בולמוסי אכילה כפייתית
היי לכולם,
אני בת 29, כל חיי התמודדתי עם בעיות השמנה, רזיתי המון ועליתי במשקל כל חיי.
לפני כשנתיים הגעתי למשקל השיא שלי (כ100 קילו, גובה ממוצע) בעליה חדה של כ40 קילו בשנה אחת.
אני בניסיונות הרזייה תמידיים, ניסיתי כל כך הרבה שיטות, תזונות ודרכים, אך כלום לא עוזר. מרזה 3 קילו ומעלה הכל חזרה בארוחה המשמינה הראשונה. (נבדקתי בלוטת התריס- הכל תקין). אך לא על זה באתי לשתף היום:
הבעיה האמיתית היא שפיתחתי בשנתיים האלו בולמוסי אכילה חולניים. מין הרגל בו אני מחכה שבן זוגי (שמאוד שופט אותי על המשקל ואומר מפורשות שאינו נמשך אליי כך (כשהכרנו הייתי רזה וחטובה), יצא מהבית בכדי שאהיה לבד, ואז אני קופצת לסופר הקרוב/מזמינה ג'אנק פוד ומעמיסה על הגוף כמויות לא הגיוניות עד שאני מרגישה לא טוב- כאבי בטן, בחילות, כאב ראש וכבדות ונפיחות מאוד גדולה, ממש עד שאני לא יכולה לנשום.
אני אומנם לא מקיאה אבל בימים האחרונים נופל לי האסימון שצריך לומר את שמו של הילד- פיתחתי הפרעת אכילה.
כמובן שאת כל זה אני מסתירה ודואגת להעלים כל זכר לאוכל ולזלילה החולנית טרם בן זוגי חוזר הביתה, כי אם לא, ואם יקרה מצב בו הוא יבין שאכלתי משהו משמין/לא דיאטטי - אני מקבלת הטפות, כעס, שפיטה עד כדי פרידה וסיום הקשר.
הרבה כאן יטיפו לי על לסיים את הקשר, אך יחד עם זאת חשוב שתקחו בחשבון שאנחנו זוג צעיר שבאמת אוהבים אחד את השניה, כשהכרנו הייתי אדם אחר- מעבר להיותי רזה, חטובה ואתלטית הייתי חופשיה, מלאה בשמחת חיים, אנרגטית, חייכנית, עשייתית וחזקה. בשנים האחרונות מאז עברתי המון משברים בחיים האישיים ששיתקו אותי, ריסקו אותי והפכו אותי לצל של עצמי והמצב רק הולך ומחמיר. צריכה את עצתכם בנושא, בבקשה.
ובבקשה בלי לשפוט, לבקר ולהכאיב, אני שבר כלי גם ככה.
אני אוסיף שהייתי בטיפול אצל פסיכותרפיסטית במשך שנה וחצי- לא עזר, הייתי בטיפול תרופתי כמה חודשים (ציפרלקס)- לא עזר, הייתי בתהליך אצל קאוצ'ר לחיים- לא עזר. ניסיתי סדנאות/ספרים לעזרה עצמית- לא עזר. אני על סף ייאוש.
היי לכולם,
אני בת 29, כל חיי התמודדתי עם בעיות השמנה, רזיתי המון ועליתי במשקל כל חיי.
לפני כשנתיים הגעתי למשקל השיא שלי (כ100 קילו, גובה ממוצע) בעליה חדה של כ40 קילו בשנה אחת.
אני בניסיונות הרזייה תמידיים, ניסיתי כל כך הרבה שיטות, תזונות ודרכים, אך כלום לא עוזר. מרזה 3 קילו ומעלה הכל חזרה בארוחה המשמינה הראשונה. (נבדקתי בלוטת התריס- הכל תקין). אך לא על זה באתי לשתף היום:
הבעיה האמיתית היא שפיתחתי בשנתיים האלו בולמוסי אכילה חולניים. מין הרגל בו אני מחכה שבן זוגי (שמאוד שופט אותי על המשקל ואומר מפורשות שאינו נמשך אליי כך (כשהכרנו הייתי רזה וחטובה), יצא מהבית בכדי שאהיה לבד, ואז אני קופצת לסופר הקרוב/מזמינה ג'אנק פוד ומעמיסה על הגוף כמויות לא הגיוניות עד שאני מרגישה לא טוב- כאבי בטן, בחילות, כאב ראש וכבדות ונפיחות מאוד גדולה, ממש עד שאני לא יכולה לנשום.
אני אומנם לא מקיאה אבל בימים האחרונים נופל לי האסימון שצריך לומר את שמו של הילד- פיתחתי הפרעת אכילה.
כמובן שאת כל זה אני מסתירה ודואגת להעלים כל זכר לאוכל ולזלילה החולנית טרם בן זוגי חוזר הביתה, כי אם לא, ואם יקרה מצב בו הוא יבין שאכלתי משהו משמין/לא דיאטטי - אני מקבלת הטפות, כעס, שפיטה עד כדי פרידה וסיום הקשר.
הרבה כאן יטיפו לי על לסיים את הקשר, אך יחד עם זאת חשוב שתקחו בחשבון שאנחנו זוג צעיר שבאמת אוהבים אחד את השניה, כשהכרנו הייתי אדם אחר- מעבר להיותי רזה, חטובה ואתלטית הייתי חופשיה, מלאה בשמחת חיים, אנרגטית, חייכנית, עשייתית וחזקה. בשנים האחרונות מאז עברתי המון משברים בחיים האישיים ששיתקו אותי, ריסקו אותי והפכו אותי לצל של עצמי והמצב רק הולך ומחמיר. צריכה את עצתכם בנושא, בבקשה.
ובבקשה בלי לשפוט, לבקר ולהכאיב, אני שבר כלי גם ככה.
אני אוסיף שהייתי בטיפול אצל פסיכותרפיסטית במשך שנה וחצי- לא עזר, הייתי בטיפול תרופתי כמה חודשים (ציפרלקס)- לא עזר, הייתי בתהליך אצל קאוצ'ר לחיים- לא עזר. ניסיתי סדנאות/ספרים לעזרה עצמית- לא עזר. אני על סף ייאוש.
