בוקר אור בהצלחה למאיר על סיום סיפרו.אשמח
- פותח הנושא הדסהש1
- פורסם בתאריך
בוקר טוב לסוף שבוע...שיהיה חמים
מאיר,
אתה רואה שואהבים אותך כאן...למרות שאנחנו נשים
מי כאן גר במועצות איזוריות??
ביום שלישי מתקיימות שוב בחירות... כל האיזור כמרקחת!!
שיגמר כבר... טלפונים בלי סוף של המטות השונים...
הבאתי מאמא שלי ע"ה סיר מרק ענק...בו היתה נוהגת להכין
את המרק לפסח כשכולנו היינו באים אליה...
אז עדיין לא פסח...אבל זה כיף לעשות מרק בסיר ענק שכזה, כי
יש מקום להמון מרכיבים בלי פחד שהכל יעלה על גדותיו...
הייתי אתמול במרכול של המשביר 365... היה להם מבצע לבשרים
לחמין...עמדו שם בתור וחילקו מספרים...אז אני לא קניתי בשר לחמין
אלא ערימה של עצמות בקר שהן נכס יקר מאד למרק טוב!!
מאיר,
אתה רואה שואהבים אותך כאן...למרות שאנחנו נשים
מי כאן גר במועצות איזוריות??
ביום שלישי מתקיימות שוב בחירות... כל האיזור כמרקחת!!
שיגמר כבר... טלפונים בלי סוף של המטות השונים...
הבאתי מאמא שלי ע"ה סיר מרק ענק...בו היתה נוהגת להכין
את המרק לפסח כשכולנו היינו באים אליה...
אז עדיין לא פסח...אבל זה כיף לעשות מרק בסיר ענק שכזה, כי
יש מקום להמון מרכיבים בלי פחד שהכל יעלה על גדותיו...
הייתי אתמול במרכול של המשביר 365... היה להם מבצע לבשרים
לחמין...עמדו שם בתור וחילקו מספרים...אז אני לא קניתי בשר לחמין
אלא ערימה של עצמות בקר שהן נכס יקר מאד למרק טוב!!
שפירא מאיר
New member
תודה לכם
הספר מוכן ויצא לאור ברגע שסיימתי אותו, מכיוון שספרים בקנה מידה כמו שאני כותב אי אפשר להעלות על נייר בגלל ההוצאה העצומה ונתח הרווחים שלוקחים כל המעורבים ובסוף לסופר נשארים בקושי כ-8 שקלים לספר.....
להיות סופר זה בהחלט כבוד ועבודה רבה ויצירתיות אבל אף אחד לא מתפרנס באמת רק מכתיבת ספרים.
הספרים שלי הם בגדלים החל מ-400 עמודים למשל הספר "כיתת-השועלים" (על פעילות היחידה מעבר לקווי האויב) ועד 3200 עמודים בספר "שפירא חוקר ומטייל בכרתים", ורק השבוע שילמתי 500 שקלים על תרגום חוקי גורטינה שחלקם מהתנ"ך, כדי לשלב בספר, וזה אחרי שעשו לי הנחה גדולה מאוד בגלל היותי גימלאי וכשהסברתי שאני לא צריך קבלות כי אין מי שיחזיר לי. המחיר הראשוני היה 950-1500 שקלים).
למה אני משלם על תרגומים? כי חשוב לי מאוד שלקורא יהיו גם תרגומים מדוייקים ומהימנים של פרטים חשובים, כי הספר הוא לא רק ספר טיולים.
והמתרגמות שתי בנות מיהוד שעושות עבודה מדהימה, ומי שירצה אתן לו את פרטיהן.
ולכן להדפסה על נייר זה לא בא מבחינתי בחשבון כגימלאי, (אבל יש לי בבית את כל הספרים שלי בגיבוי מודפסים ובקלסרים) חוץ מזה שמקומם אותי שאם ספר שלי כמו על כרתים או רכבת העמק נמכר ב-200 שקלים, מה שאמור להישאר לי זה 4-6 קלים, כשמדובר בספרים מיוחדים. זה מאוד מעליב שאני משקיע 17-25 שנה בספרים ומקבל פרוטות. אז אני מעדיף לחשוב שאני כותב לעצמי, ושפה ושם יימכרו בודדים למי שבאמת רוצה.
