בואו נדבר על משהו.
אני עובדת במחלקה שבה 5 עובדים ומנהל. מבחינת ההיררכיה, מתחת למנהל יש סופרוייזרית, שני עובדים שנקרא להם בכירים (אני אחת מהם) ושתי עובדות "פשוטות" ההגדרות האלו לא נועדו לזלזל במישהו חליל, אלא רק כדי לעזור להבהיר נקודה. אחת העובדות הזוטרות, עושה צחוק מהעבודה. זה מתבטא בכך שכשהבוס איננו (והוא נוסע לחו"ל לפחות פעמיים בחודש לכמה ימים), היא לוקחת לעצמה את החופש להיעלם לשעות ארוכות, היא לוקחת ימי מחלה שמתבררים אחר כך כימי קניות וכיו"ב (פעם אחת היא הגיעה אחרי יום "מחלה" כזה ואפילו הבוס אמר לה שאם זה מה שעושה לה המחלה, הוא היה מזריק לעצמו חיידקים) היא מגיעה באיחור ויוצאת מוקדם, העבודה שלה לא מדויקת, המון טעויות. בנוסף, הגברת נתפסה ישנה (לא מנמנמת, ישנה!) עם רגליים על השולחן, יותר מפעם אחת. תפקידים קטנים שלה לא מבוצעים כראוי (תיוקים, שיחות טלפון מקדימות עם לקוחות). לעתים היא מביאה את הבן שלה (ילד בן שש וחצי, לחלוטין לא מחונך ומשתולל ומתרוצץ ומשגע את כולם כמו שילד בן שש וחצי יודע) לעבודה, נותנת לו לשחק במחשבים, במכונת הצילום, וצעקותיו נשמעות בכל המסדרונות. כל הדברים האלו קורים כשהבוס איננו. כשהוא נמצא, היא מתנהגת למופת, עסוקה, ובהחלט משמיעה לבוס כמה היא עובדת קשה, אפילו טורחת להישאר שעה נוספת, כדי להראות לו כמה היא משקיעה. בקיצור - אם הייתי הבוס שלה - מזמן היא היתה מפוטרת. נניסינו לדבר עם הבוס, אבל הוא מעדיף שלא להתעמת איתה כיוון שהיא רעשנית, צעקנית וממש אי אפשר לדבר איתה בהיגיון בלי שהיא תהפוך כל דבר לעניין אישי (פעם כשהעקרתי לה על עניין התיוק היא צרחה עלי כל כך ולא דיברה איתי חודש, לא שזה חסר לי כל כך.. ) כל נסיון שלנו (בעיקר שלי ושל הסופרוייזרית) לדבר עם הבוס, להעלות את זה בישיבות החודשיות - עלו בתוהו. הוא מסרב לדבר על כך. זה גורם לכך שאנחנו (כולנו) עושים את העבודה במקומה, כי אם לא נעשה כך, הטענות יופנו אלינו בלבד (ניסינו). אנחנו כבר חסרי אונים. מה עושים?
אני עובדת במחלקה שבה 5 עובדים ומנהל. מבחינת ההיררכיה, מתחת למנהל יש סופרוייזרית, שני עובדים שנקרא להם בכירים (אני אחת מהם) ושתי עובדות "פשוטות" ההגדרות האלו לא נועדו לזלזל במישהו חליל, אלא רק כדי לעזור להבהיר נקודה. אחת העובדות הזוטרות, עושה צחוק מהעבודה. זה מתבטא בכך שכשהבוס איננו (והוא נוסע לחו"ל לפחות פעמיים בחודש לכמה ימים), היא לוקחת לעצמה את החופש להיעלם לשעות ארוכות, היא לוקחת ימי מחלה שמתבררים אחר כך כימי קניות וכיו"ב (פעם אחת היא הגיעה אחרי יום "מחלה" כזה ואפילו הבוס אמר לה שאם זה מה שעושה לה המחלה, הוא היה מזריק לעצמו חיידקים) היא מגיעה באיחור ויוצאת מוקדם, העבודה שלה לא מדויקת, המון טעויות. בנוסף, הגברת נתפסה ישנה (לא מנמנמת, ישנה!) עם רגליים על השולחן, יותר מפעם אחת. תפקידים קטנים שלה לא מבוצעים כראוי (תיוקים, שיחות טלפון מקדימות עם לקוחות). לעתים היא מביאה את הבן שלה (ילד בן שש וחצי, לחלוטין לא מחונך ומשתולל ומתרוצץ ומשגע את כולם כמו שילד בן שש וחצי יודע) לעבודה, נותנת לו לשחק במחשבים, במכונת הצילום, וצעקותיו נשמעות בכל המסדרונות. כל הדברים האלו קורים כשהבוס איננו. כשהוא נמצא, היא מתנהגת למופת, עסוקה, ובהחלט משמיעה לבוס כמה היא עובדת קשה, אפילו טורחת להישאר שעה נוספת, כדי להראות לו כמה היא משקיעה. בקיצור - אם הייתי הבוס שלה - מזמן היא היתה מפוטרת. נניסינו לדבר עם הבוס, אבל הוא מעדיף שלא להתעמת איתה כיוון שהיא רעשנית, צעקנית וממש אי אפשר לדבר איתה בהיגיון בלי שהיא תהפוך כל דבר לעניין אישי (פעם כשהעקרתי לה על עניין התיוק היא צרחה עלי כל כך ולא דיברה איתי חודש, לא שזה חסר לי כל כך.. ) כל נסיון שלנו (בעיקר שלי ושל הסופרוייזרית) לדבר עם הבוס, להעלות את זה בישיבות החודשיות - עלו בתוהו. הוא מסרב לדבר על כך. זה גורם לכך שאנחנו (כולנו) עושים את העבודה במקומה, כי אם לא נעשה כך, הטענות יופנו אלינו בלבד (ניסינו). אנחנו כבר חסרי אונים. מה עושים?
