בוקר אור לא מתעסקת ברכילות ופוליטיקה..

[עמיקם10]

למות שישראל יזמה - הסתיימו בכי רע וגם היתר.

אבל הדיבורים עוזרים להיבחר.

 

[ע ר נ ו נ ה]

ואנחנו חזרנו אתמול ארצה לאחר שהות של24

השעות בדרכים .

ויש לי סיפור.

כאשר נוסעים לחו,ל יש פתאום לכל אחד בקשה קטנה.

חבר של הבן ביקש שנביא לו חליפה בגודל המתאים והביא לביתנו חליפה שקנה שם לפני חודש ולא התאימה לו, זאת הוא גילה בארץ.

אחת הבנות עשתה משלוח באינטרנט של בגדי ילדים ושלחה לביתו של הבן וזה חיכה לנו שנביא את החבילה ארצה.

אחינית שלנו חולה במחלה סופנית וביקו שנביא לה תרופות שנשלחו לבית הבן ואנחנו רק צינור מעבר לארץ, וכך הגיע חבילת תרופות
ששקלה טונה בערך וחילקנו אותה ל-3 מזוודות, כאשר לכל נוסע מותר להביא מזוודה של עד 23 ק"ג ועוד מזוודת טרולי למטוס.

הגנו לשדה התעופה שקלו לנו את המזוודות לקחו אותם את הטרולי צילמו וביקשו שלא נעלה אותה לטיסה אלא נשלח גם אותה
וכך עלינו לטיסה לארץ, הטיסה הייתה נפלאה, טיסת חלום, כל הטיסה ישנתי באמת היה יופי, הגענו לארץ וברדתנו מהמטוס הגיע שיחת
SMS ובה הודיעו לנו שמעקבים לנו את אחת המזוודות לבדיקות נוספות והיום תגיע לביתנו, עד עכשיו המזוודה לא הגיע, ושמעתי
בכלל שיש שביתה בשדה התעופה של עובדי המזוודות, מה יצא בעצם, עשינו טובה לכל העולם ובניו ושילמנו על זה, רניתי לי בגידים
שהם במזוודה שנשארה שם, שניתי שאב אבק שנשארה בזוודה שם, כל שעה יש לי טלפון, האם המזוודה עם התרופות הגיע, נו תהייה טוב
לך תעשה טובות לכל העולם, וגם החליפה שהוחלפה נשארה במזוודה שלא הגיע.


מקווה שבדופו של דבר הכל יעבור בשלום והמזוודה תגיע.

אגב 2 המזוודות שהגיעו עברו בדיקות מקיפות וכל קופסאות התרופות נבדקו לברור אם זה לא סמים, כשסיפרתי את זה לשואלים על התרופות
הם עוד אמרו לי "מה לא יכולת להגיד שזה תרופות לחולה סופנית" אמרתי שכל מבריחי הסמים מספרים סיפורים אז מה גם אני צריכה
לספר, ובעצם אף אחד בכלל גם לא שאל אותיי.

זהו, כבר חזרתי לשיגרה.

עוד סיפורים ותמונות בהמשך.

 

[שפירא מאיר]

במשפחה יודעים: אני לא קונה שום דבר לאף אחד.

אני לא מתכוון לבלות את הזמן היקר שלי בחו"ל שאני משלם עבורו אלפי שקלים, בחיפוש אחרי קניות או שירותים עבור אף אחד.
נכון שלא מתאפקים וקונים לנכדים משהו נחמד שנתקלים בו, אבל בשום אופן לא מסעי קניות ולא שום דבר.
אני עולה למטוס עם תרמיל ובו המחשב וניירת וכל הציוד החשמלי, ואילו המזוודה הולכת לבטן המטוס עם משקל של 12-15 ק"ג מכסימום גם כשאני נוסע לחודש (אין שום בעיה כל יום אחרי המקלחת לשטוף עם דטרגנטים את הלבנים והגרביים.
וטיפ: גם אם אין שמש, תולים במקלחת שהיא מאווררת והכל מתייבש יחסית מהר.

בכלל גם מכשירים שמבטיחים לכם שיש שירות בארץ, לא קונים בחו"ל, כי אם אין שירות, זרקת את הכסף.

היה לי מקרה שהדרכתי קבוצה בספרד, ואשה שאלה אם בטוח אנחנו נוסעים לאנדורה (המוצרים שם ללא מכס ומע"מ), עניתי בחיוב, והיא סיפרה שהבת שלה בקשה שתקנה לה שם עדשה יקרה ביותר למצלמה , ואם אני מכיר חנות. אמרתי לה שאני מכיר את החנות הטובה ביותר של ההודי יוסיף, אבל אני מאוד מציע לה לא לקנות דברים כאלו בחו"ל כי אם יש בעיה, היא אכלה אותה.

