בוקר טוב ודיווח חשוב!!../images/Emo42.gif
טוב, אני חייבת להודות שהשרשור שפתחתי שלשום, בקשר לילדים של בעלי מנישואיו הקודמים וכל הבעיות הלא-פתורות, מאוד העיק עליי והעלה בי המון מחשבות. אתמול בערב הלכנו לחתונה, בעלי ואני. ברחנו בסביבות אחת-עשרה כי נמאס לנו והלכנו לשתות קפה טוב ונורמלי באחד מבתי הקפה בעיר. ואז, בפעם הראשונה סיפרתי לו על הפורום הזה. סיפרתי לו גם מה שכתבתי שלשום והוא הקשיב בעניין. כפי שתיארתי לעצמי, הוא לא מעוניין להשתתף באורח פעיל פה, אבל בוודאי שהסיפורים והתגובות מעניינות אותו. הוא טיפוס סגור ומופנם יותר ממני בעניינים האלה. בכל אופן, אמרתי לו שהחלטתי שאני רוצה לחזור לארוחות משותפות. אמרתי לו שמה שקרה בעקבות ההחלטה הזו, לפני שנה, שפתאום ימי שישי ושבת וחגים, מבחינת הארוחות, נראים כמו סתם ימי חול. פתאום הרגשתי שזה פוגע גם במשפחה שלנו. למרות שאנחנו אוכלים בסופו של דבר, אבל כל אחד זרוק עם הצלחת שלו במקום אחר... ואין אווירת ביחד. וחוץ מזה, מתוך העניין הזה, אז גם בשבתות שהם לא נמצאים (הבנים שלו) יש לנו מין הזנחה כזו של כל הקטע של הארוחה, כי כבר יצאנו מהאווירה. אמרתי לו שלא יהיה יותר חג ושבת ללא ארוחה משפחתית אחת לפחות בערב ואולי גם למחרת בצהריים. קודם כל ארבעתינו, הוא ואני, הגדולה והמשותף. בפעמים שהבנים שלו נמצאים, הם יכולים כמובן להצטרף ולהשתתף ואם לא, הם יחכו במטותא לאוכל שלהם שאבא שלהם יתעסק איתם לאחר הארוחה שלנו, שקודמת לכול. המסר הזה לילדים שלי/שלנו הוא שזו משפחה. קודם כל, משפחה מאוחדת ומלוכדת תמיד. והנספחים תמיד יכולים להצטרף בשמחה, וזה רק תלוי ברצונם. אבל אנחנו נשמור על המשפחה שיצרנו ונשדר אווירת "ביחדיזם" תמידית. הוא מאוד התרגש. הסכים כמובן. ואחר כך התגלגלה שיחה לגבי המהות של מה שקורה איתם והעתיד. אבל זה ארוך מדי ואני לא אלאה אתכם. מיותר לציין שהלכנו לישון בתחושת שיתוף ואהבה גדולה. זהו. סליחה על המגילה. רק רציתי לשתף כי הייתם שותפים לעניין.
טוב, אני חייבת להודות שהשרשור שפתחתי שלשום, בקשר לילדים של בעלי מנישואיו הקודמים וכל הבעיות הלא-פתורות, מאוד העיק עליי והעלה בי המון מחשבות. אתמול בערב הלכנו לחתונה, בעלי ואני. ברחנו בסביבות אחת-עשרה כי נמאס לנו והלכנו לשתות קפה טוב ונורמלי באחד מבתי הקפה בעיר. ואז, בפעם הראשונה סיפרתי לו על הפורום הזה. סיפרתי לו גם מה שכתבתי שלשום והוא הקשיב בעניין. כפי שתיארתי לעצמי, הוא לא מעוניין להשתתף באורח פעיל פה, אבל בוודאי שהסיפורים והתגובות מעניינות אותו. הוא טיפוס סגור ומופנם יותר ממני בעניינים האלה. בכל אופן, אמרתי לו שהחלטתי שאני רוצה לחזור לארוחות משותפות. אמרתי לו שמה שקרה בעקבות ההחלטה הזו, לפני שנה, שפתאום ימי שישי ושבת וחגים, מבחינת הארוחות, נראים כמו סתם ימי חול. פתאום הרגשתי שזה פוגע גם במשפחה שלנו. למרות שאנחנו אוכלים בסופו של דבר, אבל כל אחד זרוק עם הצלחת שלו במקום אחר... ואין אווירת ביחד. וחוץ מזה, מתוך העניין הזה, אז גם בשבתות שהם לא נמצאים (הבנים שלו) יש לנו מין הזנחה כזו של כל הקטע של הארוחה, כי כבר יצאנו מהאווירה. אמרתי לו שלא יהיה יותר חג ושבת ללא ארוחה משפחתית אחת לפחות בערב ואולי גם למחרת בצהריים. קודם כל ארבעתינו, הוא ואני, הגדולה והמשותף. בפעמים שהבנים שלו נמצאים, הם יכולים כמובן להצטרף ולהשתתף ואם לא, הם יחכו במטותא לאוכל שלהם שאבא שלהם יתעסק איתם לאחר הארוחה שלנו, שקודמת לכול. המסר הזה לילדים שלי/שלנו הוא שזו משפחה. קודם כל, משפחה מאוחדת ומלוכדת תמיד. והנספחים תמיד יכולים להצטרף בשמחה, וזה רק תלוי ברצונם. אבל אנחנו נשמור על המשפחה שיצרנו ונשדר אווירת "ביחדיזם" תמידית. הוא מאוד התרגש. הסכים כמובן. ואחר כך התגלגלה שיחה לגבי המהות של מה שקורה איתם והעתיד. אבל זה ארוך מדי ואני לא אלאה אתכם. מיותר לציין שהלכנו לישון בתחושת שיתוף ואהבה גדולה. זהו. סליחה על המגילה. רק רציתי לשתף כי הייתם שותפים לעניין.
