולהתלכלך בבוץ וללכת מכות ולשחק כדורגל. אני משערת שהייתי איפשהוא באמצע, עם נטייה לצד הנשי מין הסתם. מבחינת משחקי "MAKE-BELIEVE" אני תמיד הייתי בתפקיד הבחורה, זה כן. והיה להם הרבה פעמים אופי די מיני, לא יודעת למה. יש לי בת דודה שכשהייתה יותר קטנה היא הייתה קורעת את כל הבנים בכדורגל, היא הייתה מתה על זה, יותר מאחיה הקטן אפילו שאגב הוא בכלל לא מראה עיניין בדברים כאלה. בכל מיקרה היום היא כמעט בת 14, נכנסה לגיל ההתבגרות, והיא הכי נשית ופרימדונה שיש (כמעט) אז כאילו אפשר להבין שזה לא קובע בהכרח מה שעשינו בילדות. כשהייתי יותר קטנה אהבתי תמיד לעזור, בארוחות ובאירועים משפחתיים תמיד התנדבתי להגיש את הצלחות לשולחן. אז תמיד סבתא שלי הייתה אומרת לי, לא יודעת כמה בצחוק וכמה ברצינות: "היית צריך להיוולד בת". (אולי גם בגלל דברים אחרים שהייתי עושה, לא יודעת). גם בסביבות גיל 10-11-12-13 משהו כזה הייתי די שמנמנה ובנוסף או לא בנוסף היה לי סוג של גניקומסטיה. אז סבתא שלי, אולי גם אמא שלי, היו אומרות לי: "ליומולדת הבא נקנה לך חזייה".
עוד זיכרונות ../images/Emo103.gif
כשהייתי בכיתה א'- אז אתם יודעים לא כולם מכירים את כולם כי באים מגנים שונים. אז יום אחד בהפסקה בן אחד מהכיתה שלי (לא אני) ראה חבורת בנות מהכיתה שלי משחקות בגומי (שהיה נחשב לפחות אז כ"משחק של בנות" בצורה די מובהקת). הוא ניגש אליהן וביקש להצטרף ולשחק איתן בגומי. הן התנגדו בטענה שהוא בן. אז בשיעור שאחרי ההפסקה הזאת, אותו בן ניגש למורה שלנו וסיפר לה על המיקרה הזה. היא דיברה על זה בשיעור בפני הכיתה וכעסה מאוד על חבורת הבנות שגירשו אותו וכו'. אני זוכרת את זה בתור מיקרה חביב.
אגב כשהייתי קטנה (4-5-6) בכל פעם כשהייתי באה לסבא וסבתא שלי, שזה היה לעיתים קרובות, סבתא שלי הייתה נותנת לי ללבוש את החצאיות שלה ולשחק איתן ברחבי הבית.
כשהייתי בכיתה א'- אז אתם יודעים לא כולם מכירים את כולם כי באים מגנים שונים. אז יום אחד בהפסקה בן אחד מהכיתה שלי (לא אני) ראה חבורת בנות מהכיתה שלי משחקות בגומי (שהיה נחשב לפחות אז כ"משחק של בנות" בצורה די מובהקת). הוא ניגש אליהן וביקש להצטרף ולשחק איתן בגומי. הן התנגדו בטענה שהוא בן. אז בשיעור שאחרי ההפסקה הזאת, אותו בן ניגש למורה שלנו וסיפר לה על המיקרה הזה. היא דיברה על זה בשיעור בפני הכיתה וכעסה מאוד על חבורת הבנות שגירשו אותו וכו'. אני זוכרת את זה בתור מיקרה חביב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.