בוקר אור לחול המועד...אנחנו לא יודעים לומר לא

[הדסהש1]

בוקר אור לחול המועד...אנחנו לא יודעים לומר לא

תקופה מסויימת סירבנו לעדי ..היום בבוקר צלצלה ובקשה לבוא כי היא לא מרגישה טוב...אנו נחזיק מעמד כי זה היום האחרון שאין לה סידור לילדים.איך...אומרים אכלנו אותה...

 

[1ניצת השקד]

מזל טוב לנכד שעבר את הטסט שינהג

בזהירות ובדרכים ישרות.

ליל סדר עבר נפלא, אך למחרת אתמול נחתה עלינו מכה.
לא יכולה לכתוב בגלל שיש משוטטים שלא רוצה שידעו
על זה, בכל אופן עוברת עלינו תקופה מאוד מורכבת עם
המון ירידות וקצת עליות.

מגרדת את עצמי מהבית והולכת לבריכה.

 

[ציפי ב החמודה1]

צהריים טובים

עבר עלי לילה קשה של שיעולים והמון התעוררויות, המשכתי לישון בצורה כזאת עד שעה 11.00, המטפל של אורי היה, עשה את עבודתו והלך, עכשיו סיימתי את ארוחת הבוקר,
ארוחת הצהריים של אורי כבר מצולחתת במקרר ועכשיו אני פה,
הרשיתי לעצמי להזמין לפורום חבר חדש, שכנראה חלק מאתכן מכירות ואני
בטוחה שתקבלו אותו בברכה, נראה לי שיש לו סיפורים שיכולים להעשיר את
הפורום, אז בדרך כלל אני פורסת את השטיח האדום לחדשים, אבל כבר מזמן לא עשיתי את זה וגם הפעם לא אעשה, כי בזמן האחרון השטיח לא רוצה להפרס.
במקום זה אני שולחת לך משהו אחר מאיר שפירא ונקווה שתתמיד אתנו.
הדסה, ידעתי שלא תצליחו לעמוד בהחלטה, כל הכבוד לעדי שיודעת על איזה כפתור ללחוץ.

 

[yaely2]

ברוכים הנמצאים

נהניתי נפלא ובכול זאת אני שמחה לבוא הביתה נחתתי הבוקר

בשעה 04:30 והרגלים הובילו אותי ישר למיטה. עכשיו קמתי.
חבל לי שהמחשב הנייד שלי לא הצליח להתחבר, גם הטלפון שלי לא כול כך תיפקד, והייתי צריכה לתפקד בלי שני אלה. אבל בסך הכול היה נהדר
אחרי 8 ימים בחו"ל, אני פה ובטוחה שגם פה אהנה. אה כן, הייתי בזגרב בירת קרואטה מה שהיה פעם חלק מיוגוסלביה

המון אהבה לכולם, עכשיו אני הולכת לקרוא את ההודעות שהחמצתי.

ביי
יעלי

 

[שפירא מאיר]

תודה

צריך להבין ששטיח לקבלת פנים שקיבל כל כך הרבה אורחים, התרפט, ואין תקציב לחדש.
ברכה בעל-פה היא קבלת פנים בהחלט ראויה.

ואם בענייני מחשבים, מחשב מתוקל מאוד לא נעים, אבל יותר גרוע שמשך שנים רבות אני מנהל פורום כרתים באתר אג'נדה ומשקיע בו המון עבודה במאמרים ובסיוע לאנשים, ויום אחד ללא התראה מוקדמת האתר נסגר וכל העבודה ירדה לטימיון.

הגשתי בקשה לפתוח אתר כרתים בתפוז, נראה.
ועוד אני צריך לזרוק את כל כרטיסי הביקור שלי לחו"ל ולעשות חדשים (אני מכין אותם לבד) את אלו שאני משתמש בישראל כבר שיניתי. (למטה)

 

[ציפי ב החמודה1]

צהריים טובים

אוף איך שכחתי לשתף אתכם, היום יומולדת לנינה המתוקה שלי עלמה, היא
כבר בת-4 וזה לא יאומן איך הזמן בורח לי, הפעם הזאת ההורים שלה, החליטו
לחגוג יומולדת צנוע רק לחברים, בלי כל הההפקה שתמיד הם נהגו לעשות
וזה אומר שאנחנו לא נגיע לשם וזה בסדר, בירכתי אותה בטלפון והיא מאושרת,
הכינו לה עוגה של פסח והזמינו את אחותה למחצה של איריס ואת אחותה החורגת עם בתה רומי שגם היא מתקרבת לגיל הזה והם חגגו שם בכיף, אני לא זוכרת אם סיפרתי לכם, רומי נולדה פגה במשקל 500 גר' והיו לה גם בעיות רפואיות,
היום היא ילדה מקסימה, בריאה וחכמה, שכל המשפחה משוגעים אחריה
והיא חברה טובה של עלמה, פלאי הרפואה ונאמנות הורית.
אני מצרפת תמונות, לא עכשיויות, אבל כמעט, כשאקבל תמונות חדשות,
אשתף פה.

