לא מסכים. זה מושג הכרחי וחשוב.
אני כן חושב שיש היררכיה בין איכות לבין זבל.
מי קובע אותה? זו כבר שאלה אחרת, אבל היא כן קיימת.
אני לא סנוב מוזיקלי, אני שומע המון דברים שלא נחשבים לטובים.
אם אתה שומע טראש מוזיקלי - אין שום בעיה עם זה. רק תהיה מודע לכך שזה טראש, ולכן זה נקרא "גילטי פלז'ר".
אי אפשר לשים את בטהובן ומוצארט ובאך על אותה משבצת עם אריאנה גראנדה. זה לא הגיוני, אוקיי?
האם אפשר ליהנות משניהם? כן.
האם אפשר אפילו ליהנות מאריאנה יותר? וואלה, כל אחד ומה שעושה לו טוב, בכיף.
אבל האם שניהם טובים ואיכותיים באותה מידה? פאק לא.
צריך קודם כל להכיר בכך שיש היררכיה. שהיא קיימת.
ואם את רוצה, את מוזמנת לקרוא על האסתטיקה האובייקטיביסטית של אריסטו.
ואחרי שהכרנו בכך שההיררכיה הזו קיימת, צריך ואף חובה להבחין בין גאונות אמיתית, בין יצירה בלתי מתפשרת שהיוצר הקיז דם כדי להביא לעולם והרחיב באמצעותה את הגבולות האמנותיים ואפילו את גבולות החשיבה שלנו, לבין - למשל - פופ נוסחתי חביב שיוצר בבית חרושת של מפיקים בנאליים.
אין לי בעיה עם הנאה ממוזיקה נחותה.
אני נהנה ממוזיקה כזאת ונהנה מסרטים כאלה.
אבל השם "גילטי פלז'ר" הוא מושלם, כי הוא מאפשר לך גם ליהנות ממנה וגם להכיר בכך שלא מדובר פה במשהו ראוי באמת.
אני גם חושב, אגב, שזה פתוח לדיון וזה בסדר שזה יהיה פתוח לדיון.
לפעמים אני חושב שסרטים שנחשבים לנחותים הם פי אלף יותר איכותיים מסרטים שנחשבים לאיכותיים. כל עוד אני מנמק את זה ולא סתם צועק ש"אין הבדל בין גבוה לנמוך וכל מי שטוען שכן הוא פלצן זקן" - אני יכול לטעון ככה ואפשר אפילו להתדיין על כך.
אבל צריך להכיר בכך שמשהו הוא בהכרח טוב יותר ממשהו אחר.
אין דבר כזה שאין היררכיה. יש.
כל דבר הוא טוב או לא טוב. רק צריך לקבוע את הקריטריונים.
באמנות זה קשה יותר, למשל, מבטכנולוגיה או בנגרות.
האם כיסא מסוים הוא טוב, או לא טוב?
אנחנו יכולים לענות על כך יותר בקלות אם נבדוק את הקריטריונים שהוא עונה או לא עונה עליהם:
האם הכיסא נוח? יציב? עמיד? לא כבד ולא קל מדי? בגובה המתאים? וכו'.
זה שבאמנות הקריטריונים נדמים לך מעורפלים יותר לא אומר שהם לא קיימים. וכשאנחנו באים לשאול האם סרט או שיר מסוים הוא טוב או לא טוב - כן, יש קריטריונים כדי לבדוק את זה, ולא - הנאה סובייקטיבית של אדם אחד מהיצירה היא ממש לא הקריטריון היחיד.