רצף היסטורי מונח על הכף, פרקט ירוק בוהק, משחק גביע, רוטציה של 8 לכל צד, מה צריך יותר?
הסלטס המשיכו בנוסחה המוכרת - טייטום יוסט לעבר הגבוה המעופף (הפעם ג'רט אלן) בשביל לגרוע ממשחק הפיקאנדרול של היריבה, ולמעשה ימנע ממנה לכווץ את ההגנה לשם הוצאת כדור בתדירות/איכות של בוסטון. בהתקפה טייטום ואחרים אוהבים לטרגט את החוליה החלשה (בעיקר גרלנד) ודווקא להימנע משימוש בגבוה בתור חוסם, הוא בדרך כלל ימוקם בפינה או יתגלגל החוצה לקליעה בשביל ליצור את האפקט הבא - הגבוה של היריבה יהיה רחוק מן הסל בהגנה ותקוע בצבע בהתקפה.
גרלנד פשוט מכר אותם, מינון גבוה מדי שלו בפתיחה ובדקות הקלאץ' בכניסות מהוססות לסל שהניבו החטאות ראנרים חוזרות ונשנות. למעשה רק יכולת DPOY של מובלי ברבע הראשון (היה בכל מקום) מנעה מבוסטון להגדיל פער, עד שהתחילו לקלוע כל שלשה אפשרית עם הכדורסל המסריח שלהם ברבע השני.
בהמשך אטקינסון צמצם את הדקות של אלן וניסה להפריד בינו למובלי, התאמה יפה של פורטר בתור חוסם שמקבל כדור בתנועה דווקא הצליחה למנף את הנוכחות של ג'רט בצבע, לפחות עד שבוסטון הגיבה בחילוף.
הגנה אגרסיבית (קצת עזרה מהשופטים) והימנעות מאיבודים החזירה את הקאבס חזק למשחק באמצעות הספסל, מרחק נגיעה מקאמבק שלא הסתייע. הורפורד נתן משחק גדול, וואלה חוץ מג'רו כולם הופיעו.
לעניות דעתי היה מקום לקאבס לתקוף את הסל ולנסות להגיע לקו יותר, אולי לסדר מצ'אפ נוח לאלן ששוטט לו כמו tumbl weed עם האפרו עד להפסקה. אפשר להוסיף שלעיתים העזרה על טייטום הייתה קצת מופרזת ושניתן להכריח את הורפורד לסיים לייאפים בתנועה לסל, הוא בדרך כלל יחפש למסור.
הרצף האדיר של הקאבס הסתיים ב-15, השני בטיבו אי פעם ל24-0 של חיזבאללה. כל קבוצה שפתחה כך הגיעה לפחות לגמר.
דנבר - ממפיס
ירידה רצינית ברמה בלשון המעטה. לקחנו את הקרב החוזר לאחר ההפסד המביש במפגש הקודם. 40 איב' משותפים ואין ספור בפוטנציה.
ראס יצר וניצל כאוס בדרך לטריפל דאבל 200 בקריירה, פורטר היה אגרסיבי והפעם לכיוון הסל, מורי טרח לסגור עניין ובראון היה טוב כרגיל. אצל ממפיס ביין שם דנבר בטופס עם 5 נק' ב10 זריקות, 24- בדקות שלו, לצד רוטציה ארוכה שלא נאמר מבולגנת בהעדר ג'ה, סמארט, אידי ודאבל ג'י ג'קסון.
אצלם אלדמה אחד השחקנים הכי לא צפויים בליגה. הוא או טוני קוקוץ' או דרקו מיליצ'יץ', אין אמצע. ידפוק מסירה מאחורי הגב, 5 שלשות ברבע סתם ככה, או שישכח לכדרר בין רגע ויפגע בקצה הלוח מהפינה. ההרכבים שלהם מאוד מעניינים אך ניכר שהם בתהליכי בירור, כיאה לקבוצה פציעה וצעירה.
לייקרס - יוטה
הרוקי קנקט המשיך לככב בחמישייה ושבר שיא קריירה אותו קבע במשחק הקודם, הפעם כמעט 20 נק' רצופות ברבע השלישי ו37 בהתמודדות באחוזים נהדרים. יוטה הטרידו וטרן אחד יותר מדי (דאן ואוליניק בולטים בהעדרם), קשה להיות קבוצה לא חכמה ללא רוח לחימה. אין לי מושג איך לקחו 3 משחקים בליגה בה הסיקסרס עומדת על 2, מאבדים קרוב ל20 בממוצע.
די-לו חיוני בהרבה כיוצר מהספסל ולברון/איידי נהנו מהריווח העודף בדרך ל52 משותפות ב19-32 מהשדה. ניצחון 6 ברצף ומאזן מושלם בבית, טרייד נכון יכל להזניק אותם.