 

[שפירא מאיר]

רק נחת

אשתי כמו פולניה אמיתית שאצלה אין בדיחות, הכל אמת.
כל פעם שהבן רוצה לטייל עם משפחתו היא אומרת להם שלא כדאי ושזה מסוכן, ואז תמיד אני צריך להתערב (הייתי מורה-דרך מעל 50 שנה) ולהסביר שאין שום בעיה מיוחדת במסלול.
היא רגועה יותר רק אם אני נוסע איתם וכמובן שרק למטרת הקפצת הרכב כי אני כבר לא מטייל ברגל.

אותו הדבר בענין נכדים ונינים.
היא תמיד התעקשה להסיע את הנכדים בבוקר לבית הספר (גם אם הוא במרחק שתי דקות הליכה מהבית) ולאסוף אותם בצהרים ולהסיעם לחוגים,
שנים עד שהתבגרו והם לא זקוקים להסעות.
אבל תמיד התלוננה שהיא עייפה מאוד מכל ההתרוצצות הזו, אבל להפסיק? מה פתאום, העולם בלעדיה ישבוק.....

היום שלנכדה הגדולה יש חבר שנראה כקשר רציני, אני תופס אותה מידי פעם זורקת לנכדה רמז דקיק כמעט בלתי נראה כמו פיל בנושא חתונה ונינים וכו.....

 

[yaely2]

ברוך הבא שפירא מאיר

ברוך בואכה אל ביתינו הנחמד. מצטערת שלא הייתי פה כשנכנסת ותפוז לא נתן לי להיכנס לפורום אז אני מקווה ש"מוטב מאוחר מאשר לעולם לא".

אני כול היום עופפתי, הייתי במיטה והחלומות, או המחשבות לקחו אותי למקומות שלא הייתי בטוחה שאני בבית שלי, אחה"צ הלכתי לקניות ופחדתי לנהוג לכן עשיתי זאת ברגל.
עכשיו הוטב לי.
ציפי המון מזל טוב מהנינה, כיף לך. שתגדל ותהייה גם היא מקור לנחת שלך.

לכול החוגגים ימי הולדת, סדר משפחתי ועוד ועוד, שתמיד תהיה סיבה למסיבה לכולנו.

יעלי

 

[שפירא מאיר]

רב תודות

ולנצחון אנשי הפלמ"ח על הדבר ההזוי הנקרא "מורשת גנדי", ראויה בהחלט.

מה יש כאן מורשת?
שהוא ניהל במטה שלו ארוחות שחיתות והחיילים אכלו קש?
ששכב עם פקודותיו?
שבניהול רע של הקרב לכיבוש אלמגור (תל-מוטילה), וכח סורי טבח ב-41 חיילים ופצע כ-70?
שהוא היה חבר של כל ברוני הפשע מכרם התימנים, רוצחים ושודדים ?
שהחזיק במחנה בכלוב נמר בניגוד לחוק ?

לקראת אחת הבחירות הובלתי טיול בג'יפים ונכנסנו לחרבת זונקלה לנסוע בדרך דיפנבייקר, והוא עמד שם והצטלם. עצרתי כדי לא להפריע.
שמעתי אותו אומר למצלמה שכאן היה כפר ערבי שנכבש על ידם במלחמת השחרור.
לא יכולתי להתאפר ופרצתי בצחוק.
הוא הביט בי ושאג: "סתום ת'פה".
עניתי לו שהוא בלתי ראוי ואני לא חייל שלו והוא משקר נוכח הטלויזיה כיוון שאף פעם על חרבת זונקלה לא היה כפר ערבי. מדובר בשטח חקלאי של כברים בסביבה. ונסענו.
מורשת גנדי אלק.

אני מצרף תמונה של הפלמ"ח עולים לירושלים ובצד ימין של התמונה חרבת זונקלה.
אפילו אתר "פלסטיין ריממבר" לא אומרים שהיה שם ישוב.....

 

[ציפי ב החמודה1]

תודה על השיתוף

בידע שלך, אני אף פעם לא שמעתי על כל המקומות האלה, על גנדי שמעתי ככה סתם ולא התלהבתי ממה ששמעתי, הוא סתם פרא אדם,
אני שירתתי בנח"ל, בתקופה של הפעולה בכנרת, ולא בתקופת הפלמ"ח, אז עוד הייתי ילדה והדבר היחידי
שידעתי הוא שיש שיירות לירושליים, מסתבר שהיו עוד שיירות וביניהן השיירה
שנסעה מטעם ההגנה לתל עמל וליד ואדי רושמיה, נפלו למארב של ערבים,
שירו עליהם ואבי נהרג שם, אז לא סיפרו לי מה היה, גם בהלויה ההמונית לא הסכימו שאשתתף, כי הייתי ילדה צעירה, את הסיפור שמעתי אחרי
כמה שנים כאשר כבר הייתי אמא לילדים.