היא כמובן כן קנתה, וכמובן ששבועיים אחרי החזרה ארצה, כאשר חזרתי עם קבוצה אחרת מספרד, קיבלתי ממנה טלפון והיא שאלה אם בנסיעה הבאה אני מוכן לקחת את העדשה להחליף כי היא לא טובה, הבהרתי לה שאני לא רוצה שום מעורבות בענין, אחר כך היא תבוא אלי בטענות שהעדשה שהחלפתי זה לא זה, וכו.

כל מה שצריכים יש בארץ בלי בלגן, ומי שנורא מתעקש לקנות בחו"ל, שיקנה כרטיס ויסע ויקנה מה שהוא רוצה.
אגב תרופות, בכרתים אין חובה במרשמים, קניית התרופות שם פרטית וחופשית בבתי המרקחת, אשתי קונה שם את התרופות לסוכרת בכל פעם שנוסעים, כמה שהיא רוצה.

 

[יוליקה]

ברוכה השבה...מקווה שהמזוודה תמצא

זה מזכיר 2 מקרים...

הראשון זה בסרט פגוש את הפוקרס... זוכרת שהולכת לו לאיבוד המזוודה עם טבעת האירוסין??

והשני, קרה לנו...הגענו לניו יורק כדי לטוס בטיסה פנים ארצית לוושינגטון...
הטיסה הפנים ארצית מתבצעת במטוסים קטנים שאין תמיד מקום למזוודות (את זה לא סיפרו לנו)
עלינו למטוס...ואני רואה את העגלה שמובילה את המזוודות עומדת בגשם שוטף... לא ראיתי שהעלו
את המזוודות למטוס... הגענו לוושינגטון והמזוודה לא הגיעה...
הם שלחו אותה עם שליח למלון בשעות הערב... פתחתי את המזוודה וחשכו עיני...כל המים חדרו
למזוודה...ובגדים צבעוניים הכתימו את הבגדים הלבנים... צילמתי הכל והגשתי תביעה נגד חברת התעופה...
פיצו אותי ב-100$ בלבד!!!

 

[י מ י ת 2]

גם כשנסעתי וחזרתי לברלין ובחזרה

פתחו לנו את המוודות גם בלוד. בענין תרופות נאמר לנו להצטייד במרשמים המקוריים ואם אפשר באישור של רופא וכך עשיתי. מלבד זאת לא היו בעיות עם המזוודות. קניות לא עשיתי לא לעצמי ולא לאף אחד. מראש אמרתי בברלין אני לא קונה שום דבר. פעם הייתי משוגעת על הקניות לבנים, לנכדים ולכל העולם. חדלתי מזה ממזמן. אנדורה זה סופרמרקט אחד ענקי. נקלענו שם בגשם זרזיפי הכל היה מכוסה בוץ מה שלא מנע מהאנשים להסתובב בין החנויות. בתי המלון היו מלאים עד אפס מקום. נסענו עם ידידה ובסוף מצאנו חדר אחד לשלושה. לא נורא חזרנו שלמים ובריאים.

 

[י מ י ת 2]

ערנונה, ברוכה השבה.

 

[הדסהש1]

סיפור מהסרטים ...אסור להביא דברים מחו"ל

כבר שנים יודעים לא להביא ...מסוכן מאוד גם להעביר חבילות
היום היה סיפ]ור שונה ..יעל אבקסיסי נסעה לאילת קנתה אקדח צעצעו לבן הקטן
ושמה בתיק היד..זה צפצף ושמצאו את האקדח למרות שהיה צעצוע לא
הורשתה להעלות איתו למטוס....

 

[ע ר נ ו נ ה]

ימית תודה לברכות לשובי ולכל מי שעוד ברך אותי.

לגבי המזוודה, היא לא נשכחה או הלכה לאיבוד, היא הושארה אצלם, כי הועבדה שקיבלנו SMS
שהיא תגיע היום, ולדעתי זה בגלל התרופות, היום היא כמובן לא הגיע כי יש שביתה בשדה התעופה לוד.

 

[ע ר נ ו נ ה]

לקחתי את אהובי לבבי ונפשי, בעלי

ובני (בתמונה) ועלינו על קרוז לבהמס, עם חברת נורווג'ין שמעודי לא שמעתי עליה אך היא פשוט נתנה את מה שרציתי,
בומה שרציתי זו קומה גבוה, רציתי בהמס, רציתי פאר , רציתי תוכניות מסביב לשעון, רציתי נופים טרופיים, רציתי להיות אלוויס,
לשמוע מוסיקה , להרגיש מוסיקה , נופים מהפנטים לגונות שלא נגמרות אוכל מפה ועד להודעה חדשה עם טעמים חדשים
במסעדות פאר, אנשים יפים ויפות, זה מה שקיבלנו.

