מתחברת
כגננת לגיל הרך המדובר, אני מתחברת למילותיה של פיולה. כבובונאית - אני מתכווננת (מלשון התכווננות) לעובדות עליהן היא מדברת כשאני בונה בובה לגננת. היעדר המחיצות, גובה העיניים, הפשטות, היעדרן של קליפות הגנה נרכשות ומכבידות של השנים, יכולתו המופלאה של הילד להיות במקום של פנטזיה גם כששתי רגליו קשורות למציאות, מביאות את הבובות להיות אמצעי חשוב מאוד מאוד מאוד לתקשורת. כשאני מפעילה בובה וילד בגן מדבר איתה ומספר לה, אני מרגישה בלתי נראית עבורו. הוא מודע לעובדה שאני היא זו המפעילה ומדברת-אבל ביכולתו המופלאה הוא מעלים אותי וכך נוצר הקשר המופלא הזה עם הבובה.