כל מי שנסע עם הספר שלי לכרתים חזר וסיפר שהיה מאושר והחופשה הייתה מושלמת כשידע לאן ללכת ומה לעשות ולראות כל מיני דברים מיוחדים שאפילו מקומיים לא מכירים.
לגבי אוכל בחורף.
אצלנו אשתי מכינה חמין מידי שבועיים לפי בקשת המשפחה (ומי מקלף את תפוחי האדמה......?) וביום שישי כל הלילה שני סירים ענקיים ישנים על הפלטה מתחת לשמיכה שלא יהיה להם קר, וכדי שלא יישרף מלמטה, היא מניחה על הפלטה שתי תבניות של תנור האפיה הפוכות, והסירים עליהם. בבוקר מגיעות משלחות מהמשפחה ושני הסירים הולכים אליהם, למעט שתי מנות בשבילנו.
כי אצלנו מככבים שני מרקים בחורף:
מרק גולש- חם ועשיר שעיקרו ציר תפוחי אדמה ובשר ולחם לטבול בציר, וזו "ארוחת שחיתות" מצויינת., או
מרק ירקות- ליד הצלחת יש כלי עם איטריות וככל שמתמעטים הירקות, ממלאים את מקומם האיטריות וגם זה בהחלט ארוחה מלאה (תנסו ותראו שאי אפשר לאכול שום דבר אחר אחרי זה, אלא מי שהוא "פרסר" אמיתי...)
רגל קרושה- שתמיד יש בה המון תוכן ועם כל התבלינים שצריך ובדיוק כמו שעשו ההורים שבאו מפולניה/רוסיה/גרמניה/רומניה, מה שהנכדים קראו לזה "המון כיף".
הספר מוכן ויצא לאור ברגע שסיימתי אותו, מכיוון שספרים בקנה מידה כמו שאני כותב אי אפשר להעלות על נייר בגלל ההוצאה העצומה ונתח הרווחים שלוקחים כל המעורבים ובסוף לסופר נשארים בקושי כ-8 שקלים לספר.....
להיות סופר זה בהחלט כבוד ועבודה רבה ויצירתיות אבל אף אחד לא מתפרנס באמת רק מכתיבת ספרים.
הספרים שלי הם בגדלים החל מ-400 עמודים למשל הספר "כיתת-השועלים" (על פעילות היחידה מעבר לקווי האויב) ועד 3200 עמודים בספר "שפירא חוקר ומטייל בכרתים", ורק השבוע שילמתי 500 שקלים על תרגום חוקי גורטינה שחלקם מהתנ"ך, כדי לשלב בספר, וזה אחרי שעשו לי הנחה גדולה מאוד בגלל היותי גימלאי וכשהסברתי שאני לא צריך קבלות כי אין מי שיחזיר לי. המחיר הראשוני היה 950-1500 שקלים).
למה אני משלם על תרגומים? כי חשוב לי מאוד שלקורא יהיו גם תרגומים מדוייקים ומהימנים של פרטים חשובים, כי הספר הוא לא רק ספר טיולים.
והמתרגמות שתי בנות מיהוד שעושות עבודה מדהימה, ומי שירצה אתן לו את פרטיהן.
ולכן להדפסה על נייר זה לא בא מבחינתי בחשבון כגימלאי, (אבל יש לי בבית את כל הספרים שלי בגיבוי מודפסים ובקלסרים) חוץ מזה שמקומם אותי שאם ספר שלי כמו על כרתים או רכבת העמק נמכר ב-200 שקלים, מה שאמור להישאר לי זה 4-6 קלים, כשמדובר בספרים מיוחדים. זה מאוד מעליב שאני משקיע 17-25 שנה בספרים ומקבל פרוטות. אז אני מעדיף לחשוב שאני כותב לעצמי, ושפה ושם יימכרו בודדים למי שבאמת רוצה.
כל מי שנסע עם הספר שלי לכרתים חזר וסיפר שהיה מאושר והחופשה הייתה מושלמת כשידע לאן ללכת ומה לעשות ולראות כל מיני דברים מיוחדים שאפילו מקומיים לא מכירים.
