להבה ירוקה
New member
מוסיפה את שלי
יופי...אכן, היופי בעיני המתבונן. ומה קורה אם אני זו המתבוננת? כמו שכתבה כאן בכנות רבה (כהרגלך, יקירתי) broken child, גם אני - קשה ומחמירה יותר עם עצמי כשאני זו המתבוננת. אבל למדתי להבין את זה. את המבט הקשה יותר שאני נותנת בעצמי, ואחרי שלמדתי - התחלתי לרכך, או לפעמים ללגלג לו. ללגלג? כן. משום שהמבט הזה מגוחך ומשתנה מרגע לרגע. לדוגמא, אני יכולה להביט לרגע במראה ולחשוב שאני יפה, ואז - איזה מאורע יקרה (יגידו לי משהו, אני אתאכזב ממשהו, אני אילחץ ממשהו..) ותוך שניות הבבואה במראה תשתנה לגועל בהתגלמותו. אז אם המבט כ"כ לא יציב, למה שאאמין לו? אז אני לא מאמינה, וזה מה שעוזר לי, בימים פחות נחמדים, להמשיך ולתפקד ולצאת אל הרחוב ולהאמין ולחבב את עצמי. היופי הפנימי שלי, לעומת החיצוני, לא משתנה בכזו מהירות, תחת עיני ה"בוחנות". מאז שחיזקתי מאד את ה"תוך" שלי - שם, אני מרגישה יפה כל הזמן, גם ברגעים קשים. וזה מחזק אותי (וגם משפיע על החוץ). כאן, הזדהיתי מאד עם היוגיסטיות שבפורום
אולי יופי הוא הבל. יתכן. ובטוח הוא, שיש המון המון לחץ חברתי, חיצוני - מצד התקשורת, על מודל מסויים של יופי - וזה מה שמראים, כשהפנים נשכח לגמרי. את "שעות הטלויזיה" שלי, אני הורדתי, בעיקר בגלל סיבה זו, והוספתי במקומן שעות איכות עם תוכן, במקומות בהם היופי הפנימי הוא זה שחשוב. אז זה עזר לי באופן אישי, אבל לא הוריד ממני את "מודל היופי" עפ"י החברה. נולדתי לתקופה הזו, ולכן גם הקנונים והחוקים של התקופה - תקפים לגבי ומשפיעים עליי. אני יכולה לבחור, שישפיעו עליי פחות.
יופי...אכן, היופי בעיני המתבונן. ומה קורה אם אני זו המתבוננת? כמו שכתבה כאן בכנות רבה (כהרגלך, יקירתי) broken child, גם אני - קשה ומחמירה יותר עם עצמי כשאני זו המתבוננת. אבל למדתי להבין את זה. את המבט הקשה יותר שאני נותנת בעצמי, ואחרי שלמדתי - התחלתי לרכך, או לפעמים ללגלג לו. ללגלג? כן. משום שהמבט הזה מגוחך ומשתנה מרגע לרגע. לדוגמא, אני יכולה להביט לרגע במראה ולחשוב שאני יפה, ואז - איזה מאורע יקרה (יגידו לי משהו, אני אתאכזב ממשהו, אני אילחץ ממשהו..) ותוך שניות הבבואה במראה תשתנה לגועל בהתגלמותו. אז אם המבט כ"כ לא יציב, למה שאאמין לו? אז אני לא מאמינה, וזה מה שעוזר לי, בימים פחות נחמדים, להמשיך ולתפקד ולצאת אל הרחוב ולהאמין ולחבב את עצמי. היופי הפנימי שלי, לעומת החיצוני, לא משתנה בכזו מהירות, תחת עיני ה"בוחנות". מאז שחיזקתי מאד את ה"תוך" שלי - שם, אני מרגישה יפה כל הזמן, גם ברגעים קשים. וזה מחזק אותי (וגם משפיע על החוץ). כאן, הזדהיתי מאד עם היוגיסטיות שבפורום
[אגב בובי. את לא יפע. את מ-ה-מ-מ-ת]