הסלטס המשיכו בנוסחה המוכרת - טייטום יוסט לעבר הגבוה המעופף (הפעם ג'רט אלן) בשביל לגרוע ממשחק הפיקאנדרול של היריבה, ולמעשה ימנע ממנה לכווץ את ההגנה לשם הוצאת כדור בתדירות/איכות של בוסטון. בהתקפה טייטום ואחרים אוהבים לטרגט את החוליה החלשה (בעיקר גרלנד) ודווקא להימנע משימוש בגבוה בתור חוסם, הוא בדרך כלל ימוקם בפינה או יתגלגל החוצה לקליעה בשביל ליצור את האפקט הבא - הגבוה של היריבה יהיה רחוק מן הסל בהגנה ותקוע בצבע בהתקפה.
גרלנד פשוט מכר אותם, מינון גבוה מדי שלו בפתיחה ובדקות הקלאץ' בכניסות מהוססות לסל שהניבו החטאות ראנרים חוזרות ונשנות. למעשה רק יכולת DPOY של מובלי ברבע הראשון (היה בכל מקום) מנעה מבוסטון להגדיל פער, עד שהתחילו לקלוע כל שלשה אפשרית עם הכדורסל המסריח שלהם ברבע השני.
בהמשך אטקינסון צמצם את הדקות של אלן וניסה להפריד בינו למובלי, התאמה יפה של פורטר בתור חוסם שמקבל כדור בתנועה דווקא הצליחה למנף את הנוכחות של ג'רט בצבע, לפחות עד שבוסטון הגיבה בחילוף.
הגנה אגרסיבית (קצת עזרה מהשופטים) והימנעות מאיבודים החזירה את הקאבס חזק למשחק באמצעות הספסל, מרחק נגיעה מקאמבק שלא הסתייע. הורפורד נתן משחק גדול, וואלה חוץ מג'רו כולם הופיעו.
לעניות דעתי היה מקום לקאבס לתקוף את הסל ולנסות להגיע לקו יותר, אולי לסדר מצ'אפ נוח לאלן ששוטט לו כמו tumbl weed עם האפרו עד להפסקה. אפשר להוסיף שלעיתים העזרה על טייטום הייתה קצת מופרזת ושניתן להכריח את הורפורד לסיים לייאפים בתנועה לסל, הוא בדרך כלל יחפש למסור.
הרצף האדיר של הקאבס הסתיים ב-15, השני בטיבו אי פעם ל24-0 של חיזבאללה. כל קבוצה שפתחה כך הגיעה לפחות לגמר.
דנבר - ממפיס
ירידה רצינית ברמה בלשון המעטה. לקחנו את הקרב החוזר לאחר ההפסד המביש במפגש הקודם. 40 איב' משותפים ואין ספור בפוטנציה.
ראס יצר וניצל כאוס בדרך לטריפל דאבל 200 בקריירה, פורטר היה אגרסיבי והפעם לכיוון הסל, מורי טרח לסגור עניין ובראון היה טוב כרגיל. אצל ממפיס ביין שם דנבר בטופס עם 5 נק' ב10 זריקות, 24- בדקות שלו, לצד רוטציה ארוכה שלא נאמר מבולגנת בהעדר ג'ה, סמארט, אידי ודאבל ג'י ג'קסון.
אצלם אלדמה אחד השחקנים הכי לא צפויים בליגה. הוא או טוני קוקוץ' או דרקו מיליצ'יץ', אין אמצע. ידפוק מסירה מאחורי הגב, 5 שלשות ברבע סתם ככה, או שישכח לכדרר בין רגע ויפגע בקצה הלוח מהפינה. ההרכבים שלהם מאוד מעניינים אך ניכר שהם בתהליכי בירור, כיאה לקבוצה פציעה וצעירה.
לייקרס - יוטה
הרוקי קנקט המשיך לככב בחמישייה ושבר שיא קריירה אותו קבע במשחק הקודם, הפעם כמעט 20 נק' רצופות ברבע השלישי ו37 בהתמודדות באחוזים נהדרים. יוטה הטרידו וטרן אחד יותר מדי (דאן ואוליניק בולטים בהעדרם), קשה להיות קבוצה לא חכמה ללא רוח לחימה. אין לי מושג איך לקחו 3 משחקים בליגה בה הסיקסרס עומדת על 2, מאבדים קרוב ל20 בממוצע.
די-לו חיוני בהרבה כיוצר מהספסל ולברון/איידי נהנו מהריווח העודף בדרך ל52 משותפות ב19-32 מהשדה. ניצחון 6 ברצף ומאזן מושלם בבית, טרייד נכון יכל להזניק אותם.