מסכימה איתך, כמובן. ואת יודעת,
אני מוצאת עצמי כשאירועים אקטואלים בלתי נתנים להפרדה
מהרהרת במחזהו של שייקספיר "ריצארד השני" ועל משמעויותיו
בימנו אנו, ולא יכולה שלא להסיק שלא אולמרט הוא אותו ריצ'ארד,
כי אם פרקליט המדינה משה לדור.
אותו אחד יהיר, שהכריז בקול תרועה על אחריותו האישית לצאת
למשפט שדה לראש ממשלה מכהן, ומסרב בתוקף אווילי לשאת
באותה אחריות על כשליו, על גאוותו המטופשה, על שמחת האיד
שלוותה את להיטותו. ומי אם לא הוא הפך לחוכא ואיטלולא
בעיניי הציבור. ואיתו ורק איתו יש לבוא חשבון על שהעז לחשוב
שכוחו בלתי מוגבל.
ואם לתמצת: מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מוי עמיקתא.