לגבי אוכל בחורף.
אצלנו אשתי מכינה חמין מידי שבועיים לפי בקשת המשפחה (ומי מקלף את תפוחי האדמה......?) וביום שישי כל הלילה שני סירים ענקיים ישנים על הפלטה מתחת לשמיכה שלא יהיה להם קר, וכדי שלא יישרף מלמטה, היא מניחה על הפלטה שתי תבניות של תנור האפיה הפוכות, והסירים עליהם. בבוקר מגיעות משלחות מהמשפחה ושני הסירים הולכים אליהם, למעט שתי מנות בשבילנו.
כי אצלנו מככבים שני מרקים בחורף:
מרק גולש- חם ועשיר שעיקרו ציר תפוחי אדמה ובשר ולחם לטבול בציר, וזו "ארוחת שחיתות" מצויינת., או
מרק ירקות- ליד הצלחת יש כלי עם איטריות וככל שמתמעטים הירקות, ממלאים את מקומם האיטריות וגם זה בהחלט ארוחה מלאה (תנסו ותראו שאי אפשר לאכול שום דבר אחר אחרי זה, אלא מי שהוא "פרסר" אמיתי...)
רגל קרושה- שתמיד יש בה המון תוכן ועם כל התבלינים שצריך ובדיוק כמו שעשו ההורים שבאו מפולניה/רוסיה/גרמניה/רומניה, מה שהנכדים קראו לזה "המון כיף".
שפירא מאיר
New member
יש לי חבר טוב בקיבוץ בארי
ומידי פעם אני מזדמן לשם לארוחת צהריים, ויש להם אוכל מצויין ובשפע. גם אם הריהוט בחדר האוכל הוא ארכאי.
ומידי פעם אני מזדמן לשם לארוחת צהריים, ויש להם אוכל מצויין ובשפע. גם אם הריהוט בחדר האוכל הוא ארכאי.
בלי לפגוע בכותב..זה מזכיר לי..
שפרופ' טוביה פרילינג-כתב ספר 'חץ בערפל' שני חלקים של 600 עמ' כל אחד..על ההצלה בשואה. ואניטה שפירא כתבה שהכל טוב ויפה ומעניין אבל מי יכול לקרוא כעת 1200 עמ' על השואה.
-------------אפרופו ספרים
קרה לי השבוע שהזמנתי את 'תמול שלשום' מאתר ספרים יד שניה-והדוורית הביאה לי גם משהו רשום ונתנה לי פתק לדואר.
חשבתי שהפתק שייך למכתב שנתנה לי. ואחרי חדש הספר 'תמול שלשום' לא הגיע והסתכלתי בפתק של הדואר שהיה בקשר לחבילה שמחכה בדואר רוטשילד. סניף עמוס והפעם עמוס במיוחד. כאמור אחרי חודש דוקא מצאו את החבילה.
לקחתי אותה ובדרך נכנסתי להשלים קניות בסופר..ליד הקופה העברתי את הספר-שלי שהיה במעטפה של הדאר- כי הרי לא צריך לשלם על זה, זה שלי. את זה אני זוכר -ויותר לא ראיתי את החבילה
לקחתי את השקיות עם קניות והלכתי לקנות קישואים כי בסופר לא היה..ונזכרתי בחבילה שלא זכרתי - שהכנסתי לשקית.
אז איפה החבילה עם הספר. קיבינימט סליחה..? רצתי חזרה לסופר מעבר לרחוב-אולי 7-8 דקות קודם. ואין ספר. יוק. זהו מישהו שקנה אחרי לקח כנראה בטעות לתוך השקיות שלו. הקופאית לא ראתה ולא שמעה. הישארתי פרטים בסופר..וגם היום לא היה.
כולו 40 שקל..אבל באתר בוקספר- ראיתי שאין להם עוד אחד..ואמרו לי שם קריאה נעימה. כשהודעתי להם שקיבלתי. אז הנה גם כתבתי סיפור...ארוך. על ספר.
שפרופ' טוביה פרילינג-כתב ספר 'חץ בערפל' שני חלקים של 600 עמ' כל אחד..על ההצלה בשואה. ואניטה שפירא כתבה שהכל טוב ויפה ומעניין אבל מי יכול לקרוא כעת 1200 עמ' על השואה.
