בוודאי. לא אמרתי לקום וללכת ברגע ש"האהבה נגמרת"
הכותבת לא מסרה שום פרטים כך שאין לדעת מה היה ובמה מדובר. יכול להיות שכל אחד מהזוגות פנה לקבלת טיפול זוגי, ניסה לעבוד על הזוגיות וכו, ובכל זאת זה לא עבד. טיפול זוגי ו"עבודה על זוגיות" לא תמיד עובדים. ומה אז? ממשיכים למרות הכול?
בכל זאת, בתור נשואה 16 שנים (ובזוגיות הזו 21 שנים) אני יודעת בדיוק מה הן העליות והמורדות בחיי הנישואים. אף פעם זה לא מושלם כל הזמן, ותמיד יש מהמורות בדרך. חלק מהזוגות מתגברים עליהן, וחלק לא. עם טיפול או בלי טיפול.
חלק ממשיכים לחיות יחד למרות אומללות של שני בני הזוג (כי לא נעים מהסביבה, כי לא רוצים להקשות על הילדים, כי לפעמים יותר נוח וקל להמשיך בחיים של בדידות בתוך זוגיות מדומה מאשר לקום ולעשות מעשה), וחלק מהזוגות מתמודדים באומץ.
מבחינתי אם הזוגיות רעה, אם בני הזוג אומללים, אם הם עשו כל שביכולתם כדי לתקן ולשפר ולמרות זאת הזוגיות לא עובדת, אין סיבה טובה מספיק להמשיך לחיות באומללות. אנחנו חיים בדיוק פעם אחת ואין סיבה טובה מספיק לדעתי לחיות אותם ללא אהבה או עם בנאדם שמאמלל אותך.
אני לא מאמינה שלקום ולפרק זוגיות זה משהו שבא בקלות לאף זוג. זה לא בהכרח הפתרון הקל, כפי שאת כביכול מציגה אותו. זה מורכב מאוד - רגשית ומעשית כאחד. בד"כ אם זוג מגיע לזה, זו לא החלטה אימפולסיבית של רגע.
זה מפחיד מאוד לעשות צעד משנה חיים כזה. הרבה יותר קל ונוח להישאר בחיים השגרתיים שבנית לעצמך. אם אנשים קמים ועושים צעד כזה, זה כי רע להם והם רוצים להגיע למשהו טוב יותר.
וגם בזה יש מסר לילדים, מסר לא פחות חשוב.
אז שוב - מאחר והכותבת המקורית לא סיפרה האם נעשו ניסיונות מצד אחד מ3 הזוגות לטיפול ושיקום הקשר, אני יוצאת מנקודת הנחה שכן. כי האדם הסביר לא מפרק נישואים כל כך מהר וכל כך בקלות.
