מה הקטע הזה בעצם?
לאחרונה דברתי עם לא מעט אנשים שלוקים בדכדוך תחילת השנה הזה וזה מוזר לי..
תמיד חשבתי שאני בודדה במערכה,
אמא שלי אומרת שמאז שהייתי ילדה קטנה הייתי מתכנסת בעצמי בימים שלפני יום כיפור ולוקחת את זה קשה מאד,
ואני עד היום ככה. כל שנה, מערב ראש השנה ועד צאת כיפור- אני לא עצמי.
אני מהורהרת ומעורערת, אני מריצה סיטואציות בראש, משחזרת שיחות, לא מסוגלת להיות יותר מדי בחברה.. כשמנסים לקבוע איתי תוכנית או לדבר איתי על משהו אני אומרת לכולם- דברו איתי אחרי כיפור. עכשיו אני לא עצמי..
אולי החשיכה שמגיעה לה מוקדם יותר
אולי העלים הנושרים
אולי הקרירות הקלה בערב כשמטיילים עם הכלבים
אני לא אדם דתי, אבל ההתכנסות הזו לתוך עצמי בימים האלה בהחלט מעוררת שאלות ודיונים עם עצמי. לראשונה בחיי אני חיה עם בן זוג והימים האלו הפכו לחשבון נפש עמוק וכואב בין שנינו.
אנחנו לא מעט זמן יחד אבל אולי התחושה של ההתחדשות עם המחשבה על מה שכבר עבר גרמה לנו להגיע למקומות עמוקים וכואבים שלא נגענו בהם עד היום.