-------------אפרופו ספרים
קרה לי השבוע שהזמנתי את 'תמול שלשום' מאתר ספרים יד שניה-והדוורית הביאה לי גם משהו רשום ונתנה לי פתק לדואר.
חשבתי שהפתק שייך למכתב שנתנה לי. ואחרי חדש הספר 'תמול שלשום' לא הגיע והסתכלתי בפתק של הדואר שהיה בקשר לחבילה שמחכה בדואר רוטשילד. סניף עמוס והפעם עמוס במיוחד. כאמור אחרי חודש דוקא מצאו את החבילה.
לקחתי אותה ובדרך נכנסתי להשלים קניות בסופר..ליד הקופה העברתי את הספר-שלי שהיה במעטפה של הדאר- כי הרי לא צריך לשלם על זה, זה שלי. את זה אני זוכר -ויותר לא ראיתי את החבילה
לקחתי את השקיות עם קניות והלכתי לקנות קישואים כי בסופר לא היה..ונזכרתי בחבילה שלא זכרתי - שהכנסתי לשקית.
אז איפה החבילה עם הספר. קיבינימט סליחה..? רצתי חזרה לסופר מעבר לרחוב-אולי 7-8 דקות קודם. ואין ספר. יוק. זהו מישהו שקנה אחרי לקח כנראה בטעות לתוך השקיות שלו. הקופאית לא ראתה ולא שמעה. הישארתי פרטים בסופר..וגם היום לא היה.
כולו 40 שקל..אבל באתר בוקספר- ראיתי שאין להם עוד אחד..ואמרו לי שם קריאה נעימה. כשהודעתי להם שקיבלתי. אז הנה גם כתבתי סיפור...ארוך. על ספר.
שפירא מאיר
New member
יש הבדל גדול בין שני הדברים
הספר על כרתים הוא ספר ייחודי שמשלב כתיבה היסטורית, סיפורת ומדריך טיולים.
אז אם אתה הולך לבקר במנהרות הענקיות שהותירו הנאצים בכרתים, היית רוצה לדעת מה קרה שם.
אם ביקרתי באולם שהתגלה שהוא חלק מה-"לבירינט" המפורסם, בוודאי יענין סיפור הלבירינט מהמיתולוגיה היוונית על המינוטאור, בשילוב סיפור של מקומיים שנכנסו פנימה עם לפידים וכמו אריאדנה הצליחו לחזור החוצה רק בזכות החוט שקשרו בכניסה (לפחות הם הוכיחו שלמדו את המיתולוגיה),
או הנאצים שלא ידעו שזה הלבירינט והפכו את אולם הכניסה למחסן תחמושת ובנסיגה פוצו אותו וגרמו נזק כבד לאתר שעד היום אי אפשר לפתוח לתיירות כאתר מורשת עולמית (אני הייתי בפנים עם משלחת של הארכיאולוגית אנה פטרוחיליו, וזה מרשים עד מאוד, כולל כתובות של אלו שהלכו לאיבוד בתוכה...) וכו וכו המון מידע ענייני ומגוון ביותר.
אתה מבקר בעמדת מגן היושבת על סלע עגול כמו פורפרה שמטען קטן יכול לגרום לה להיתדרדר לתהום, וקורא על המאבק של אנשי הכפר נגד הטורקים ונגד הנאצים בהפרש של מאות שנים.
אתה מבקר במיכל הדגים החצוב בסלע על ידי המינואים ומתפעל איך יכלו לחצוב דבר כזה בסלע שהוא כמו פלדה, על שיטת הדייג המתוחכמת שאפילו המצרים לא עשו זאת
בתמצית: הבור בגודל של 8 על 10 על 15 מטר עם חלון למטה לכיוון הים. על החלון הזה שאורכו כ-5 מטר תלו מחצלת, גל נכנס ומביא איתו מים ודגים, הגל נסוג, והמים חוזרים לים והדגים לא כי תנועת המים סגרה את המחצלת. מה שנשאר זה להעלות עם סלים את הדגים החוצה...