המסעדות היו כל כך מפוארות ששמו לב, אם נכנסת עם מכנס כהה הם מיד החליפו את המפית שתשים על המכנסיים למפית
בד כהה שחלילה המכנס לא ילבין מלובן המפית הלבנה וההפך, כאשר הבן לא ידה להליט אם סרטן או צדפות (פיכ, אני לא
אוכלת את זה) אז אמרו לו תקבל גם את זה וגם את זה.

לא מספיקים לגמור את המשקה ומשום מקום מופיע מלצר וממלא שוב.

בערבים היו מופעםים של לס ווגאס עם החלקה על הקרח, היו מעליות שקופות ומעליות רגילות.

היינו באי הפרטי של חברת האוניות (לרוב חברות השיט יש אי פרטי) קיבלו אותנו שם כם נגנים של טרנידד ועוד כל מיני איים
עם תופים ומוסיקה מרקידה, החוף כולו דקלים ומיטות שיזוף , ולגונה ענקית מדהימה של מי טורקיז חלקים כמו מפה.

לקחנו מונית של ונהגת כושיה שמנה כד מאוד והיא אמרה לנו שקוקאים לה "מאמא בהמהס", סיפרה לנו אגדות על המקום
והעבירה אותנו לסריקה בכל האי וסיפרה סיפורי אלף לילה ולילה זה היה באי "נסאו" שם גם התארחנו במלון "אטלנטיס" רק מי ששמע
על המלון הזה יודע על מה אני מדברת, פשוט עוד לא הורדנו תמונות ובא לי לספר ולספר.

ובינתיים הפוגה צריך גם לנשום.

עוד תמונות בהמשך.

 

[שפירא מאיר]

ביליתם כהוגן וכמו שרציתם וזה מה שחשוב

אני אישית לא יוצא לשייט כי זה לא מענין אותי, וגם פאר לא דיבר אלי אף פעם, אם יש חדר עם מיטה נוחה, שירותים מקלחת ומזגן והוא לא זעיר, דייני.
חוץ מזה שאני לא יכול להיות במקום אחד , אני מעדיף טיולים בשטח , נכון שהיום כבר לא ברגל אבל לנוע ולסייר, לפגוש אנשים ומקומות.

לגבי תרופות, בלי קשר לחשש מבעיות, חובה על כל מבוגר בגילאי גימלאים לשאת בתיקו נרתיק ובו כל דפי המידע של התרופות שהוא מחזיק בהם (הפתקאות מתוך הקופסה של התרופות) וכן לקחת מהרופא דף סיכום של המחלות והאירועים הרפואיים שעבר ורשימת התרופות. כל רופא מוציא את זה בשניה, כאשר המחלות והאירועים והתרופות רשומים באנגלית ובקודים רפואיים שכל רופא בעולם יודע, וזה למקרה שיקרה משהו ותצטרכו לתת תשובות לרופא או לבית חולים.
אני עצמי הופתעתי כשראיתי בפעם הראשונה שלקחתי טופס, שבין האירועים כתוב לי "הארט פיילור" (התקף-לב) שלוש פעמים, לכן הרופא שלי אמר שאני חולה הלב הבריא ביותר שהוא מכיר.

אני נוסע עם הטופס הזה והדפים של התרופות בכל נסיעה לחו"ל ואם יש שינוי בתרופות או במידע רפואי, אני מבקש מסמך חדש.
זה מאוד חשוב לנו.
חוץ מזה שאני מחזיק בכל תעודות האחריות של הציוד שאני לוקח איתי לחו"ל שלא אתקל בחזרה באיזו שביתה של "עבודה לפי הספר" ויציקו לי לגבי הציוד.
כיוון שביציאה לא מענין את המכס לא מחשבים ולא מצלמות אפילו לא זולות ולא אייפונים.

 

[ע ר נ ו נ ה]

שפירא , אם תקרא טוב תראה

שכתבתי שהבאתי תרופה לחולה סופנית וזו אחיניתי, אלו תרופות שתמיד
נשלחות בדואר אך הפעם בגלל שהיינו שם הם נשלחו לבית בני כרגיל (בני אח"כ
היה שולח להם בדואר) והתבקשנו להביא אותם לארץ, ברגע זה התקשרו
להודיע שהמזוודה בדרך לביתנו.

תמונה מכף קנברל.

 

[יוליקה]

איזה יופי!! ערנונה, גם אנחנו היינו שם

המקום מרשים מאד...ו...ענק כמו כל דבר באמריקה...

כיף לכם שהייתם בשיט לבהמ'ס - חבל שויתרת על הלובסטר - זה מעדן!!