חוששני שהתבלבלת בין הנצרות לבין היהדות
אינני בקי בתאולוגיה הנוצרית, ומעולם לא נבחנתי על עקרונות הקאטאכיזם, ובכל זאת, דומני שהתבלבלת. היהדות - בדומה לאסלאם - היא דת של הלכה (שריעה), ולמעשים יש בה חשיבות רבה גם כאשר אין הם מלווים ברגש הנכון (אהבה - במקרה שלנו כאן). רבי עקיבא קבע כי "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה". כלומר, הוא כמעט, אולי, קבע מדרג בין הכללים, וקבע שלאהבת הזולת יש מדרגה גבוהה ביותר. הלל הזקן, כשבא אליו אותו אדם להתגייר, ותבע להתגייר כשהוא עומד על רגל אחת, קיבל ממנו את התשובה המתאימה: דסני לך - לחברך לא תעביד. ואידך - פירושא היא." (את מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך. השאר - כל שאר המצוות - אינן אלא פירוש והרחבה לכלל זה). מבחינת התפישה היהודית, אדם חייב להתפלל את התפילות שנקבעו, גם אם אינו במצב הנפשי-רגשי המתאים. גם אם הוא חש כעס רב כלפי שמיא (=כלפי השמים, כלפי האל), עדיין הוא מחוייב בתפילה. אמת, תפילה הנעשית מתוך אהבה היא במדרגה גבוהה יותר, אך זה שהתפלל שלא מתוך אהבה, עדיין קיים את חובתו. מי שנתן צדקה לעני רק כדי שיחשבו שהוא נדיב, אולי לא קיים את מצוות הצדקה בצורתה המיטבית, אולם עדיין קיים מצוות צדקה, וכו' - כך הדבר בתפישה היהודית. האם אני טועה כשאני משער שאתה משליך מהדוֹגמא הנוצרית, ומייחס תפישות נוצריות ליהדות?