אז בהחלט צריך לספר כאן את סיפור המינואים שהיו דייגים 1000 שנים לפני המצרים, ואת זה אני מחבר עם כפר שיושב רחוק על רמה ובגלל סימנים מסויימים אני קובע שאלו דייגים לשעבר שהפכו לרועים, וכאן הזקנים מספרים לי שכעת מתחברים להם בראש הרבה סיפורים מהעבר.
ואלו אפילו לא פרומיל מהדוגמאות של מה שיש בספר
וזה בהחלט לא דומה לספר בעל נושא אחד.
הספר על כרתים הוא ספר ייחודי שמשלב כתיבה היסטורית, סיפורת ומדריך טיולים.
אז אם אתה הולך לבקר במנהרות הענקיות שהותירו הנאצים בכרתים, היית רוצה לדעת מה קרה שם.
אם ביקרתי באולם שהתגלה שהוא חלק מה-"לבירינט" המפורסם, בוודאי יענין סיפור הלבירינט מהמיתולוגיה היוונית על המינוטאור, בשילוב סיפור של מקומיים שנכנסו פנימה עם לפידים וכמו אריאדנה הצליחו לחזור החוצה רק בזכות החוט שקשרו בכניסה (לפחות הם הוכיחו שלמדו את המיתולוגיה),
או הנאצים שלא ידעו שזה הלבירינט והפכו את אולם הכניסה למחסן תחמושת ובנסיגה פוצו אותו וגרמו נזק כבד לאתר שעד היום אי אפשר לפתוח לתיירות כאתר מורשת עולמית (אני הייתי בפנים עם משלחת של הארכיאולוגית אנה פטרוחיליו, וזה מרשים עד מאוד, כולל כתובות של אלו שהלכו לאיבוד בתוכה...) וכו וכו המון מידע ענייני ומגוון ביותר.
אתה מבקר בעמדת מגן היושבת על סלע עגול כמו פורפרה שמטען קטן יכול לגרום לה להיתדרדר לתהום, וקורא על המאבק של אנשי הכפר נגד הטורקים ונגד הנאצים בהפרש של מאות שנים.
אתה מבקר במיכל הדגים החצוב בסלע על ידי המינואים ומתפעל איך יכלו לחצוב דבר כזה בסלע שהוא כמו פלדה, על שיטת הדייג המתוחכמת שאפילו המצרים לא עשו זאת
בתמצית: הבור בגודל של 8 על 10 על 15 מטר עם חלון למטה לכיוון הים. על החלון הזה שאורכו כ-5 מטר תלו מחצלת, גל נכנס ומביא איתו מים ודגים, הגל נסוג, והמים חוזרים לים והדגים לא כי תנועת המים סגרה את המחצלת. מה שנשאר זה להעלות עם סלים את הדגים החוצה...
אז בהחלט צריך לספר כאן את סיפור המינואים שהיו דייגים 1000 שנים לפני המצרים, ואת זה אני מחבר עם כפר שיושב רחוק על רמה ובגלל סימנים מסויימים אני קובע שאלו דייגים לשעבר שהפכו לרועים, וכאן הזקנים מספרים לי שכעת מתחברים להם בראש הרבה סיפורים מהעבר.
ואלו אפילו לא פרומיל מהדוגמאות של מה שיש בספר
וזה בהחלט לא דומה לספר בעל נושא אחד.
אור חבצלות
New member
עמיקם, לך לספריה הציבורית במקון מגוריך ושאל
את תמול שלשום.
חינם.
את תמול שלשום.
חינם.
משהי מכינה כאן סופריטו??
מצאתי בפייסבוק מתכון מדהים וקל להכנה
סיפריטו
למצרכים:
4 כרעיים חתוכים לשניים (או לפי כמות הסועדים)
12 תפוחי אדמה חתוכים לפרוסות
שמן לטיגון עמוק
כמון
פפריקה מתוקה
פלפל שחור
מלח
אבקת מרק
כורכום (לצבע)
מים
להכנה:
את תפוחי האדמה לטגן בשמן עמוק כמו לצ’יפס (חובה שיהיו שזופים מאוד – שחומים!!!) לשים על נייר סופג בצד.
