בוקר טוב אנשים

[יחפהבפארק]

בוקר טוב אנשים

והנה משהו שהעלה דמעות בעיניי על הבוקר

פוסט של אסי עזר שקורא לבחור שנמצא עדיין עמוק בארון:
https://www.facebook.com/photo.php?....10150231898867176.371151.260689792175&type=1

זה גרם לי לחשוב על מה שהבנים שלי עברו עד שהחליטו לצאת מהארון, ואני כאמא הרי אני כואבת ומרגישה את כאבם, היה לי קשה עם זה שלא סיפרו לי על כך הרבה הרבה קודם לכן. היה חוסך מהם הרבה כאב וחוסך ממני הרבה שאלות ותהיות. אמא ואבא תמיד יקבלו את הבן שלהם והבת שלהם בכל מצב גם אם יקח קצת זמן. לא כל הורה מעכל את הדברים באותה הדרך ובאותו פרק זמן. יש כאלה שמיד יבינו ויחבקו ויש כאלה שיקח להם כמה ימים ואפילו שבועות כדי לקבל ולהשלים, אבל אהבה תמיד תהיה.
קראתי קצת מהטוקבקים והבנתי שהיו התמרמרויות למה הוא פירסם זאת דווקא ביום הזיכרון לשואה, ואני חושבת שאין יום מתאים יותר. זהו יום בו כולנו, אם נרצה או לא נרצה, מכונסים בעצמנו ובמחשבותינו, המוזיקה פותחת לכולם קצת את הראש, את הלב ואת הנשמה, ואולי בדיוק בדיוק זה היום לנסות ולהחדיר לכל האנשים קצת רגש והבנה כלפי אותם אנשים, ילדים וילדות, אשר לגביהם אהבה היא לא רומן רומנטי או פרק מתוך 'ויוה' אלא אהבה בשבילם זאת מילה שהם צריכים להסתתר מפניה.

http://www.youtube.com/watch?v=xwocQywEiT0

 

[Aronsona]

אני מבין לגמרי מאפוא את באה

והרי אין לנו כאב גדול יותר מהידיעה על כאב ילדנו כשאנחנו בסוג של חוסר ישע.

 

[שרוני68]

יחפה, אנחנו שוכחים אבל גם ההומואים נרצחו

בשואה.
ככל הידוע, כ- 10,000 הומואים נרצחו ע"י הנאצים, רק בשל נטייתם המינית.
כך שאין יום מתאים מזה לפרסם את הפוסט.

 

[יחפהבפארק]

הייי שרוני

בדיוק בדיוק הרגע שאלתי את עצמי, לאן זה נעלמת לי, והנה אני רואה אותך ואין צודקת ממך. כמובן שאני יודעת ואפילו יש לי בזיכרון איזה סרט על שני בחורים הומוסקסואליים המתאהבים במחנה ריכוז ובסוף הנאצים, לאחר התעללויות רבות, יורים בהם או באחד מהם אני כבר לא זוכרת... אבל, לצערי, יש כל כך הרבה אנשים במדינה הזאת שהם אטומים, ערלים, פרימיטיביים וחסרי אינטליגנציה, שממש ממש קשה לקרוא אותם ביום כזה. יש ימים כאלה שבהם אני מאבדת כל סבלנות או אמפטיה לאנשים מהסוג הזה, ולצערי הארץ שלנו מלאה בהם

 

[שרוני68]

יחפה, המלצה שלי:

אל תקראי אותם.
יש מגיבים שמוציאים אל כל הרפש
שלהם באתרים השונים (לא רק בפייסבוק,
זה אפילו יותר שכיח באתרים אנונימים).

הם גורמים להרגשה כל כך רעה ולפעמים נדמה
שזו דעת הציבור, כמובן שזה לא נכון. אולי לא תסכימי איתי
אבל אני מתעקשת על כך שרובנו אנשים טובים והרוב
שבד"כ אינו מגיב, הוא הרוב שעוזר, שתורם ושבאמת אוהב אנשים באשר הם ללא הבדל דת, גזע או מין.

