והנה מה שאני עשיתי, כלא מעשנת:
במהלך האירוע שאלתי את הברמנים אם מותר לעשן, כשאמרו לי שלא ביקשתי שיעירו למעשנים.
המעשנים העבירו את עצמם ל"פינת עישון" מאולתרת שהם פתחו, במיקום מרוחק מהבר ככה שהיה יותר קשה להעיר להם.
פניתי לבעלים, הוא ניגש לפינה שלהם והעיר להם כמה פעמים במהלך האירוע (לא רק לי זה הפריע).
כמובן שכל סיגריה שכובתה מולו, הוחלפה באחת חדשה ברגע שהוא התרחק משם.
בסיום האירוע ניגשתי לפינה שבה ישבו המעשנים ואמרתי להם כך:
"גם אני כמוכם, באתי הנה ליהנות מאירוע שירה בציבור. אני נהניתי קצת פחות, כי נחנקתי מעשן הסיגריות שלכם.
אני לא אדבר איתכם על החוק ואאיים בקנסות, כי כולנו יודעים שאף אחד לא יאכוף את זה ובעל הבית יעדיף
לחטוף קנס של כמה אלפי שקלים אחת לכמה חודשים מאשר לוותר על ציבור המעשנים כלקוחות.
אני מדברת על התחשבות בסיסית בזולת, אחרי שאמרו לכם במפורש שזה מפריע.
כשמדברים על ה"ישראלי המכוער" ועל "אלימות" - לא מדברים רק על דקירות במועדונים ועל מכות ברחוב.
מדברים גם על הזלזול הבוטה באחר, על אלה שנדחפים לכם לנתיב בלי לאותת ועל אלה שדוחפים בתור בסופר.
מדברים גם על אלה שמתעלמים מהבקשה לא לעשן במקום סגור וצפוף, כשיש מרפסת מקורה.
הבחירה אם להיות אנשים טובים ומתחשבים או להיות אלימים וגסים - נתונה בידכם."