את כרעי העוף לטגן בסיר גדול שטוח, לטגן משני הצדדים עד שישחימו מעט. להוסיף 2 כפות פפריקה, 1 כפית כורכום, 1 כף מלח, 2 כפות אבקת מרק וחצי כפית פלפל שחור גרוס, להוסיף בערך 2.5 כוסות מים ולבשל אחרי רתיחה על אש קטנה כשלושת רבעי שעה.
אחרי שלושת רבעי השעה להוסיף את תפוחי האדמה לסיר, לערבב את הסיר תוך כדי ניעור (כדי לא למעוך את תפוחי האדמה) ולבשל עם חצי מכסה עוד שלושת רבעי שעה.
טעים מאוד עם לחם ליד .
מצאתי בפייסבוק מתכון מדהים וקל להכנה
סיפריטו
למצרכים:
4 כרעיים חתוכים לשניים (או לפי כמות הסועדים)
12 תפוחי אדמה חתוכים לפרוסות
שמן לטיגון עמוק
כמון
פפריקה מתוקה
פלפל שחור
מלח
אבקת מרק
כורכום (לצבע)
מים
להכנה:
את תפוחי האדמה לטגן בשמן עמוק כמו לצ’יפס (חובה שיהיו שזופים מאוד – שחומים!!!) לשים על נייר סופג בצד.
את כרעי העוף לטגן בסיר גדול שטוח, לטגן משני הצדדים עד שישחימו מעט. להוסיף 2 כפות פפריקה, 1 כפית כורכום, 1 כף מלח, 2 כפות אבקת מרק וחצי כפית פלפל שחור גרוס, להוסיף בערך 2.5 כוסות מים ולבשל אחרי רתיחה על אש קטנה כשלושת רבעי שעה.
אחרי שלושת רבעי השעה להוסיף את תפוחי האדמה לסיר, לערבב את הסיר תוך כדי ניעור (כדי לא למעוך את תפוחי האדמה) ולבשל עם חצי מכסה עוד שלושת רבעי שעה.
טעים מאוד עם לחם ליד .
אזון פנימי
New member
עוף צריך שעה לבישול ככה שזה לא ארוך
ומשום מה נראה לי חסרים כל מיני ירקות שזה המצע של הסופריטו.
יכול להיות שמאד טעים אבל סופריטו?
די דומה לפפריקש פרט לכורכום ולצ'יפס
ומשום מה נראה לי חסרים כל מיני ירקות שזה המצע של הסופריטו.
יכול להיות שמאד טעים אבל סופריטו?
די דומה לפפריקש פרט לכורכום ולצ'יפס
ע ר נ ו נ ה
New member
יוליקה בשביל מה לטגן את התפוחי אדמה?
זה סתם מוסיף שומן לתבשיל וקלוריות.
אני עושה צלי וזורקת לבפנית תפוחי אדמה גזר, וזה יוצא נהדר, פחות טיגונים יותר בריא.
זה סתם מוסיף שומן לתבשיל וקלוריות.
אני עושה צלי וזורקת לבפנית תפוחי אדמה גזר, וזה יוצא נהדר, פחות טיגונים יותר בריא.
ע ר נ ו נ ה
New member
הבנתי יוליק, פשוט חשבתי להגיב שאני לא מטגנת
הרבה , והסופריטו סתם אוסף עוד שומן בטיגון תפוחי האדמה.
יכול להיות שזה טעים יותר מטוגן, אבל אני מוכנה לוותר
על טיגון .
אם אתץ מכינה את זה ככתוב, שיהייה לך לבריאות ותהנו.
הרבה , והסופריטו סתם אוסף עוד שומן בטיגון תפוחי האדמה.
יכול להיות שזה טעים יותר מטוגן, אבל אני מוכנה לוותר
על טיגון .
אם אתץ מכינה את זה ככתוב, שיהייה לך לבריאות ותהנו.
דידי מנוסי, הסטיריקאן והפזמונאי הלך לעולמו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4467718,00.html
בין היתר שיתף מנוסי פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזה "סנונית בחוף מיומבה", שם התפרסם שירו "קול אורלוגין", ובסרט "סאלח שבתי", עם השיר "לי ולך". הוא כתב ללהקת גייסות השריון את "מי שחלם", שהפך מאז להמנון הלא רשמי של ימי הזיכרון. לאחר מלחמת יום הכיפורים כתב את "שיר הוא לא רק מילים", אותו ביצע אריק לביא כמחאה נגד המלחמה ולמען השלום. ללהקת הגבעטרון כתב את השיר "בת שישים" לכבוד 60 שנה לקיבוץ גבע - דידי מנוסי נולד בקבוצת גבע בשם ידידיה מנוסוביץ.
