כבודה של תשובתך מחייב אותי../images/Emo70.gif
אני בהחלט מודה לך לילי גם על האהבה בכותרת וגם על הזמן שאת מקדישה לדיאלוג. את כותבת כמה דברים אם נשים רגע את הצומת בצד, את מתייחסת למשחק של כן ולא,לכוח הגורל, להתפנות לפנטז, לתחושת חוסר הוודאות ומולה האמונה שהכל יסתדר, והכל עובד לטובתך.שינויים קורים חלק מהחיים אקטיבה מול פסיבה. ואת חותמת העיקר לא לפחד כלל. למה אני שמה בצד את צומת הדרכים צומת הדרכים הוא מקום שהגדרת עבורך במצבים של אי וודאות, שדורשים קריסטל, כוח עליון או החלטה של כן ולא (בצורה הכי פשטנית ובלי לפגוע כמובן). כל הנ"ל מתאר איזה שהי נטיה טבעית אנושית לשלוט בחיים. ההחלטה היא ביטוי של שליטה. אני לוקחת החלטה, מתקדמת ובוחנת. ולפני שאני ממשיכה אני מסייגת. יש הבדל בין החלטות שקשורות בעולם העבודה, העסקים, הכסף, לבין החלטות חיים, קרי, מה אני עושה עם עצמי בעוד שפרוייקט ניתן לשליטה, חרף חרב הפיטורין, כי אני טוענת שאדם מעלה את מחירו בשוק העבודה אם הוא יודע לנהל את חייו בעולם העבודה אבל נעזוב את זה לפי שעה, מסתבר שהמקום של האדם עצמו בעולם ( אם יש לו ואם אין לו) קובע למעשה אם הוא ישרוד את עולם העבודה, הזוגיות וכן הלאה למה אני מתכוונת. ניקח למשל לדוגמה, אישה עם קריירה נהדרת, והמון כסף, נשואה + שמוצאת את עצמה יום אחד בפסגת העולם, נטולת אנרגיה בלי מקום. כל ההחלטות שהיא קבלה בעולם העבודה הובילה אותה הכי רחוק שאפשר, אבל אין לה מקום, ורוחה כבולה, והיא פוחדת להתבונן בפחד בעינים. המרקם של החוויה האנושית נפשית הוא רב מימדי. ככל שאנחנו חיים במימד הלכאורה בחירה ושליטה, לפני שמצאנו את המקום של עצמנו והתחלנו לפעול מתוך תחושה של רוח חופשיה ( רוח חופשיה לקוח מתוך הספר השתחברתי אליו מאד שהוא מסע הרפתקאות של גיבורה ושמה טאשה ושם הספר הוא Strong wings from nowhere ) אסימוני הכן ולא, ושאר הבחירות, האקטיבה או הפסיבה, לא מתחברים באמת למהות השינוי הכאוטי, שלא ניתן להבין אותו בשום דרך רציונאלית, אלא רק בעולם הרגשי. כי איך אפשר להבין את משק כנפי הפרפר ? מצב האי וודאות הוא המצב הכי בסיסי קיומי. הולכים לישון, האם קמים ? יוצאים מהבית האם חוזרים ? מכינים ארוחה האם אוכלים? אף אחד כנראה לא אוהב את החיים בחוסר וודאות, ולכן הוא ממתג את עצמו לגל של אנשים שחושבים ומתנהגים בדרך מסוימת, שקל לו להזדהות איתה, ואז הוא מרגיש נוח בתוך הקבוצה כשהוא כדורון קטנטן אינדיבידואליסט, הוא חשוף, אין לו כביכול מקום ממותג, והוא צריך כל הזמן לייצר עמדות. האם את באמת רוצה לראות את העתיד? האם את באמת חושבת שאם תראי אותו אכן תגיעי אל התמונה בקריסטל ? ומה אני אומרת בעצם אין תשובות חד משמעיות. ואין דרך אחת. ברגע שאת מוצאת לעצמך את המקום שלך, ומגלה את הרוח החופשיה, את מוצאת את עצמך ניזונה ממימדים שאת לא מכירה את מקבלת עזרה בלתי צפויה בצורה של אינטואיציה, קול פנימי, gut feeling סוג של הדרכה שאני קוראת לה קיומית, שהתקיימה בספר "רצות עם זאבים" שמתקיימת כל העת סביבנו ואנחנו לא ערים לה, משום שאנחנו עסוקים בבחירה. המקום הזה, הפורום הזה שאני מאד מכבדת את היוצרת ואת יושביו מבקש לגעת בשינוי. הטכניקה של הכתיבה היא טכניקה מבורכת משום שהיא טכניקה שמביאה ליצירת רעיונות, להעלאת אפשרויות נוספות מעבר לכן וללא. היא סוג של עיסוק בשינוי, ולא בקבלה האגבית שלו. וכל טכניקה מבורכת. לי ברור לגמרי, שאחרי שתיווצר מסה קריטית של הכרה בקינונה של הרוח החופשיה, ובצורך לגעת בה, יתחולל שינוי מהותי בדרך שבה אנשים חיים את חייהם. למה זה ברור לי ? כי אין רוח חופשיה אחת דומה לשניה, ולכל אחד יש מקום משל עצמו, ומקום ביקום שהוא רב מימדי בעליל. אני מקוה שהסברתי את עצמי ואם לא, אשמח לפרט את הדורש פירוט.(אני לא מורה רוחנית, וגם לא פסיכולוגית
)