 

[יחפהבפארק]

את צודקת מן הסתם

ובסך הכל אני יודעת שרובנו אנשים טובים והרוב הדומם הוא הרוב שעוזר ותורם. תאמיני לי שאני יודעת כל זאת. אבל, כמו שאמרתי קודם, יש ימים כאלה שבהם אני מאבדת את סבלנותי ולכן יוצא קצפי עליהם גם אם הם לא הרוב וגם אם הם רק מיעוט. אבל זה יהיה מבחינתי לעצום עיניים אם לא אגיד כאן שהם מיעוט לא מבוטל.
ואת המיעוט הלא מבוטל הזה יש לחנך ואפשר לעשות זאת. זאת לא משימה בלתי אפשרית. לטמון את הראש בחול ולהגיד שרובנו בסדר ורובנו נחמדים וטובים, זה בטח לא יפתור את הבעיה והמיעוט הזה במשך הזמן יהפוך לרוב. תאמיני לי, אני לא סתם רואה שחורות. צריך להתחיל מגני הילדים ומבתי הספר. ללמד את הילדים שכולם שווים. את צריכה לראות באיזו אהבה מקבלים הנכדים שלי את החבר של הבן. בשבילם זה הכי טבעי בעולם שיש לו חבר כמו שקודם הייתה לו חברה. הם עדיין לא התקלקלו ואף אחד לא מילא את ראשם בסטיגמות ובדעות קדומות. הכל שאלה של חינוך.

 

[שרוני68]

את מדברת על חינוך מהגן ומבית הספר

אז הנה משהו נחמד: ביתי חזרה מבית
הספר בשנה שעברה (כתה ב'), ואמרה
לי: אמא, את יודעת שהפירוש של "הומו"
זה "בן אדם"? היא אמרה לי שילד מהכתה
אמר לילד אחר "הומו", הילד נעלב ואמר למורה.
היא הסבירה להם ש"הומו" זה ממש לא קללה וזה בעצם
"בן אדם"...
אני מבינה את הכעס שלך, אבל זה סיפור חמוד לדעתי
שממנו אני לומדת ואומרת שאולי בכל זאת יש כאן תקווה.

 

[יחפהבפארק]

לגמרי תקווה

לא אמרתי שאין תקווה. אפילו הבאתי לדוגמא את נכדיי. אני לא אשכח איך ראיתי במקרה תוכנית בטלויזיה עם יהורם גאון וילדי גן ובתוכנית דיברו על הנושא אהבה ואחת הילדות הקטנות בת 5 או 6 דיברה על אהבה ועל כי יש בן שאוהב בת ויש בת שאוהבת בן ויש בת שאוהבת בת ויש בן שאוהב בן והכי חשוב זה לאהוב ואז יהורם הרחיב את השיחה על הנושא הזה ואני פשוט הייתי בהלם איך ילדים מקבלים את העובדה שיש בנים שאוהבים בנים ויש בנות שאוהבות בנות והתפעלתי מהאינטליגנציה הגבוהה של הילדים האלה. אז בטח ובטח שאני לא מיואשת ומוכרחה להודות שהיום מתייחסים לנושא הזה הרבה יותר בפתיחות מאשר פעם והרבה יותר עם קבלה והבנה, אבל עדיין הדרך ארוכה ויש לעבוד על זה כל הזמן. כל הזמן.

 

[שרוני68]

כמה שאת צודקת.

ואגב, אני כאן. קצת פחות, קצת יותר אבל
לא הולכת לאף מקום...

 

[יחפהבפארק]

והנה מאמר בנדון

http://news.walla.co.il/?w=/2952/2631253

 

[שרוני68]

מאמר חשוב! תודה !

 

[יחפהבפארק]

ואם יש לך קצת זמן

אני ממליצה לך לקרוא את התגובות ואז תראי על מה אני מדברת. לאנשים יש גם בעיה בהבנת הנקרא וגם בעיה עם קבלת השונה. שימי לב כמה התגובות לא מבינות את הקשר שבין הכתבה לבין השואה. אני מדברת על דור צעיר שאי אפשר להאשים אותו באינטליגנציית יתר. אבל כמו שכבר אמרנו קודם, אני מקווה שבכל זאת הדור הצעיר יותר שעדיין בגן הילדים או בבית הספר היסודי, בכל זאת ייתן לנו את התקווה.

 

[שרוני68]

קראתי תגובה אחת או שתיים, זה הספיק לי.