יהי זכרו ברוך!!
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4467718,00.html
בין היתר שיתף מנוסי פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזה "סנונית בחוף מיומבה", שם התפרסם שירו "קול אורלוגין", ובסרט "סאלח שבתי", עם השיר "לי ולך". הוא כתב ללהקת גייסות השריון את "מי שחלם", שהפך מאז להמנון הלא רשמי של ימי הזיכרון. לאחר מלחמת יום הכיפורים כתב את "שיר הוא לא רק מילים", אותו ביצע אריק לביא כמחאה נגד המלחמה ולמען השלום. ללהקת הגבעטרון כתב את השיר "בת שישים" לכבוד 60 שנה לקיבוץ גבע - דידי מנוסי נולד בקבוצת גבע בשם ידידיה מנוסוביץ.
יהי זכרו ברוך!!
קיבוץ גבע..הוקם כשהצעירים שעלו לכפר יחזקאל
חלקם החליטו לעלות על הגבעה הסמוכה..קיבוץ מלא כשרונות. ומפעלים..שקדיה' ו'בקרה'..עד היום קיבוץ לא- מופרט.
כנראה משהו מיוחד. [אגב יוליקה-ב-101 היה דן ידין מגבע. היה לי מ"מ במילואים מגבע במילואים. ופעם ב- 69 שרנו עם הגבעטרון ב להקות. מי חלם שהם יגיעו כל כך רחוק. מי שחלם. לשיר 65 שנה..גדול. ולסיום זוכר את הקול הגדול והנישא- מעל של יואב נחשון [גם היה קצין איתנו במילואים] שפסק להופיע בגלל מחלה.
חלקם החליטו לעלות על הגבעה הסמוכה..קיבוץ מלא כשרונות. ומפעלים..שקדיה' ו'בקרה'..עד היום קיבוץ לא- מופרט.
כנראה משהו מיוחד. [אגב יוליקה-ב-101 היה דן ידין מגבע. היה לי מ"מ במילואים מגבע במילואים. ופעם ב- 69 שרנו עם הגבעטרון ב להקות. מי חלם שהם יגיעו כל כך רחוק. מי שחלם. לשיר 65 שנה..גדול. ולסיום זוכר את הקול הגדול והנישא- מעל של יואב נחשון [גם היה קצין איתנו במילואים] שפסק להופיע בגלל מחלה.
שפירא מאיר
New member
הם תכננו זאת מראש
שביום העליה לקרקע בכפר יחזקאל הם, "קבוצת טרטקובר" יפרשו מהשיירה ויעלו לגבעה הסמוכה שנקראה אצלם "הגבעה" שקוצר ל-"גבע".
אני לא מסמפט אותם, כיוון שעם השוויץ שלהם שהם משמרים את העבר (שלושה צריפים בתוך המשק) למרות כל הבקשות שלי לתחזק ולשפץ את תחנת רכבת-העמק "גבע", הם סרבו ויום אחד הביאו טרקטור והרסו את התחנה עד יסוד ובמקומה שתלו דקלים שמעולם לא היו שם.
אין להם שום מודעות לשימור ולהיסטוריה, הם אנוכיים.
שביום העליה לקרקע בכפר יחזקאל הם, "קבוצת טרטקובר" יפרשו מהשיירה ויעלו לגבעה הסמוכה שנקראה אצלם "הגבעה" שקוצר ל-"גבע".
אני לא מסמפט אותם, כיוון שעם השוויץ שלהם שהם משמרים את העבר (שלושה צריפים בתוך המשק) למרות כל הבקשות שלי לתחזק ולשפץ את תחנת רכבת-העמק "גבע", הם סרבו ויום אחד הביאו טרקטור והרסו את התחנה עד יסוד ובמקומה שתלו דקלים שמעולם לא היו שם.
אין להם שום מודעות לשימור ולהיסטוריה, הם אנוכיים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.