אני מודה שאף פעם לא עלה בי הרצון הזה
להגיד קדיש על אחי או על אבי ואמי. אף פעם לא חשבתי על זה. אולי אפשר היה לצפות את זה ממני לאור מרדנותי בעבר, אבל כאשר הכאב שלי היה כל כך גדול ואחיי הגדולים אמרו את הקדיש, אז לא הקדשתי לזה אפילו מחשבה שניה, מה גם שידעתי שרק לגברים מותר להגיד. אני רק מילמלתי בין שפתיי ואמרתי אמן.