מתגובות כאלו אני בורחת כמו מאש,
לא מוכנה לקרוא רוע, טפשות וגועל.

כן, יש אתרים שאני רק קוראת את הכתבות והמאמרים
מבלי להתעמק בתגובות.

 

[Aronsona]

יחפונת, כמו שכתבתי למעלה אני מבין

ומזדהה עם הכאב שלך אבל בואי לא נכליל על כל הדור הצעיר.
הבנים שלי והסביבה שלהם, ממש לא חושבים ומתנהגים כך.

 

[יחפהבפארק]

אני שוב חוזרת ואומרת

שאני לא מכלילה. אוי ואבוי היה לנו אם היינו חיים במדינה שכל הדור הצעיר שלה היה מתנהג ככה. ברור שלא זאת הכוונה. אבל, גם אי אפשר להתעלם ממיעוט לא מבוטל שמגיב בקולי קולות במיוחד מאחורי מקלדת ואנונימיות.
ובכל מקרה אני בטוחה שהבנים שלך כמו הבנים שלי והאחיינים שלי והבנים והבנות של החברים שלי הם לא החתך אשר אליו אני מתכוונת.
בכל אופן, תודה על האמפטייה ואתה יודע שאני מעריכה זאת מאוד מאוד

 

[Aronsona]

ולוואי והייתי יודע איך לטפל בפרימיטיביים הללו

 

[יחפהבפארק]

חינוך חינוך חינוך

אין דרך אחרת.

 

[Aronsona]

וכאשר יש מי שמתווכח איתי

שהחינוך לא מתחיל בבית אלא במערכת החינוך אז אני מתייאש

 

[Anna begins cc]

יחפונת..

אני קראתי את זה כבר לפני 3 ימים, הוא לא פרסם את זה היום,
או שאולי פרסם את זה מחדש היום.
לא נראה לי שהיתה לו כוונה להתייחס ליום השואה.

בכל מקרה,
זה נגע בלבי בצורה מאד עמוקה. קראתי כל מילה שלו והרגשתי את הכאב והכעס, על הסביבה, על עצמו, על המצב..
יש לי חבר טוב שיהיה בן 30 עוד מעט והוא עדיין בארון בפני רוב העולם.
קראתי את זה וחשבתי עליו, לבי נשבר. החיים הסודים האלה, הצורך להסתיר את האהבה שלך.. אין הגדרה אחרת מלבד שובר לב.
אבל על דבר אחד אני לא מסכימה איתך, לצערי.
לא כל ההורים מקבלים.
לא כל ההורים מבינים.
לא כל ההורים אוהבים.
יש כאלה שלא לוקח להם ימים או שבועות,
אלא שנים רבות, עשורים אפילו.
ויש כאלה שכל הזמן שבעולם לא יספיק להם.
יש כאלה שמגרשים את הילד מהבית, מנשלים אותו מהמשפחה,
יש כאלה, וזו דוגמה שקשה לי אפילו להקליד, שיושבים שבעה על הבן שלהם. רציני לגמרי.
ואם לא היו הורים כאלה ודוגמאות כאלה- אולי היציאה מהארון הייתה יכולה להיות קצת יותר קלה.

 

[יחפהבפארק]

אני קראתי את זה רק היום

אבל היו מגיבים שהתרעמו על כך שהוא פירסם את זה ביום השואה דווקא. אבל זה באמת לא משנה את העובדה שזה פוסט מרגש שהעלה בי ממש דמעות.
ולגבי העובדה השנייה שציינת כאן והיא עצובה בפני עצמה,
כנראה שאני באיזה שהוא שלב של הדחקה. למרות שגם הבנים שלי אומרים לי לא פעם שאני לא אינדיקציה לשום הורה,
אני מסרבת כנראה לקבל את העובדה שיש הורים שלא מקבלים את ילדיהם כמו שהם. אני מסרבת לקבל. אני מסרבת להאמין שיש כאלה. גם אם יגידו לי ויראו לי הורים כאלה שדוחים את ילדיהם. אני מסרבת לקבל. זה יותר מדי כואב בשביל לעכל ולהשלים עם זה.
אני מעדיפה לחשוב שכל ההורים אוהבים את ילדיהם גם אם אני יודעת שלא.